תרופה שעזרה לי

[jellybelly1]

תרופה שעזרה לי

אני יודעת שכל אחד מגיב אחרת לתרופה. אבל בכל זאת חשבתי שזה מידע שכדאי לחלוק.
לקחתי בעבר רסיטל, פבוקסיל ואפקסור ועכשיו עשיתי מעבר מהאפקסור לפריזמה (פרוזאק) שהיה קשה מאוד כי לקח לפריזמה זמן להשפיע והגמילה מאפקסור ידועה כקשה במיוחד. אבל אחרי חודש שאני על מינון 40 מ"ג (ואעלה ל-60, המינון המומלץ לבולימיה) תדירות הבולמוסים ממש פחתה. יש מעט פחות מוטיבציה ואנרגיה כללית לעשות דברים אבל גם הרבה יותר תחושת רוגע מהאפקסור. עזרה לי אפילו יותר מהפבוקסיל עם ה-OCD (והייתי אז על מינון-על) ובכלל תחושה שאני שונאת ומבקרת את עצמי פחות ונוח לי טיפה יותר בעור של עצמי. הפנים והחוץ קצת יותר מסונכרנים, הקהות הרגשית הזאת כלפי חוץ, חוסר היכולת לבטא רגש, כשבפנים מרגישה הרבה אבל תחושות עמומות וחסרות שם שנמצאות בבלגן במין גוש אחד גדול. אז - היא כמעט ונעלמה.

 

[levshavur]

אני שמחה שזה עוזר!

 

[jellybelly1]

 

[jellybelly1]

ט

לא מצליחה להבין מה ההגדרה לטריגר אבל מסמנת ליתר בטחון

עברו כמה ימים שלא אכלתי והקאתי ומרגישה כרגע שעומדת להישבר
כותבת את זה כאן למרות הסיכוי הנמוך שמישהו יקרא ויתייחס. פשוט נואשת ומנסה מה שאפשר כדי לעצור.
אני לא רוצה ליפול. זה אף פעם לא שווה את זה גם אם נדמה שכן. ואח"כ אני אשנא את עצמי אפילו יותר. ואימא תהיה עצובה. ולא נשר לי כמעט שיער השבוע והרגשתי חזקה יותר והייתי רוצה שימשיך. הצורך הזה זמני והוא יעבור. מפחיד אותי הזמן הפנוי שיש ואני מתוחה. אני אמורה ללמוד למבחן עם חומר משעמם וקשה שנכשלתי בו במועד א' וזה הדבר האחרון שמתחשק לי לעשות עכשיו. מרגישה טיפשה ונראה לי שאבוד לי מראש. יש בחיים שלי הרבה מאמצים וכל כך מעט הנאה אבל אני לא אמצא אותה באוכל. זה תמיד מאכזב ולא מספיק. הרים של אוכל שטעים לי לא ישביעו אותי היום. היו ימים רחוקים שזה היה אחרת.
הלוואי והייתי יכולה לישון את ההרגשה הזאת אבל עצבנית מדי ואין סיכוי שאצליח.

 

[ל3]

אני קראתי ואתייחס

רוצה להגיד לך שאני גאה בך מאוד! המלחמה הזו כל כך מתישה ומעייפת ומאתגרת וזה טבעי ובסדר שאת פוחדת מהנפילה וחושבת עלייה כי זה הכי קשה ליפול אחרי שכבר היה יותר טוב. אבל, עצם זה שאת כותבת כאן שחור על גבי לבן שאת יודעת שזה לא יביא לך טוב או נחמה אלה להפך זו נקודה שצריכה לעודד אותך מאוד. את מודעת לזה שאם תפלי להרגל הקלוקל זה לא יביא תועלת ואולי המודעות החזקה שבך היא זו שתחזיק אותך? כתבת שיש בחיים כל כך הרבה מאמצים ומעט הנאה אז תני להצלחה הזו של יום ועוד יום בלי להקיא להיות ההנאה הכי גדולה של החיים שלך כי זה הניצחון הכי גדול שלך ואין דבר יותר מתוק מטעם הניצחון. אל תחשבי על עוד יומיים או שבוע או שבועיים ,תעברי יום יום וכל יום סמני כהצלחה עצומה- זה הישג שלך, זה יעשה בכוחות ותעצומות הנפש הכי גדולות שיש בך. אנחנו לא מכירות, אבל מהכתיבה שלך את נשמעת לי מאוד אמיצה ואני באמת מרגישה שאני מאמינה בך!

 

[jellybelly1]

איזה מקסימה

תודה רבה על האמונה והעידוד...
אכלתי המון מאז ההודעה האחרונה שלי. דברים בריאים שאולי זה מנחם. אבל עדיין קשה מאוד ולא יודעת איך אעבור את הלילה... ואני כל כך מבינה את ההתמודדות שלך. להילחם ברצון לאכול זה להילחם בעצמך ובאינסטינקט של הגוף לחיות ולתפקד. את אחות ובטח יודעת שלאנשים שמרעיבים את עצמם יש רמות גבוהות במיוחד של הורמון הרעב גרלין (?) התיאבון הולך וגדל עם ההימנעות מאוכל כך שנראה לי לא צריך לכעוס על עצמנו ואפשר להאמין שזה יתמתן ויירגע עם חזרה לאכילה נורמלית.