'"תשבו" כעין תדורו'
בס"ד ובהשתדלותנו בראש השנה אנו מצווים לשמוע קול שופר. המצווה אינה התקיעה, אלא השמיעה. האדם לא צריך לפעול מעשה מצווה, אלא להיות נפעל (סביל) ובכך הוא מקיים את המצווה. לרוב השמיעה קשה הרבה יותר מן הדיבור והמעשה, היא מצריכה ריכוז רב. האדם יכול לשמוע והקול יחלוף על אזנו, כדי לשמוע באמת ולקבל את הקול- צריך האדם ריכוז. שמיעת קול שופר זה היא שמיעת קול ה' המדבר, מן התורה, מן המציאות. היא המסמלת לנו ומדריכה אותנו לשמוע את קול ה' המדבר אלינו מן המציאות בכל יום וים, כשהאדם פוקח את עיניו ומקבל את נשמתו בחזרה ומודה על כך, לא נשאר אדיש, כאשר הוא רואה את השמש הזורחת ומברך "יוצר אור", וכו' כו' ביו"כ אנו מתכנסים לבתי הכנסת, כל היום נמצאים ביננו לבין אלוקינו, מתוודים, עושים חשבון נפש עם עצמנו, מבקשים מחילה וסליחה על מעשינו, מטהרים ומזדככים. מה מקוה מטהר את הטמאים כך הקב"ה מטהר את ישראל. במוצאי יו"כ יוצאת בת קול ואומרת "אכול בשמחה כי רצה עוונך". יו"כ מכפר לכל השבים בתשובה. אנו שלמים יותר לאחר יו"כ, נקיים יותר. ממילא ניתן כעת לגשת אל המצווה הבאה... "בסוכות תשבו שבעת ימים"- תשבו כעין תדורו (קידושין לד ע"א), והיכן תדורו? בסוכות - דירת עראי - מחוץ לבית. לאחר שלמדנו כיצד לשמוע את קול ה' המדבר אלינו מן המציאות, מהעולם הסובב אותנו, לא רק להשמיע אלא גם לשמוע, לקבל , לאחר שהזדככנו והשתלמנו ( =נהיינו שלמים יותר) ביו"כ, ביררנו את דרכינו אם טובה היא אם לא, קיבלנו על עצמנו לעתיד את הדרך הטובה שבה נשתדל בעז"ה להתמיד- כעת אנו יכולים גם לצאת החוצה. לצאת אל הסוכה יחד עם ארבעת המינים, ובתוכם המין החשוב ביותר- הערבה. בלי להבדיל בין הצדיקים יותר או פחות, אלא אפי' האנשים שאין בהם לא תורה ולא מעשים וכמו שאומר לנו המדרש (ויקרא רבה ל.) ארבע מדרגות הם... גם אנשים אלה שאין בהם תורה ומעשים, אף הם בכלל עם ישראל. לכן, לאחר שאנו ביררנו את דרכנו לעצמנו, צריך להגיע גם חג הסוכות- היציאה לכל חלקי העם, לא מתוך גאוה או הרגשת התנשאות חלילה, אלא מתוך אחריות גדולה ודאגה עמוקה לכל עם ישראל. לחזק את כל עם ישראל בארצו ובתורתו. ויהי רצון שנפגש כולנו, כל חלקי העם, עם ארבעה מינים, בביהמ"ק שיבנה בב"א.
בס"ד ובהשתדלותנו בראש השנה אנו מצווים לשמוע קול שופר. המצווה אינה התקיעה, אלא השמיעה. האדם לא צריך לפעול מעשה מצווה, אלא להיות נפעל (סביל) ובכך הוא מקיים את המצווה. לרוב השמיעה קשה הרבה יותר מן הדיבור והמעשה, היא מצריכה ריכוז רב. האדם יכול לשמוע והקול יחלוף על אזנו, כדי לשמוע באמת ולקבל את הקול- צריך האדם ריכוז. שמיעת קול שופר זה היא שמיעת קול ה' המדבר, מן התורה, מן המציאות. היא המסמלת לנו ומדריכה אותנו לשמוע את קול ה' המדבר אלינו מן המציאות בכל יום וים, כשהאדם פוקח את עיניו ומקבל את נשמתו בחזרה ומודה על כך, לא נשאר אדיש, כאשר הוא רואה את השמש הזורחת ומברך "יוצר אור", וכו' כו' ביו"כ אנו מתכנסים לבתי הכנסת, כל היום נמצאים ביננו לבין אלוקינו, מתוודים, עושים חשבון נפש עם עצמנו, מבקשים מחילה וסליחה על מעשינו, מטהרים ומזדככים. מה מקוה מטהר את הטמאים כך הקב"ה מטהר את ישראל. במוצאי יו"כ יוצאת בת קול ואומרת "אכול בשמחה כי רצה עוונך". יו"כ מכפר לכל השבים בתשובה. אנו שלמים יותר לאחר יו"כ, נקיים יותר. ממילא ניתן כעת לגשת אל המצווה הבאה... "בסוכות תשבו שבעת ימים"- תשבו כעין תדורו (קידושין לד ע"א), והיכן תדורו? בסוכות - דירת עראי - מחוץ לבית. לאחר שלמדנו כיצד לשמוע את קול ה' המדבר אלינו מן המציאות, מהעולם הסובב אותנו, לא רק להשמיע אלא גם לשמוע, לקבל , לאחר שהזדככנו והשתלמנו ( =נהיינו שלמים יותר) ביו"כ, ביררנו את דרכינו אם טובה היא אם לא, קיבלנו על עצמנו לעתיד את הדרך הטובה שבה נשתדל בעז"ה להתמיד- כעת אנו יכולים גם לצאת החוצה. לצאת אל הסוכה יחד עם ארבעת המינים, ובתוכם המין החשוב ביותר- הערבה. בלי להבדיל בין הצדיקים יותר או פחות, אלא אפי' האנשים שאין בהם לא תורה ולא מעשים וכמו שאומר לנו המדרש (ויקרא רבה ל.) ארבע מדרגות הם... גם אנשים אלה שאין בהם תורה ומעשים, אף הם בכלל עם ישראל. לכן, לאחר שאנו ביררנו את דרכנו לעצמנו, צריך להגיע גם חג הסוכות- היציאה לכל חלקי העם, לא מתוך גאוה או הרגשת התנשאות חלילה, אלא מתוך אחריות גדולה ודאגה עמוקה לכל עם ישראל. לחזק את כל עם ישראל בארצו ובתורתו. ויהי רצון שנפגש כולנו, כל חלקי העם, עם ארבעה מינים, בביהמ"ק שיבנה בב"א.