תשוקה לחיים
מזה זמן מה מצבי הבריאותי אינו בטוב יש לי כאבים בכל הגוף ובעיקר בגפיים. בדיקות שעשיתי שהן חלקיות בינתיים מספרות שאני בסדר. אני חשה שהתהליך הפיזי שעובר עלי קשור באופן ישיר לתהליך הפנימי הרוחני שאני עוברת. הגוף עוצר אותי בגלל שתי סיבות אחת כי הוא אומר לי פסק זמן, תתבונני פנימה, והשנייה שהיא בדיוק הפוכה כי הוא לא רוצה לאפשר לי להדגיש דברים חשובים. כביכול בחיי המקצועיים אני כרגע עובדת במקום שאמור להיות לב החיים שלי, אמנם התפקיד הוא לא מה ששאפתי אליו אבל הרצון להיות חלק מהחזון של הארגון בו אני עובדת דחף אותי זמן רב. תמיד חשבתי שכשאני יהיה במקום הזה אני אהיה מאושרת. נדדתי רבות, מצד אחד אני מרגישה שיש לי יכולות רבותש רכשתי בשדות שונים במהלך נדודי, מצד שני אני חשה שלא הגעתי לפירות קונקרטים בחיי ברמה הכלכלית וברמת המימוש. כרגע במקום הזה אני מרגישה סימן שאלה גדול, איך זה יכול להיות שאני כאן, אבל התשוקה שלי לחיים איננה? איך לעשות היפוך לגרום לעצמי להתרכז בפנים, ליצור יש ולא אין? אני תמיד רוצה ללכת למקום אחר ולא לחוות את עצמי איפה שאני נמצאת. אני מרגישה שאני כותבת קצת מבולבל אבל אני מוצפת בהמון תחושות. אני מרגישה שהמשפט הכי חזק שחי בי מאז ששמעתי אותו מאמיר הוא לגבי הקושי לוותר על הפנטזיה של עבר טוב יותר. אני חיה הרבה דברים שרציתי פעם, מהו התיווך בין הצורך העז להיות ממומשת ובין הצורך להתפרנס? איך אני יוצרת תשוקה ויעילות בחיים שלי? תודה
מזה זמן מה מצבי הבריאותי אינו בטוב יש לי כאבים בכל הגוף ובעיקר בגפיים. בדיקות שעשיתי שהן חלקיות בינתיים מספרות שאני בסדר. אני חשה שהתהליך הפיזי שעובר עלי קשור באופן ישיר לתהליך הפנימי הרוחני שאני עוברת. הגוף עוצר אותי בגלל שתי סיבות אחת כי הוא אומר לי פסק זמן, תתבונני פנימה, והשנייה שהיא בדיוק הפוכה כי הוא לא רוצה לאפשר לי להדגיש דברים חשובים. כביכול בחיי המקצועיים אני כרגע עובדת במקום שאמור להיות לב החיים שלי, אמנם התפקיד הוא לא מה ששאפתי אליו אבל הרצון להיות חלק מהחזון של הארגון בו אני עובדת דחף אותי זמן רב. תמיד חשבתי שכשאני יהיה במקום הזה אני אהיה מאושרת. נדדתי רבות, מצד אחד אני מרגישה שיש לי יכולות רבותש רכשתי בשדות שונים במהלך נדודי, מצד שני אני חשה שלא הגעתי לפירות קונקרטים בחיי ברמה הכלכלית וברמת המימוש. כרגע במקום הזה אני מרגישה סימן שאלה גדול, איך זה יכול להיות שאני כאן, אבל התשוקה שלי לחיים איננה? איך לעשות היפוך לגרום לעצמי להתרכז בפנים, ליצור יש ולא אין? אני תמיד רוצה ללכת למקום אחר ולא לחוות את עצמי איפה שאני נמצאת. אני מרגישה שאני כותבת קצת מבולבל אבל אני מוצפת בהמון תחושות. אני מרגישה שהמשפט הכי חזק שחי בי מאז ששמעתי אותו מאמיר הוא לגבי הקושי לוותר על הפנטזיה של עבר טוב יותר. אני חיה הרבה דברים שרציתי פעם, מהו התיווך בין הצורך העז להיות ממומשת ובין הצורך להתפרנס? איך אני יוצרת תשוקה ויעילות בחיים שלי? תודה
