תשמעו סיפור

[ליידילי]

זה אמנם כבר לא יקפוץ

אבל לקרא , קראתי - קוראים. מה עוד יש לומר לך ואת כואבת? יש מה. את עצמך כתבת: ..."עמדנו בפני צעד מאד משמעותי..." לעבור לגור יחד, אכן זה צעד משמעותי. והבחור תפס רגלים קרות ונבהל. נתפס באמתלה הראשונה שנמצאה לו, אסף עצמו וחפציו והסתלק. מה שעליך לזכור, הינו, שכמאמר הקלישאה " זו לא את - זה הוא". באמת. הוא יש לו את העכבות שלו , את הספקות שלו, כאביו ומצוקותיו וכל היתר שהוטבעו בו בעבר. - ואשר לך אין כל קשר אליהם ועימם. הקשר היחידי שלך לכך הינו שהיית שותפה לצעד המשמעותי שעורר את כל השדים הפרטיים הפנימיים שלו עצמו. אז כואב נורא. ואולי הוא ירגע ויחשוב שוב. אבל בינתיים יש לו הקלה מהלחץ שדקר אותו. - אז הניחי. את העובדות האלו עליך להסביר לא רק לעצמך אלא גם לילדייך, מה שלחלוטין לא פשוט אך הכרחי. אם ישוב, תצטרכי לשקול היטב. כיוון ששדיו עדיין עימו. בברכת כל טוב והקלה מהירה.