תשמעו

תשמעו

וידוי קטן: עד לפני שבוע הרגשתי פה מצוין אבל... בשבוע האחרון התחלתי להרגיש לא כל כך טוב. הנימה שעולה משרשורים אחדים, שהמשותף לכולם הוא ענייני פוליטיקה, גורמת לי לרצות ללכת מפה. יש לי תחושה של "ויכוח דמה". מכיוון שהעמדה של כל אחד טבועה עמוק בנפשו, מראש לא חלים עליה הכלללים הבלתי כתובים של הפורום: שמיעת האחר וכיבודו. כל הויכוחים הללו נדונו להיסוט מן הנושא הראשי ברגע שהראשון עונה ולהגיע מהר מאוד להתנצחות, התלהמות וטונים גבוהים עד כדי תקיפות אישיות (ומיותר לציין: חסרות בסיס). אני לא יכולה לבקש: אל תדברו על זה, אבל אני מביעה את דעתי האישית: אני מעדיפה פורום שלא נכנס לשדות המוקשים האלה. יש לנו מספיק נושאים להתווכח עליהם בצורה נעימה יותר, ויש בוודאי פורומים המיועדים להתנצחויות פוליטיות מבחינתי הפוליטיקה היא כורח חיים, לא תרבות
 

hillelg

New member
../images/Emo45.gif מסכים בהחלט.

למרות שאני זה שפתחתי בדיון מסוג זה שהזכרת...
 

גנגי

New member
רגע, אם אתה מכה על חטא

אפשר גם להגיד שזה סוג של אלימות?
 
אני מסכים איתך חלקית

אמנם אין זה המקום לדיונים פוליטיים פרופר, אך השיח התרבותי לא יכול להיות מנותק לחלוטין מן השיח הפוליטי ולהיפך. נושאי הדיונים נוגעים בנקודות רגישות שמעוררות תגובות הגולשות לכיוונים אחרים , וכך דבר נשזר בדבר ונפרש לעינינו המארג התרבותי והפוליטי שלנו על כל גווניו. להגנתי אומר שלא יזמתי דיונים כאלה ולא אזום אותם בעתיד, אולם לא אמנע מלהגיב על דבריהם של כותבים אחרים, באשר הם ייראו לי ראויים לתגובה, רק מחשש פן אגלוש מנושא הדיון המקורי.
 

nutmeg

New member
למרות

שפוליטיקה היא חלק מתרבות ויש תרבות פוליטית וטווחי השונות גדולים בשניהם באותה מידה - אני מסכימה. מעולם לא יצא שום דבר טוב מדיון פוליטי - תמיד הוא הופך לדו שיח של חרשים, אנשים נעלבים, לוקחים אישית וכד'. בסוף 'מסכימים לא להסכים' איך שהוא וממשיכים הלאה (במקרה הטוב).
 
מממ...

אני מצידי לא מתעניין בדיונים הרבים המנהלים כאן על ענייני לשון ודקדוק ואני מתקשה להבין איך כתיב מלא וכתיב חסר הם ענייני תרבות. עם זאת אני לא מתנגד לכך מהטעם הפשוט שהכר הנוכחי רחב מספיק על מנת לתת מרחב ביטוי לכולם גם בנושאים שאינם מעניינים אותי. לאעמי שאלת "אוסלו - אורות וצללים" היא שאלה פוליטית שמקומה אינו כאן, אך שאלת זכרון הרצח, המתח בין ימין לשמאל וכו' הם נושאים קרדינליים בתרבות העברית בכלל ובזיכרון הקולקטיווי שלנו בפרט.
 
לא אמרתי

שזה לא מעניין אותי. וזו בוודאי אינה סיבה שלא להעלות נושא כלשהו לדיון. אני מסכימה שלא כל מה שיש לו קשר לפוליטיקה אין לו מקום פה. הדיון שעלה כאן בעניין הזיכרון של רצח רבין וודאי שהוא חשוב, אך הוא (הנושא הזה, ולא בהכרח כל מה שהשתרשר ממנו) באמת לא קשור לעמדה פוליטית זו או אחרת, והעובדה שאנשים משני צידי המפה הביעו דעות דומות מוכיחה את זה. מה שאני אישית לא אוהבת הוא, כפי שאמרתי, הכניסה לדיונים ששורש המחלוקת שלהם נעוץ בעמדה הפוליטית של המתווכחים. בסוג כזה של דיונים אנחנו יודעים אולי איפה מתחיל הדיון אבל לא יודעים איך ואיפה הוא ייגמר (כבר יותר מפעם אחת הושמע פה איום בתביעת דיבה...). אין לי כוונה לסתום למישהו את הפה. אם יש מי שחושב שמקומם של הדברים הללו פה, זכותו להביאם, והזכות הזאת שווה לזכות שלי לא לרצות אותם, ומותר לכם להגיד לי: לא רוצָה? - אל תקראי. הבעתי את דעתי ואת הרגשתי האישית, ושמחתי לראות שאינני היחידה שחושבת כך. וכן, גם שמחתי לראות שיש מי שחולק על דעתי. יאללה - תמשיכו לכסח!
 

shellyland

New member
ראי,

ישנם הרבה נושאים שנויים במחלוקת שאנשים מרגישים מאוד חזק כלפיהם ובדרך כלל הם מעלים את הטונים בפורום. חלקם קשורים בפוליטיקה, חלקם קשורים ביהדות, חלקם קשורים בפמיניזם וחלקם קשורים בקו-מנחה. אני לא הייתי רוצה להשאר רק בתחומים "הבטוחים", אלה שיש עליהם הסכמה או אלה שלא מספיק חשובים לנו בשביל שנריב עליהם. רובנו אנשים דעתניים שרוצים להשמיע את דיעותיהם בלהט ומתוך רגשות עמוקים. אין בכך שום פסול, כל עוד הדיון לא גולש למקומות לא מכובדים. לגבי מה שקרה כאן בימים האחרונים, את צריכה לזכור שהשבוע היתה לנו הודעה בעמוד הראשי של תפוז, מה שמביא לפורום הרבה אנשים חדשים שלא מכירים את האוירה והלך-הרוח וחלקם מהוים לעיתים גורם מתסיס בסגנונם ובתוכן הדברים. עם קצת סבלנות, אלה שלא מתאימים לכאן ילכו ואלה שכן ישארו.
 
מקבלת

אין לי התנגדות שנריב קצת, זה מכניס קצת חיים לשגרה, בתנאי שלא נשכח את הגבולות (בלי לערב עורכדינים וכו') אז מה אתם אומרים על..... רגע, תכף אמצא משהו
 
בתור אחד שהשמיע את האמירה הזו

ויכול להיות שהיו עוד לפניי, אבל אני מניח שהכוונה היא אליי כי אני השמעתי אותה באחת ההודעות שלי השבוע, אני יכול לומר שכמובן אין הכוונה ברצינות להתחיל לאתר מי מסתתר מאחורי כל ניק ולהגיד נגדו תביעה משפטית. הכוונה היתה כמובן להעמיד אנשים על חומרת דבריהם. לא ייתכן שאנשים יאשימו כאן קבוצה גדולה של אנשים בהאשמות חסרות שחר. היה מי שנרצח והוא מוזכר ועוד יוזכר והיה מי שרצח והוא יושב בבית הסוהר, ובזה תם העניין. אבל להאשים קהל עצום ורב ברצח, בהסתה לרצח, התרת דם וכל מיני האשמות מופרכות מעין אלה אלו כמובן דברים חמורים ומהווים עילה לתביעה משפטית גם אם בפועל לא יקום מי מבינינו שיממש אפשרות זו.
 
ידעתי ששכחתי משהו

ועוד אוסיף בעניין זה ואספר לך אנקדוטה: מספר ימים לאחר הרצח בעת שהאווירה בארץ סערה ולהטה, נסעתי עם ידידתי באוטובוס מת"א לר"ג. אני הייתי באותה עת חייל בן 19 והיא הייתה בחורה צעירה בת 16, לובשת חצאית (כן, דתיה!). נער צעיר (אולי בגילה של ידידתי, אולי מעט יותר) לובש חולצת "נוער מרצ" שהיה על האוטובוס ראה את הבחורה הצעירה בחצאית וקרא לעברה "רוצחת, אתם הרגתם את רבין, צריך להרוג את כולכם". הדם החם שלי שכמובן סער בי באותו רגע הגיע לשיאי רתיחה חדשים. באיזו זכות הוא מעז לפנות לילדה בת 16 שלא ראה מעולם ולהאשימה במשהו שלא היה לה כל קשר וכל נגיעה אליו? היא מעולם לא עשתה רע לאיש. מי נותן לו את הזכות לקרוא לה רוצחת?? רק משום שהיא יהודיה שומרת מצוות ועל מחנה זה נמנה גם הרוצח? יכולתי לראות כי היא נפגעה עד עמקי נשמתה, אך בהיותה ילדה ביישנית ומופנמת , היא שתקה ולא ענתה לבריון , ונשאה את כאבה פנימה. באותו רגע תפסתי את הבחור בצוארונו ונתתי לו מכת אגרוף בפרצופו (שברתי לו 2 שיניים). אולי תאמרו שאני אלים,(ואינני כזה, מי שיראה אותי יבין) אבל יש דברים שאינני יכול לספוג. כאשר הגענו לתחנת המשטרה להגיש תלונות הדדיות, הגיע אביו של הנער למקום, שמע את סיפור המעשה ומייד תפס את בנו, הרחיק אותו מן המקום ומיהר להתנצל בפני ידידתי ובפניי. הוא לקח אותו הביתה תוך שהוא גוער בו קשות ומטיף לו מוסר. חבל רק שלא חינך אותו טוב יותר ... סופו של הסיפור - תיקים פליליים לא נפתחו באירוע הזה , רק מפני שהאב היה קצת יותר חכם מבנו והרגיע את הרוחות בזמן. והמסקנה שלי נשארת בעינה : אינני סובלני ולעולם לא אהיה סובלני כלפי מאן דהוא שיאשים אותי או מי מחבריי באחריות, ישירה או עקיפה לרצח ההוא. לא רציתי בכך, אני מצר על כך כמו כל אדם מן היישוב וכל מי שיעז לומר אחרת שיישא בתוצאות!
 
כל מי שיעז לומר אחרת...

או לחשוב אחרת יפסיק בסופו של דבר להתייחס אליך או להגיב אל דבריך. לדעתי האישית מאוד (ומי שחולק מוזמן בשמחה לעשות זאת) חבל שהדברים שאתה אומר עטופים בכל כך הרבה אמירות תוקפניות כגון זו. היית מרויח הרבה יותר (אצלי לפחות) אילו היית בוחר בניסוח שלא יגרום לשומעיך לבחור באחת משתי הדרכים: להתרחק ממך או לתקוף בחזרה
 
צר לי

אבל אין זה ממנהגי לעטוף את דבריי בעטיפות צלופן. אין כאן עניין של מי חולק עליי ומי לאו. אשמח להתווכח ולדון עם כל מי שחולק על דעתי בכל תחום שהוא. דברי התוקפנות מכוונים לא אל מי שחולק עליי אלא אל מי שמאשים אותי בהאשמות חמורות ביותר וחסרות שחר שאותן לא אסבול. כאשר אני מותקף אני מתקיף חזרה, כך נהגתי מאז ומעולם וכך אמשיך לנהוג. בכל אופן - דבריי לא היו מכוונים כלפייך , ואין לי נגדך דבר וחצי דבר שכן מעולם לא עשית לי מאומה. הדברים היו מכוונים לאותם אנשים שהטיחו האשמות שאי אפשר לעבור עליהם לסדר היום , ותוקפנותי הייתה בגדר התגוננות שכן ידוע לכל שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה!
 
והיתה זו הפעם הראשונה והיחידה בחיי

שעשיתי מעשה מעין זה. לכל אחד יש נקודת שבירה, ואני מרגיש גאה על מה שעשיתי.
 
ולאחר שקראתי את הכתבה

אוסיף ואומר שאין לה כל שייכות לעינייננו. אין כאן עיניין של אלימו ספונטנית כנגד אדם חף מפשע או של פתיל קצר שפקע לפתע בעקבות עניין טריויאלי כזה או אחר אלא בתגובה למעשה אלימות (כן, גם גם אלימות מילולית היא אלימות) של אותו בחור כלפי נערה שלא עשתה לו דבר. וכמו שאמרתי היה זה מעשה שאני מתגאה בו עד היום ואינני מתחרט עליו.
 

המוזרה

New member
האמת היא

שקראתי את הכתבה הזו ממש הבוקר ורציתי להביא אותה הנה ולפתוח דיון על ריבוי מקרי האלימות בעת האחרונה, אבל לא היה לי מספיק פנאי לעשות זאת ודחיתי את הביצוע. אני לא יודעת למה אדם צריך להשתמש באגרופיו (ועוד להיות גאה בכך). אני מסכימה לחלוטין שההתנהגות של אותו נער היתה חצופה ופוגענית, אבל יש דרכים רבות מלבד אלימות. לא יעזור כלום, לטעמי, מותר להשתמש באגרופים רק כדי להגן על עצמך.
 
למעלה