קו הגבול הסופי עדיין לא ידוע
דעות רבות נשמעות לגבי קו הגבול העתידי בינינו ובין שכנינו הפלסטיניים, דומני שעל על העקרונות ניתן להסכים ברוב גדול: שתי מדינות לשני עמים רוב יהודי / ישראלי במדינה האחת ורוב ערבי / פלשטיני במדינה השניה הפרדה מירבית בין העמים, למיזעור החיכוך ביניהם - ולהגבלת מעבר אמל"ח. אם נגיע להסכמה על העקרונות, ואם כל אחד מאיתנו יאמר כי יקבל החלטת רוב דמוקרטי אשר תחייב אותו לפנות את ביתו, ולא חשוב היכן הוא גר - ואם כך יאמרו שכנינו הפלשתינים - זו תהיה תעודת הבגרות שלנו, אז נהיה מוכנים לתהליכים הכואבים, לשני העמים, אשר הפשרה תחייב. ועד אז נמשיך להילחם, נמשיך ללכת למילואים, נמשיך להקריב קורבנות, נמשיך לפגוע בראשי המרצחים (תרתי משמע) - כל עוד לא יתבגרו הצדדים, הם ימשכו להקיז דם - ותפילתנו היחידה, שתוקז רק הכמות המינימאלית הנחוצה על מנת להגיע לבגרות, ולא טיפה אחת יותר. בפשרה אליה נגיע תהיה חשיבות לקו 1967 אך לא חשיבות מכרעת, הפשרה תהיה כזו אשר תבטא את רצון הצדדים לחיות זה בצד זה, בבטחון, בשלום - ביטחון ושלום אשר גבולות 67 לא יכולים להקנות (לשני הצדדים). אז הויכוח הוא חשוב, הויכוח הוא זה שמפרה את הדעת, ויביא לפתרון המיוחל, פתרון אשר יאפשר לנו ולשכנינו לשבת בבטחה על אדמה ששנינו טוענים לבעלות עליה. ואשר אין לויכוח זה אף פתרון ריאלי או כדאי - אלא פשרה.