דני מאשדוד
New member
תשמעו מה היה היום........
אלונה ואני הלכנו לכיתה של גיא, נכנסנו בדיוק לאחר שסיימו לערוך סדר פסח וגמרו לנקות את השולחנות. באנו כשבאמתחתנו מגש ענק מלא בעוגות שוקולד אישיות שנאפו הבוקר, מעוטרות בסוכריות צבעוניות, כשבכל עוגה נעוץ קיסם מזרקה, כמו ששמים במילקשייקים בבית קפה. הקלדתי את הפרפר של נופר והדפסתי על קרטון צבעוני, הדבקנו על הקרטון, פרפר מרהיב תלת מימדי. ניתנה לנו האפשרות, להודות לילדי הכיתה המקסימה שלו, על הפתיחות על רוחב הלב, הסבלנות והסובלנות שיש לילדים הנהדרים האלה, כלפי גיא. הקראתי לילדים את השיר, לאט ובהטעמה, הם היו קשובים מאוד וקלטו כל מילה ואות בשיר. הם נראו לי כולם נורא מרוכזים ומבינים. כשסיימתי, שאל אותי אחד התלמידים: "למה קוראים לשיר הפרפר של נופר, ולא הפרפר של גיא?" אני, נורא התרגשתי, אלונה, לא יכלה לעצור את הדמעות. ילדה בכיתה אזרה אומץ, ניגשה לאלונה וחיבקה אותה חיבוק חם, אני, הסתפקתי בלחיצת יד. הילדה אמרה שאנחנו מקסימים והודתה לנו. שתי בנות נוספות ביקשו לדבר, הן עמדו מול הכיתה , פנו לגיא, ואמרו לו בשם כל הכיתה, שהם מאוד שמחים שהוא חלק מהכיתה, שחלק מהזמן הוא קורע אותם מצחוק, ויש את הרגעים שהוא נורא מעצבן, אבל הם מקבלים אותו כמו שהוא. הבטחנו להם שניתלה את השיר על הקיר בכיתה (לאחר לימיניציה) ושניתן לכל ילד סימניה עם השיר - לאחר החג. בקיצור היו 20 דקות מאלפות ומרגשות ומאוד שמחנו שחווינו אותן. אני ממליץ לכל ילד והורה, תיפתחו, טוראט זה לא אות קין, כולנו יודעים איזה אוצרות אנו מגדלים בביתנו, ההתכחשות רק פוגעת בילדים חברתית, החברה מסוגלת לקבל רק כאשר היא מבינה, עזרו לחברה להבין, והילד יצא נשכר! אני חושב שילדים מכיתה ג' ומעלה מסוגלים להבין, קחו את עצמכם, כל ה"נחבאים בארון", שכנעו את בנכם שטוב להפתח, ולכו והעבירו את החומר לכל החברים, מנסיוני, רק טוב יצא מזה. שבת שלום דני
אלונה ואני הלכנו לכיתה של גיא, נכנסנו בדיוק לאחר שסיימו לערוך סדר פסח וגמרו לנקות את השולחנות. באנו כשבאמתחתנו מגש ענק מלא בעוגות שוקולד אישיות שנאפו הבוקר, מעוטרות בסוכריות צבעוניות, כשבכל עוגה נעוץ קיסם מזרקה, כמו ששמים במילקשייקים בבית קפה. הקלדתי את הפרפר של נופר והדפסתי על קרטון צבעוני, הדבקנו על הקרטון, פרפר מרהיב תלת מימדי. ניתנה לנו האפשרות, להודות לילדי הכיתה המקסימה שלו, על הפתיחות על רוחב הלב, הסבלנות והסובלנות שיש לילדים הנהדרים האלה, כלפי גיא. הקראתי לילדים את השיר, לאט ובהטעמה, הם היו קשובים מאוד וקלטו כל מילה ואות בשיר. הם נראו לי כולם נורא מרוכזים ומבינים. כשסיימתי, שאל אותי אחד התלמידים: "למה קוראים לשיר הפרפר של נופר, ולא הפרפר של גיא?" אני, נורא התרגשתי, אלונה, לא יכלה לעצור את הדמעות. ילדה בכיתה אזרה אומץ, ניגשה לאלונה וחיבקה אותה חיבוק חם, אני, הסתפקתי בלחיצת יד. הילדה אמרה שאנחנו מקסימים והודתה לנו. שתי בנות נוספות ביקשו לדבר, הן עמדו מול הכיתה , פנו לגיא, ואמרו לו בשם כל הכיתה, שהם מאוד שמחים שהוא חלק מהכיתה, שחלק מהזמן הוא קורע אותם מצחוק, ויש את הרגעים שהוא נורא מעצבן, אבל הם מקבלים אותו כמו שהוא. הבטחנו להם שניתלה את השיר על הקיר בכיתה (לאחר לימיניציה) ושניתן לכל ילד סימניה עם השיר - לאחר החג. בקיצור היו 20 דקות מאלפות ומרגשות ומאוד שמחנו שחווינו אותן. אני ממליץ לכל ילד והורה, תיפתחו, טוראט זה לא אות קין, כולנו יודעים איזה אוצרות אנו מגדלים בביתנו, ההתכחשות רק פוגעת בילדים חברתית, החברה מסוגלת לקבל רק כאשר היא מבינה, עזרו לחברה להבין, והילד יצא נשכר! אני חושב שילדים מכיתה ג' ומעלה מסוגלים להבין, קחו את עצמכם, כל ה"נחבאים בארון", שכנעו את בנכם שטוב להפתח, ולכו והעבירו את החומר לכל החברים, מנסיוני, רק טוב יצא מזה. שבת שלום דני