"תשאלי את אבא"

[AYELET1]

"תשאלי את אבא"

מכירים את הפרסומת ברדיו , בה האמא שולחת את הילדה לאבא, כדי שיסביר לה על העותומנים (תוך נימוק, שהוא זה המבין במכונאות)? ובכן, ד"ר אילה גליקסברג, בטור אישי מדבר על הנושא. ואיך ההתייחסות אצלכם? האומנם אמא היא האבהלה המצויה ?

למי הילדים בכלל פונים לברר מושגים המעניינים אותם? אמנם בגיל ההתבגרות הנושא רלוונטי פחות, אך בכל זאת, זו התייחסות כללית. מוזמנים לחוות דעתכם

 

[גליה12]

אצלי הילדים שואלים רק את אמא

אבל את ה...כל- אם הם רוצים לצאת בשעות לא שיגרתיות- אבא שולח אותם לאמא- אם הם רוצים להעדר מבית הספר- או להבדיל כסף- "לכו לאמא"...- הגדיל לעשות הגדול שהיה מטלפן- ואבא הרים את הטלפון- הוא ביקש את אמא לאישור- גם בנושאי הלימודים אני עוזרת יותר- אני מניחה שזה לא בגלל שאני חכמה יותר- אלא בגלל שאני מצויה יותר- ולעתים עזרה בשיעורים לא יכולה לחכות שאבא יחזור מהעבודה... אין חוקים זה עניין אישי לכל משפחה... ופרסומות כאלה מזמן היה צריך להחרים- כי הן מנציחות סטיראוטיפ שגוי.

 

[bimbo.]

אני התנהגתי לפי הנוחיות שלי

באותו רגע.

 

[DizzyMissLizzy]

אצלנו בד"כ אני הכתובת הראשונה

בכל מה שקשור לשיעורים (גם של ילדי התיכוניסטים). ואם אני לא ממש זוכרת כמה משפטים בגיאומטריה (או אלגברה, או פיזיקה ...) אני פותחת ספר, מסירה קצת את החלודה (מהמוח, כמובן) ומשתלטת על העיניינים. גם כשיש סתם שאלות בנושאים כלליים יותר, פונים אלי. זה כמובן נובע מכך שאני יותר בבית, אבל, (וסליחה אם זה נשמע שחצני) גם מכך שאני יודעת יותר (בנושאים כלליים). מובן שגם לבעלי יש את תחומי ההתמחות שלו, שנובעים מתחומי העבודה שלו, ואני לא מזלזלת בכך. כשפונים אלי בבקשה להרשות להם דברים מסויימים, אז אם זה נושא רציני שמחייב התייחסות אחראית יותר, אני בד"כ אומרת להם שיחכו עד שאדון בנושא עם בעלי.

 

[DizzyMissLizzy]

באותו הקשר - מקרה שהצחיק אותי

השבוע בני (15) השאיר לי הודעה על השולחן, שהשכנה מתחתינו מתלוננת שיש לה נזילה של מים, שנובעת מהצטברות מי גשמים בגגון הכביסה שלנו. הרי זה ברור שהטיפול הוא בתחום התמחותו ואחריותו של בעלי, אבל את ההודעה משאירים לאמא...

 

[אטיוד5]

אצלנו ...

כל אחד תורם לפי יכולתו, לפי תחומי ידיעותיו, ולפי מידת המצאותו בשטח. שמתי לב שאשתי יותר סבלנית כלפי הילדים ולכן הם מבכרים לשאול אותה. אבל הם כבר למדו שבחלק מהמקצועות היא לא יכולה לעזור להם. (עולה חדשה).

 

[AYELET1]

אצלינו זה תלוי...

בזמן האחרון בעלי כמעט ואינו נמצא בבית, אז אני הכתובת... ככה , בד"כ, תלוי מה השאלה ובאיזה נושא. יש דברים שבהם ה"ספציאליטה " שלי ויש שלו.

 

[אחותו של שקספיר]

איזה מזל שהילדים שלי כמעט

לא שואלים אותי שום דבר. הנה היתרון בלהיות משפחה גדולה תמיד יש אח גדול יותר, שלמד שנתיים או ארבע קודם את אותו הנושא והוא בטח יותר מעודכן וחדשני מהאמא החורקת שלו. אותי שואלים בעיקר בתחומים שהם יודעים שאני מתמצאת כי פיזיקה כימיה מתמטיקה וכו-כולל אפילו חומר של כיתה ג במדעי החיים, אני מתקשה להבין (לא את הנושא, אלא את המונחים , שיטת הלימוד וכו.ואצלנו יש גם שיטה שמשאירים את הספרים והמחברות בבית ספר, כך שאני רק אמורה לנחש מה הכוונה של המשורר) אבל לחפש חומר -אני הכתובת.

 

[גלי®]

נו , באמת ....מה זה "תשאלי את אבא"?

הרי ברוב המקרים , אחרי זה הוא בא לשאול אותי ....

גם כשהייתי נשואה זה היה ככה ....

 

[mevavהאחת והיחידה]

אצלי זה תשאלי את אמא..

ילדי בני ה13 וה 10 מתייעצים רק אתי, משהם קטנים . הם יודעים שתמיד תהיה לי תשובה בשבילם והכי חשוב סבלנות. מעבר לכך שבעלי אין לו לצערי את הקשר הזה כמו שיש לי איתם. וכמו שאני אומרת ובלי שוויץ שאני האמא והאבא בבית. ואם להיסחף אז בעלי כל הזמן מצדיק זאת בכך שהוא עובד ואין לו זמן. אומנם יש פעמים שבעלי מסביר להם אי אילו דברים אך חבל לי שהוא מפספס אותם. נראה מה יש לכם לומר ע"כ,מהי תגובתכם וכמו שאילת אמרה אשמח לשמוע גם אתכם. שלך מירב.

 

[אחותו של שקספיר]

בוקר שבת טוב מירב- יש לי שאלה אחת

טוב לך עם זה? את לא מדברת כאן רק על תשובות לשאלות של המורה אלא על תחושה שלך שהבעל שלך "מפספס" את הקשר עם הילדים וגם "מתרץ" את הפספוס בעבודה והיעדר זמן. איך את מרגישה עם זה? איך הוא? איך הילדים? כי באמת, מה חשובה תגובה של מישהו אחר, אם את מרגישה טוב, הוא בטוח שזו דרכו של עולם ולילדים טוב- להגיד שלדעתי חבל?? אם לכם טוב?? אבל זו השאלה. טוב?

 

[mevavהאחת והיחידה]

בוקר טוב אחות של שיקספיר.

קודם כל תודה שענית לי. בהקשר לשאלתך , אז ככה, בהתחלה זה מאוד הציק לי שהוא לא מתערב בחינוך , אך במשך השנים הבנתי שאולי עדיף ככה מכיוון שזה לא יתרום לעניין. כלומר אין לו את היכולת כנראה לעזור בחינוך מכיוון שאיך תסבירי את זה שאם הילדים לדוגמא שואלים אותו שאלה אז עד שהוא יענה להם כבר, הם לא ירצו לדעת את התשובה. שלא תביני לא נכון בעלי איש חכם אבל כנראה הוא לא בקטע הזה. הילדים לא יודעים משהו אחר הם יודעים שאני עוזרת להם בכל ושתמיד אהיה להם לעזר. אז כמו שאמרתי אינני יודעת להגיד שטוב לנו ככה אבל זה מה שאנו יודעים ורגילים ולפי דעתי עדיף ככה. כי אם עכשיו הוא יתחיל מה שאין לו מושג וגישה זה יקלקל הכל. ככה אני מרגישה. שיהיה לך שבת שלום , מירב.

 

[AYELET1]

אצלי בבית, הדברים מורכבים

(כן, אני יודעת, אצל מי לא

) דברים רבים הילדים באים לשאול אותי. אני זמינה יותר, וכשהבעל בבית, הוא גם לא תמיד מוכן לוותר על תכנית טלוויזיה. כשהוא כן מסביר להם, הוא מסביר היטב, ע"ג נייר, אך לעיתים הוא מסביר ברמה גבוהה, המתאימה לגילאים גבוהים יותר, או להשכלה רבה יותר . כשהוא נמצא, אין שום סיבה, לדעתי, שלא יתרום מהידע שלו (הרב מאד). לא חושבת שיקלקל משהו ומירב- השאלה אם בן הזוג באמת יקלקל כל כך הרבה. אולי דווקא זו עשויה ליהיות "תחילתה של ידידות מופלאה"

? כלומר, פתח לתקשורת ושיחה. פתח ליצירת מקום חשוב לאב.אולי שווה כן לנסות. ובעניין התקשורת דבר נוסף. כשמדובר בעניינים שברגש, הרי באים יותר אלי. ׁ(וחוץ מזה משוחחים גם על נושאים שאינם "רגשיים"), ועם בן הזוג משוחחים בעיקר על נושאים "נטרליים". אז מה? זה מיותר? ממש לא. לא בגלל הידע וכד´, אלא בגלל שזו צורת קשר.

 

[אחותו של שקספיר]

לפעמים, מה שהתאים 10 שנים-לא

מתאים יותר. ואפשר ומותר לנסות לעשות את החיים אחרת גם זוגיות גם הורות. אבל -החלטה כזו מחייבת קצת אובדן שליטה וזה מפחיד בד"כ . כל עוד את תחזיקי את השליטה הוא לא "יתחיל מה שאין לו מושג וגישה ויקלקל (או שלא) אבל כמו שאמרתי הבחירה היא שלך! יכול להיות גם אחרת.

 

[mevavהאחת והיחידה]

לא עשר שנים, 14 שנה../images/Emo98.gif

הי אחותו של שיקספיר. נכון שאפשר ומותר גם אחרת, אך יש עוד מס. גורמים כמו למשל, שכשאני מרימה את הקול על הילדים בעלי אומר לא לצעוק, שזה דבר לגיטימי, נגיד. אך גם כשאני צוחקת איתם ומשתוללת איתם אז זה אומר גם להיות בשקט מבחינתו. אז איך אפשר לסמוך עליו אם הוא לא יודע שלא אומרים דברים כאלה ליד הילדים. הוא רוצה, שיגיד כשאנחנו לבד. חוץ מזה שהחינוך, השיעורים,ללכת איתם לאסיפות הורים, הטיולים וכל השאר כל השנים זה עלי. אז אולי זה לא בסדר, נגיד, אך ככה זה היה מההתחלה ואולי זה לא צודק אך כמו שאמרתי בפעמים קודמות אני חוששת שעץ עקום אי אפשר לישר(בלי זלזול בו). הוא בסדר אך כבר התרגלתי לכך ואני חוששת שאם הוא יתערב זה יהרוס מכיוון שאולי הוא לא ידע מה להגיד, למשל באסיפת הורים וכד. שלך מירב.

 

[אחותו של שקספיר]

מה הוא כבר יכול להרוס באספת הורים

שלא יכול לבוא לכדי תיקון אח"כ? ואין "בסדר" ו"לא בסדר" אלא להיות שלם עם הבחירה של אורח החיים שלך ועם המשמעיות הנובעות ממנו. יש לי דוגמא שאינה קשורה לילדים דווקא אלא לכביסה וחלוקת אחריות. אני אוהבת את הכביסה מקופלת בצורה מסויימת , הבעל שלי חושב שאפשר לגלגל כל דבר, וזה נקרא מקופל אני אוהבת שבארון יש סדר מבחינתו לא משנה איפה כל דבר נמצא , בסוף ימצא אפילו זוג גרביים בפריזר. אז היו לי לא מעט ריבים איתו על "איך צריך לקפל כביסה" והוא בשלו, ואני בשלי. ואי אילו מאבקי כוח (מיותרים בדיעבד כמובן) ואז-הבנתי. הצורך שלי בשליטה מכתיב את קיפול הכביסה. אני "חייבת " שהיא תקופל כמו שאני רוצה. אבל -הוא שונה ממני. ואז יש לי כמה אפשרויות או שהוא יקפל כביסה בדרכו שלו או שאתעקש על קפול הכביסה בדרכי שלי או שאני אמשיך לקפל את הכביסה,אבל לא אתרגז על אי שתוף פעולה. וראי זה פלא- גיליתי שאפשר גם אחרת מהריטואל הקבוע. ילדים זה כמו כביסה ,אגב.