תת"פ עוזבות עבודה

[efratcn]

תת"פ עוזבות עבודה

איך עושות את זה? אצטרך לעמוד בפני ההודעה בטווח החודשים הקרובים. אני מאד אוהבת את העבודה אבל בהחלט מיציתי. מתקשה מאד לחשוב על ההודעה עצמה - תכל'ס, איך??? וגם מתי? יהיה לא פשוט למצוא מישהי שתחליף אותי (אם כי יכול להיות שמישהי "מבפנים" תקבל את התפקיד). רק המחשבה עושה לי צמרמורת. לזכותי יש את שתילת הרעיון (אמרתי למנהלת שלי ולה בלבד שאני מגישה מועמדות לדוקטורט). ספרו לי איך עזבתן עבודות

 

[פישים]

אני לא יכולה לעודד אותך

"סטירת לחי וסכין בגב" הייתה בחירת המילים של מקום העבודה האחרון שלא בדיוק עזבתי, אלא יותר נכון לא חזרתי אליו... גם לפני כן היו די מאוכזבים (וגם קצת עצבנו אותי ביום האחרון). הטיימינג צריך להיות כזה שיאפשר לך לעשות חפיפה כמו שצריך אחרי שימצאו מחליפה/ף ועם זאת נוח לך.

 

[efratcn]

איזו תגובה מזעזעת.

 

[פישים]

אמרתי לו שאני מצטערת שזו בחירת המילים שלו

טעיתי אגב - זה היה "בגידה וסטירת לחי". כמובן שלו היו מתייחסים אלי מספיק ברצינות ולא מתנהגים כאילו אני בכיס שלהם, התוצאה הייתה אחרת. אבל מי שלא סוגר פרטים מהותיים עם עובד (כמו למשל, מה תהיה המשכורת, שלא יתפלא).

 

[Jackie O]

להגיד בדיוק את מה שכתבת

שאת מאד אוהבת את העבודה, אבל יש לך הרגשה של מיצוי ואת רוצה להתקדם למשהו חדש ובמקביל להתרכז בדוקטורט שיהיה לך עצוב לעזוב את המקום ואת האנשים שתעשי הכל כדי לסייע למצוא מחליף/ה וחפיפה מסודרת מתי? כמה שיותר מוקדם. כדי שיספיקו להתארגן, שיבינו שחשוב לך לעזוב במסודר ובטוב. שיש לך לויאליות למקום ואחריות.

 

[juspan]

לא רלוונטי, אבל ביקשת שנספר

את העבודה האמיתית בזמנו ידעתי שאוכל לעזוב (בוסית חונקת משהו, כמו משפחה, מה משפחה, חתונה קתולית) רק בשתי דרכים, או מוות ח"ח או לעזוב את הארץ. אז זה מה שעשיתי

(וכמובן גם את זה טפטפתי לה כמעט שנה מראש, זו לא היתה הפתעה, ולזה היא פרגנה ועזר. זה תחום מאוד קטן שבו כולם מכירים את כולם בארץ ובחיי שידעתי שלא אוכל לעבור למקום אחר בלי שהיא תיטור לי טינה לנצח ואפילו יותר מזה, וכ"כ כ"כ מיציתי אז).

 

[efratcn]

הטפטוף...

מוכר. גם טיפטפתי (פעם אחת אבל זה היה כמו גשם מקומי חזק מאד), גם אני מעבירה תחומי אחריות ומנסה ליצור קרקע פוריה לעזיבה נוחה. והרגת אותי עם מעבר לארץ אחרת כדי שתוכלי להתפטר

אם כי חייבת להודות, מכירה כמה וכמה בוסים כאלה שאלו האפשרויות היחידות שמשאירים לך.

 

[sigmao]

אני באותו מצב...

אין לי תובנות, אני באותה סירה... אצלי היתרון היחסי הוא שאני כבר אעשה חפיפה קודם לפני היציאה לחופשת לידה. אבל הם די בונים על זה שאני אחזור (בשיחת סיכום שנה אמרו את זה כמה וכמה פעמים ואפילו העלו לי את השכר יותר ממה שחשבתי, ורק בשביל זה לדעתי) אין לי כל כוונה לחזור. בכל מקום אחר גדול יותר אקבל שכר גבוה יותר, וסביר שגם הנסיעה תהיה לי קצרה יותר. ויש לי כבר אופציה פתוחה אחת שמוצאת חן בעיני מאוד. ההודעה עצמה הולכת להיות זוועה. זוועה. כשהתחלתי שם לפני כשנה, הסכמנו שלאחר שנה אקבל הטבה מסויימת, כ"כ לא נעים לי מהם כבר שלא טרחתי לבקש מהם את זה... עכשיו אני במנוחה בבית שבוע, והם כבר נכנסים ללחץ. בקיצור - אני לא עוזרת בכלום.

 

[efratcn]

לא לחזור אחרי הריון

זה לא יותר קל? בגלל שכבר נעשתה חפיפה וזה כבר מתוך האינרציה של ההריון ותמיד אפשר להתפטר לטובת "עבודה עם הילד" (נו, איך קוראות לזה? שניתנת הזכות להתפטר בתוך תקופת מה אחרי הלידה?). אבל זה אכן לא נעים כי את אומרת שיש ציפיה שלהם שתחזרי...

 

[sigmao]

ללא ספק

כתבתי שמצבי טוב יותר... היות ואני לא באמת מתכוונת להשאר עם הילד, אלא להתחיל מיד עבודה אחרת, אז אני לא יודעת איך זה יעבוד מבחינת הפיטורין לטובת טיפול בילד או משהו כזה... (עשיתי את זה בעבודה הקודמת, אבל היא היתה עבודת משמרות, ובכלל עבודת סטודנטים, אז זה היה הגיוני) בינתיים הם מטפטפים לי מצפון, ואני מצדי שותקת. זה לא נעים כי התחום קטן, ומן הסתם אני אעבור לחברה מתחרה ונתראה עוד בכנסים מקצועיים וכאלה... נראה מה יהיה

 

[efratcn]

בהצלחה

 

[גב פלפלת1]

נצל"ש - שאלה (כמעט) באותו נושא

אתחיל ואספר שהתחלתי לעבוד בשבוע 5 להריון (כשהתקבלתי כמובן שלא ידעתי שאני בהריון ולא יכולתי לדעת כי התפטרתי ממקום עבודה אחר ונאלצתי לתת הודעה מראש). בכל אופן, בשבוע 12 יצאתי לשמירת הריון לשלושה חודשים. כביכול, אמורה לחזור ביום ב' הקרוב. יצא שעבדתי בסה"כ חודשיים ומין הסתם לא נוצרו "חברויות אמת", מה גם שהייתי מאוד עסוקה/מודאגת מההריון ולא התפניתי לשום דבר אחר. בכל אופן, מאז שהודעתי על השמירה אף אחד לא יצר איתי קשר, אפילו לא המנהלת הישירה שלי.... אני יצרתי קשר מס' פעמים בחודש הראשון (לעדכן על דברים שנשארו פתוחים וכו') וכיוון שנענתי באדישות הבנתי שעדיף שלא אתקשר. כאמור, עברו מאז חודשיים, בזמן זה גם הייתה היום הולדת שלי ואני יודעת שהיא ידעה ועדיין לא התקשרה. מעבר לזה, כזכור אני כביכול אמורה לחזור ביום ב' והיא אפילו לא התקשרה לברר. לצערי, לפי הנראה אקבל הארכה עד הלידה (הבדיקה רק ביום ו'). מה לדעתכן עליי לעשות? להתקשר עכשיו? ביום שישי/ראשון? לשלוח SMS? וסתם לידיעה כללית, בחגים וימי הולדת הועד מחלק מתנות - האם לא מגיע לי? האם אני לא נחשבת עובדת של המקום? יש ימים שאני מאודדדדד מצטערת שעזבתי את מקום העבודה שלי הקודם לטובת זה...

 

[efratcn]

את מתכננת לחזור אחרי הלידה?

אני הייתי מתקשרת ומעדכנת באופן יחסית תדיר על מצבי. יש פה לגמרי באסה הדדית (שלך, כי יש חוסר התעניינות מצד מקום העבודה ואני מתארת לעצמי שגם להם, כי לפחות כעובדת את חסרה במקום). ואין לי מושג לגבי המתנות.

 

[גב פלפלת1]

אם יחס כזה - ממש לא !!!

באמת היית מתקשרת, נניח אחת לחודש, ומעדכנת על המצב הבריאותי שלך? הרי שכל עוד לא קיצרתי את השמירה (שאני אפילו לא יודעת אם אפשרי) מצבי הבריאותי לא השתנה וייתכן שהורע... ברור לי שהמצב לא נעים ובטח שלא הייתי רוצה להיות בו, אבל זה קרה וצריך לדעת להתמודד עם זה.

 

[efratcn]

האמת, את צודקת שאין טעם

אם כי אני מניחה שהייתי עושה את זה כדי לצאת לידי חובה ולהיות בסוג של קשר. מנגד, מאד מבינה אותך. עובדת שנמצאת בשמירת הריון תקופה כל כך ארוכה מקום העבודה אמור לשמור איתה על קשר ולדרוש בשלומה. יכולה לספר לך שבעבודה שלי אנחנו חוטאות בחוסר שמירה על קשר כי אין מנהלת כ"א (אני ממלאת את התפקיד הזה אבל זה בנוסף למיליון דברים אחרים שאני עושה ואז מצב כמו שאת מתארת בשקט נופל בין הכסאות ולא מטופל כהלכה

).

 

[פישים]

אל תשפטי לפני שתעבדי שם ממש

כאן היה לחץ מטורף בתקופה שילדתי ואחריה מחד. מצד שני - הקפידו להניח לי כי יודעים שאני מתעבת טלפונים מהעבודה בתקופה הסמוכה ללידות + השארתי מאד מסודר (מהיתרונות הבודדים של קיסרי, שגם אם תוכנן רק כמה ימים מראש, עדיין- מתוכנן). בקיצור, דיברו אתי די מעט במהלך חופשת הלידה אם בכלל. שמחו כשהתקשרתי אבל לא יותר. שמחו מאד מאד מאד כשחזרתי.

 

[לא קשובה]

בעבודה הקודמת הייתי במשרה

ניהולית בכירה. כשהבנתי שמבחינתי חצה קו אדום נכנסתי למנכ"ל ואמרתי לו שגיליתי נושא אקוטי עבורי שאני לא חושבת שניתן יהיה לגשר בו על הפערים בעמדותינו, ושאני רוצה לעזוב. אמרתי לו שאני לא עוזבת למקום אחר, שלא התחלתי עדיין לחפש אלטרנטיבה ושאתחיל לחפש ברצינות רק כשאראה שאנו מוצאים מחליף עבורי. במשך חודש וחצי ראיינתי עם המנכ"ל אפשרויות. מצאנו מישהו, הוא נתן התראה של חודש במקום העבודה שלו, מתוך החודש הגיע מדי פעם לחפיפה איתי, ואז עזבתי. משום שבאמת הייתי הכי הוגנת שאפשר, למרות שאני זו שהתפטרה נתנו לי מכתב פיטורין, וכך יכולתי לחפש עבודה בנחת יחסית (כי לא היה לי אוטו ומקומות עבודה פוטנציאליים מרוחקים ממגוריי), ובמצב כלכלי סביר (כי קיבלתי דמי אבטלה והעובדה שהייתי כל יום עם הילדים גם בבוקר וגם אחר הצהרים היתה שווה את הפער בין השכר לדמי האבטלה). אני ממש מסתכלת לאחר בגעגועים לתקופה הזו.... בקיצור - לפי מה שאת מתארת את יכולה לעשות דבר ממש דומה. להודיע כבר עכשיו שבעוד מספר חודשים תעזבי, להקדיש את הזמן לחיפוש אחר מחליפה מתאימה, ולצפות בתמורה שיהיו הוגנים איתך ויתנו לך מכתב פיטורין כדי שלא תיפגעי כלכלית אם ימצאו מחליפה לפני הזמן בו תכננת לפרוש. בהצלחה!

 

[efratcn]

...

חוששת קצת, אבל לא יכולה לשתף פה. לא בטוחה שהודעה מוקדמת מדי (מה זה מדי? כן נראה לי סביר 3 ח' מראש אבל לא יותר מזה) היא נכונה.

 

[kmiki]

מה הבעיה?

לא ממש הבנתי מה הבעיה, לבשר להם? מבקשים שיחה עם המנהל האחראי, קובעים פגישה, נכנסים ומספרים בדיוק מה שאמרת, שאת אוהבת את המקום, אבל מרגישה שמיצית. שמדובר ברגשות מעורבים של שמחה על התגדמותך בחיים, ועצב על השינוי והמעבר. מחמיאים להם על השנים הטובות וזהו. אני באופן אישי גרמתי להם לפטר אותי, כי רציתי פיצויים ואבטלה... אבל הכל היה בנחמדות יחסית

 

[efratcn]

אולי לא הבהרתי מספיק

זה לא "מה" אלא ה"איך" והרבה מזה זו המעורבות הרגשית ולא הפרקטיקה הביצועית. ברור לי המהלך הפרקטי (אני אחראית גם על כ"א אז זה לגמרי ברור) אבל יש כאן צעד לא פשוט עבורי מבחינה רגשית (אולי את זה אני לא מצליחה להסביר אפילו לעצמי ומשם זה כל כך קשה).