תשובות לפראזניק

[ישראל אחרת]

תשובות לפראזניק

קודם כל, אני מתנצלת שלא השבתי לך. מסתבר שפספסתי את התגובה שלך. אז סליחה. ועכשיו לתשובות: כמו שהסברתי קודם, אם מתייחסים לקמפיין בצורה כוללנית, אנחנו קלענו לבעיה הכי גדולה. חברי כנסת מתמנים לשרים לא על פי יכולת או כישורים, אלא על פי הסכמים קואליציונים, הבטחות לפני בחירות, מינויים אישיים/פוליטיים וכו´. שרים לא מתמנים בגלל היכולות שלהם, או הכישורים שלהם, או הנסיון שלהם. זה חמור בעיניינו עד מאוד ואנחנו בישראל אחרת חושבים שצריך למנות שרים ראויים. כשאמרנו "לא במקרה שרת המסחר והתעשייה היא דליה איציק, אחרי הכל היא עושה שופינג", או "לא במקרה עוזי לנדאו הוא השר לבטחון פנים, אחרי הכל יש לו שם של רובה", זה קלע בדיוק לנקודה הבעייתית לדעתנו. אם יש ביקורת על הסגנון, אז יש ביקורת על הסגנון. אנחנו לוקחים אחריות מלאה על כל ביקורת ולומדים להפנים ביקורות. יותר מזה אין לי מה להוסיף בעניין הקמפיין. אנחנו ניסינו לכוון לנקודה מסוימת ולדעתינו הצלחנו. בעניין הקדנציות: אנחנו רוצים חברי כנסת ראויים. אנחנו רוצים שחבר כנסת יהווה מודל לחיקוי, שיהיה נבחר ציבור ושיהיה מייצג ציבור ולאו דווקא נציג ציבור. האבחנה כאן מאוד חשובה, גם אם למראית עין היא נראית סמנטית. תחשוב בעצמך על ההבדל בין נציג ציבור למייצג ציבור. אנחנו רוצים חברי/ות כנסת שיבואו מתוך תחושת שליחות, שיחוקקו חוקים כפי שתפקידם מוגדר ולא יתעסקו בקידומם האישי על מנת להגיע יום אחד למשרת שר. אני יותר מאשמח אם יהיו יותר חברי כנסת שיחשבו קודם על אזרחי המדינה, הרבה לפני על האינטרסים הפרטיים שלהם. אני רוצה לראות חבר כנסת עם משכנתא, או חבר כנסת שמשלם שכר דירה(ולא אחד כזה שיש ברשותו שלוש דירות שהוא משכיר לסטודנטים רעבים). אני רוצה לראות חברי כנסת שעובדים קשה, בדיוק כמו שאני כשכירה עובדת קשה, חמישה ימים מלאים בשבוע, 12 חודשים בשנה. חברי כנסת רבים(ואני בכוונה מסתייגת. לא כולם מחממי כסאות ועסקנים פוליטיים. בהזדמנות זו אני רוצה לציין לשבח את הפעילות העניפה של ח"כ גוז´נסקי, למשל, או ח"כ זבולון אורלב שהיו אלופי החקיקה החברתית על פי הדוו"ח של קרן אייסף)עוסקים פחות מידי בעניינים פרלמנטרים ויותר בקידומם האישי. אני, באופן אישי, וזו דעתי הפרטית, רוצה נבחרי ציבור אמיתיים, שיודעים מה זה לשלם משכנתא, מה זה להיות במינוס, מה זה לעבוד קשה שעות נוספות, מה זה לעשות צבא(ח"כ מוסי רז הוא אחד משלושה חברי כנסת יחידים שממשיכים לעשות שירות מילואים, למרות שחברי כנסת פטורים ממילואים במהלך כהונתם)ומילואים, מה זה להיות באמת אזרח ישראלי. יש לי הרגשה שנאי לא היחידה במשאלת הלב הזו. חוק טל הוא חוק שהתקבל בצורה דמוקרטית. וכמו שהוא התקבל בצורה דמוקרטית, אפשר גם לבטלו בצורה דמוקרטית. ההצבעה לחוק הזה היתה פופוליסטית לחלוטין. גם אהוד ברק וגם אריאל שרון אמרו שהם מתנגדים לחקיקת חוק שיעגן את הפטור הסיטונאי שמקבלים בחורי ישיבות. אנחנו בישראל אחרת הכנו הצעת חוק מפורטת של כ 300 עמודים בעניין חוק שירות אזרחי. אם אפשר לחייב אזרחים לשלם מס הכנסה וביטוח לאומי, מע"מ ומיסי שבח, אז בהחלט אפשר גם לחייב את כולם בחוק שירות צבאי. ואם אפשר לחוקק חוק שנותן פטור גורף ל 50 אלף בחורי ישיבה, אפשר לחוקק חוק שמבטיח כי כל מי שלא משרת בצבא, ישרת את המדינה בדרכים חלופיות, להלן: "חוק שירות אזרחי". החוק הזה יחייב שירות אזרחי חרדים, ערבים וסרבני מצפון למיניהם. לפי דוחות של צה"ל כ 50% מהמלש"בים(מיועדים לשירות ביטחון)לא משרתים בצבא או לא מסיימים שירות מלא מסיבות אלה או אחרות. במידה ולא מדובר בסיבות רפואיות, אנחנו לא רואים סיבה שיוסי או דוד או גילה לא ישרתו ויתרמו למדינה. אם לא בצבא, אז באזרחות. ברור שחקיקת חוק כזה צריכה להיעשות באופן רגיש, ענייני, ואנחנו בישראל אחרת מאמינים שקיים קונצנזוס לאומי בעניין חוק כזה. אם חברי כנסת אלו או אחרים לא יצביעו עבור חוק חשוב כל כך, זה יהיה רק משיקולים קואליציונים. המדינה כופה עלינו הרבה דברים. גם שירות צבאי. שירות אזרחי הוא אלטרנטיבה ברוכה שתשלב את הערבים ואת החרדים בפרט בחברה הישראלית, דבר שהוא מאוד חשוב לחיזוק האזרחים, למעורבות החברתית והקהילתית ובעיקר לחיזוק האחדות. אם שלוימק´ה ממאה שערים מקבל פטור משירות צבאי, הוא יוכל לבצע שירות אזרחי במסגרות המתאימות לו. לא חסרות מסגרות על סף קריסה מפאת חוסר בכוח אדם: בתי חולים, משמר אזרחי, מכבי אש, מרכזים קהילתיים, מעונות יום וכיוב´. אנחנו לא הולכים לקרע. אנחנו הולכים לאיחוד העם. זה האינטרס שלנו. ואנחנו בישראל אחרת מאמינים שרק שילובם של חרדים וערבים בפרט בתוך הקהילה תביא לאיחוד. ושוב, אם נחוקק את החוק במקביל לעבודת שטח רצינית מול מנהיגי העדות החרדיות ומנהיגי הקהילות הערביות בארץ, תמיד נוכל להגיע לעמק השווה. בתשעה באב שמעתי את עוזי דיין נואם בעניין של הפשרות. אני מאוד מעריכה את עוזי דיין, שאמר אז, כי אין דבר כזה שאין פתרון למחלוקות. צריך לשבת ולדבר ולדבר ולדבר ולדבר. וכל אחד צריך לוותר קצת. וככה זה צריך להיות. לא בכוח, אלא בהידברות. ואז מקבלים החלטה משותפת. אני רוצה גם להגיד שיש המון ערבים וחרדים שרוצים לתרום ולשרת את המדינה, אבל בגלל בעיות בקהילות הסגורות שלהם ומפחד מביקורת או הוקעה, הם לא משרתים. ברגע שנוכל לשכנע את מנהיגיהם ששירות אזרחי הוא חשוב מאין כמוהו לאיחוד במדינת ישראל, אני בטוחה שהדרך משם לחקיקה, תהיה קצרה. כמו כן, אני חושבת שחוק אזרחי הוא סוג של פשרה בין שירות צבאי ללא לתרום דבר למדינה. כמו שחייבו אותי בשירות צבאי מלא(מחסום ארז, תודה ששאלת

), אני חושבת שכל אזרח מחויב לשירות כלשהו במדינה. קריטריונים של חינוך הם עניין של פרספקטיבה. קריטריונים מטבעם מתעדכנים ומשתנים מתקופה לתקופה. כמו שכתבתי בפיסקה הקודמת, יש הרבה חרדים וערבים שרוצים לשרת אבל לא עושים זאת כי הפ מפחדים מהוקעתם בחברה בה הם חיים. אין כאן סתירה מובהקת למושג דמוקרטיה. דמוקרטיה היא אמנם "שלטון הרוב", אבל באותה נשימה היא גם שמירה על זכויותיהם של המיעוט. בנוסף, יש הרבה חרדים שרואים את עצמם כחלק מהרעיון הציוני. וכן, יש גם הרבה ערבים(אני מכירה באופן אישי)שרואים את עצמם כחלק בלתי נפרד מההוויה הישראלית. שירות אזרחי לא אמור לפגוע בדתם או באמונתם של המשרתים במסגרתו. הרעיון של השירות האזרחי הוא שילובם של המשרתים בקהילה שלהם. לדוגמא: נערים/ות יוכלו להתנדב במסגרת החוק במעונות לנשים מוכות, מעונות יום של חינוך מיוחד, בשיטור אזרחי באיזור מגוריהם, בפרויקטים של משרד הרווחה, בפרויקטים של שיקום שכונות. לא חסרים אפיקים לעשייה אזרחית.

 

[ישראל אחרת]

המשך תשובות לפראזניק

כשכתבתי הפרדה בין חרדים למנהיגיהם, לא התכוונתי לקרע. לדעתי האישית, המנהיגות הדתית-חרדית גורמת לבעיות רציניות והיא זו שמפלגת את העם. ככה, בשליפה, אני יכולה להזכיר לך את כל סיפורי האימים של קבורת חיילים לא יהודים, גיור לחומרה מתיש וארוך(ההחמרות שנוספו רק מכשילות את אלה שבאמת רוצים להתגייר), חוקים פופוליסטים נוראיים, תקצוב יתר של ישיבות, אי סדרים כפסיים בישיבות וכיוב´. הסקטוריאליזציה הזו היא בעוכרה של החברה הישראלית וישראל אחרת שמה לעצמה כמטרה לפצח את הסקטוריאליזציה הזו. להמשיך להנציח את העוול המתמשך הזה זה אומר להמשיך להנציח פערים חברתיים במדינה ואת זה אנחנו רוצים להוקיע. בעניין התוכנית המדינית, אנחנו בעד פינוי מאחזים בלתי חוקיים, חזרה לשולחן הדיונים עד להשגת הסכם שלום מיוחל. על זה תוכל לקרוא במצע שלנו. אני לא יודעת מה בדיוק התוכנית של מצנע. וגם אם לא תמצא הבדל, זה לא משנה. היום אפילו אריאל שרון מדבר על "ויתורים כואבים". הכיבוש הוא מקור החולי. הפיגועים האלה לא באו יש מאין, יש 35 שנים של כיבוש שעושים את שלהם. כמו מפלגות אחרות, גם אנחנו בעד הסכם שלום אמיתי וצודק עם הפלססטינאים, כינוס התנחלויות והקמת גדר הפרדה. אבל פעולות פיזיות אלה לא יהיו אפקטיביות, אם לא נשכיל גם לשקם את הריסות הרשות הפלסטינאית. אנחנו בישראל אחרת מדברים הרבה על לקיחת אחריות ולדעתי צריך ששני הצדדים, הן הישראלי והן הפלסטיני יקחו אחריות על המצב הבטחוני הנורא והרצחני הזה. הטרור הזה ימשך כל עוד לא נגיע להסכמה דו צדדית עם הנהגה ראויה ואני מתכוונת להנהגה ראויה משני הצדדים. בעניין עידוד והגדלת כוח אדם על ידי תמרוץ לעובד, הכוונה שאנו בעד עידוד מעסיקים להעסיק שכירים כמה שיותר ותמרוצם פר עובד ולא לחלק כספים בלי בקרה ראויה. היום מעסיקים מקבלים באופן אוטומטי שיפוי, למשל בגובה של החזר 4.8% מתשלומי ביטוח הלאומי שמפריש המעסיק(על פי חוק, שכיר מפריש 5%, המעסיק מפריש 10% נוספים, ומשרד האוצר מחזיר לו 4.8%). אנחנו בעד שינוי שיטת השיפוי(שעולה למדינה כ 12 מליארד שקלים בשנה). כמו כן אנחנו בעד הענקת תמריצים למי שבאמת רוצה לעבוד, על מנת שכל מי שיכול לעבוד באמת יעבוד ולא ישב בבית ויחיה מקצבאות רווחה שניתנות על פי חוק. עד כאן, עכשיו אני הולכת לישון. לילה טוב ותודה על ההקשבה

 

[ישראל אחרת]

שכחתי לתת דוגמא

בקשר לתמרוץ: נגיד ויש מעסיק שמוכן להעסיק מובטלים. הוא יקבל מין מענק חודשי על כך שהוא מעסיק מובטלים ועוזר להבראת המשק ולצמצום מספר המובטלים. במקום שהמדינה תשלם למובטל דמי אבטלה, היא תתמרץ מעסיקים עם הכסף הזה. למשל, אם אתה מרוויח 4 ברוטו לחודש, המדינה תשתתף ב 40 או 50 % מגובה המשכורת שלך, כל עוד המעסיק שלך יתחייב להעסיק אותך לפחות שנה. זו רק דוגמא קטנה מסל הצעות קונקרטיות של המצע הכלכלי של ישראל אחרת, שכמובן עובד בשיתוף עם מצע הרווחה שלנו.

 

[פראזניק]

סליחה, סליחה, סליחה)))

לא ראיתי את התשובות ובמקום אחר כתבתי שאני עדיין מצפה לתשובות. קבלו נא התנצלותי. אקרא בהמשך את תשובתך ואשיב.