אני מבדילה בין זה ובין אימוץ...
בן זוגי במקרה הוא מאומץ, ומגיל צעיר מאוד יודע על כך. אין עוררין שבמקרה של אימוץ יש לספר לילד מוקדם ככל האפשר, אבל אני חושבת שזה בעיקר על מנת למנוע ממנו לגלות את זה בדרך אחרת, ואולי גם הדינמיקה של שמירת הסוד היא אחרת במקרה זה- כי הילד אכן נולד להורים אחרים, וקשה להדחיק את העובדה הזו במשך שנים (מה שכמובן לא משנה את ההרגשה שאתם ההורים ה"אמיתיים" של הילד גם אם ביולוגית הוא נולד להורים אחרים). אבל- וזה מפיו של בן זוגי- הוא אישית היה מעדיף לא לדעת. הוא דומה דמיון מדהים לאמו המאמצת, אין שום סיבה שבעולם אלמלא הסביבה שתמיד יודעת משהו- שהוא היה חושד שהיא איננה אמו. למרות שהוא ידע והשלים עם כך שהוא מאומץ- הרי תמיד הילדים היו טורחים לפגוע בו בנקודה הזו בעת מריבה (ילדים כידוע יודעים להיות מאוד אכזריים)- ובשעת מריבה עם אמו- תמיד עברה בו המחשבה ש"אם הייתי יוצא מהבטן שלה היא בטח היתה מתנהגת אחרת". אז בעצם למה לחשוף ילד לכך כאשר יש ברירה אחרת? במקרה של בני זוג המשתמשים בתרומת זרע- זה לא כאילו שכל הסביבה יודעת ומישהו עלול לפלוט את זה ליד הילד. אפילו המשפחה הקרובה לא יודעת. כולם יודעים שאנחנו בטיפולים- אבל זה לא עניין של אף אחד מה בדיוק קורה (הרוב חושבים שהבעיה היא אצלי, ואני אפילו מעדיפה את זה ככה). את ההזרעות אנחנו עוברים ביחד, הוא נוכח בחדר תמיד, ובוודאי יהיה שותף עד כמה שאפשר גם ב IVF. אני אפילו לא מתייחסת לזה כאל "סוד" כי אין לי שום דמות אנושית שאני יכולה לשייך לתורם הזרע. כשמזריעים אותי אני מקבלת את זה כהזרעה רגילה, שמקורה בבן זוגי, ואני לא חושבת שבעתיד תתעורר איזו שהיא בעיה- אף אחד לא יידע, אנחנו לא מתייחסים אל זה כאל "אבא אחר" בכלל, ולכן אין לי מניע בעצם לספר לילד משהו שדווקא יכול לפגוע בו. זו שאלה פילוסופית יותר- מה עדיף- לדעת שאבא שלך הוא איזה סטודנט תפרן שאונן לתוך כוס פלסטיק תמורת כסף או אפילו ערכים נאצלים של עזרה, אבל לא רוצה להכיר אותך (סליחה על הבוטות) או לגדול אצל אבא אוהב, אמיתי הכי שאפשר, וזהו. סליחה על האורך, כנראה נסחפתי בעקבות ההתלבטויות שלנו עצמנו.
