אם ניתן להציל חיים, מצילים בכל דרך
כמובן שאסור "להרוג" אדם בשביל להציל זולתו, כי מי יימר דדמיך סמיק טפי = מי יאמר שדמך סמוק יותר. הבעיות הקיימות במציאותינו, הינן לא אחת ולא שתים: יש השתלות הניתנות לקחתן מאיבר אדם חי ולהעבירן לאדם חולה מבלי לפגוע ולהזיק לתורם. ודווקא אצל שומרי תורה, התרומות מושגות בקלות יתרה, וזכור הויכוח והריב בין ילדי ח"כ אברהם רביץ, מי יזכה לתרום כלייה לאב החולה. כשהאיבר נלקח מאדם מת, אין בעיה כלל אם זה להצלת חיים. אך הבעיה בזה גדולה מאד. ואנו זוכרים היטב את מלחמת ההפגנות בין הפתלוגים של סוף שנות השבעים ואולי גם תחילת השמונים. אז היו מוצאים ונלקחים איברים פנימיים ממתים בבתי חולים, שלא על מנת תרומה למישהו מסויים. אלא פשוט לדבר שנקרא "מחקר". עם כל הכבוד, יצא לי בשעתו להיווכח באיברים מסויימים שהועברו למחקר, בצורה לא מכובדת ולא מבוקרת כלל. והבעיה העיקרית היא באיבר שחייב להילקח מתורם חי בכדי להשתילו. ז"א אדם שלדעת הרופאים הוא מת וודאי, ומאידך האיבר כהלב לדוגמא חייב להיכרת פועם מגוף התורם. ז"א יש לברר מתי נקרא האדם מת, האם כשגזע המח מת או עצבי הלב וכו' הפכו להיות דומם. הבעיה הכי הכי הכי גדולה בזה היא כאן, במתן אימון מלא ברופאים שאינם אמונים על שמירה וקיום תורה ומצוות. לכן במקרה כזה יש להיוועץ בדחיפות ברבנים היודעים ושולטים היטב בתחום, וכבר נוכחנו ששליטתם בתחום הוא לפחות כמו טובי הרופאים. כתבתי מהמעט הידוע לי. הדבר נידון הרבה בשו"תים של פוסקי הדור. וחלילה להסיק מדבריי פסק הלכה.
