תרומת איברים
שבת שלום! מה שאני אכתוב להלן, יש לקבל כמציאות עובדתית בשטח, ולא כאחד שפוסק הלכות חו"ח. לצערי הרב, אשתי נזקקה להשתלת כבד, ועמדה בתור הממתינים ההולך וגדל במיוחד בישראל. תוך כדי ההמתנה, התענינתי בנושא ההשתלות היטב, מכל הבחינות. איך ומתי מוציאים איבר מאדם שנפטר לא עלינו. אדהכי, הכרתי את אותה חוליה מופלאה המרכבת משלוש אחיות, אשר כל תפקידה לשכנע את משפחות התורמים ז"ל (תפקיד מאוד קשה). בין לבין, הייתי נוכח במקרה, בו נהרג איש חרדי לא עליכם בתאונת דרכים. החוליה פעלה כתזזית, ונסתה לשכנע את המשפחה, שיתרמו. התשובה החד משמעית, לאחר התייעצות עם רב, היתה: "חלילה חלילה לכם מעשו כדבר הזה" (ציטוט). בררתי מה עומד מאחרי פסק הלכה זה, ואיני רוצה להלאות אתכם בדיון בנושא. על כל פנים, לא מצאתי רב פוסק, שמתיר. ואני לתומי שאלתי, אחד הרבנים, מה יקרה אם הבן שלך חלילה יזדקק להשתלה? התסכים שישתילו בגופו אבר מתורם אחר? עיני הרב נפקחו, ולא השיב לי. ואני בסקרנותי כי רבה היא, שאלתי: האם אין בחרדים מושתלים? התברר לי כי אף הם חולים ככל עמך ישראל, ויש ביניהם הרבה מושתלים. אני בפירוש טוען: "הם מקבלים ואינם תורמים", ואינם מתביישים בזה". איני רוצה להביא את דעת הרופאים בנדון, שאינה מטיבה בלשון המעטה. פסק ההלכה אשר ניתן כאן, ע"י "נאמן למקורות", כנראה אינו ידוע להרבה דתיים. או ניתן, כדי לייפות הפורום המענין הזה. (דרך אגב, כך נעשה מדי פעם בפעם, הדוגמה היתה: "קריאת שמע לנשים". שאף שם לא מצאתי נאמנות למקורות). לסיום הסיפור - אשתי מושתלת כבד, והיא ב"ה בריאה ושלמה עכשיו. תודתינו העמוקה נתונה לאותו אבי משפחה, אשר הסכים כי כבדה של בתו בת ה-14 ז"ל, חי ונושם בגופה של אשתי. בברכת שבת שלום, ושלא נדע מחלות עוד.
