״החשיפה״

״החשיפה״

את עומדת מולי. "אל תחשוף אותי ככה שוב" מבקשת ממני.

ואני רואה בך עכשיו את כל מה שלא ראיתי בפעם הראשונה.
את באמת תמימה ובאמת ביישנית ואת כל כך מדהימה ואפילו לא מבינה כמה.
"אני מבטיח לך. מבטיח לך שלעולם לא עוד. אני מצטער מותק שלי".
היא מחייכת אלי.
כל כך בוטחת בי, כל כך אוהבת.
אני מתקרב אליה, מושך לה את השיער אחורה, ומנשק אותה. מנשק אותה כאילו החיים שלי תלויים בנשיקה הזו.
והיא מפסקת את השפתיים הרכות להדהים שלה ואני פולש אליה והיא אלי והנשיקה הזו סוערת אבל גם כל כך שקטה.
אני מרגיש איך הדם שלה סוער.
היא צדקה. לא משנה מה היא לא מסוגלת להסתיר מה היא מרגישה.
אני רק צריך להסתכל עליה. אפילו לא לגעת ואני יודע שהיא שלי.
אני מפשיט אותה. לאט.
מתענג על הרכות שלה, על החום שלה.
"תהיה מוכן למשהו קצת שונה?" היא שואלת בשקט.
ואני סקרן. היא הרי מנסה ומתנסה אבל עוד לא ראיתי את זה אצלה.
"תהיה מוכן לדבר איתי, לחרמן אותי במילים? בזמן שאני נוגעת בעצמי מולך?"
אני לא עונה.
היא עומדת מולי נבוכה כל כך, חשופה כל כך. אני רואה איך הביטחון שהיה לה נוטש אותה.
והיא כל כך מחרמנת ככה, כל כך סקסית, כל כך יפה...
אני משכיב אותה על המיטה, מסתכל עליה ומדבר אליה, מספר לה כל מה שאני רוצה לעשות לה ואיתה.
רואה איך היא משתחררת, הידיים שלה מתחילות לטייל לה על הגוף.
בהתחלה לאט, בהיסוס, כאילו מפחדת שאפסיק לדבר...
היא עוצמת עיניים, מתמכרת לקול שלי, מתמכרת למגע שלה.
 
אני אוהבת

את הכתיבה שלך וניסיתי להבין גם למה.
אני חושבת שזו הידיעה שלך אותה, יחד עם ההערצה שיש לך אליה מבלי להתבטל - יש בטקסט שלך הרבה 'היא' וגם 'אני'.
תמצית הסיפור של אהבה.
 
הרבה היא והרבה אני

בהחלט זה היה לאב סטורי
 

irit irit

New member
אני אוהבת לקרוא

מה שאתה כותב
בזכותך אהפוך לדיירת קבע כאן
 
למעלה