מתי לחסן
באופן כללי, אבדוק מכלול שלם של דברים, כפי שאתה יכול לראות בדפי המידע שלנו על כל חיסון וחיסון: הסטוריית המחלה, חומרתה, אמצעי הפחתת הסיכון לחלות, האוכלוסיה בסיכון, התפתחות החיסון, יעילותו, בטיחותו, וכן שיקולים אישיים נוספים אחרים.
לגבי שאלת היעילות והבטיחות, ארצה שיתקיימו כמה תנאים:
1. מחקר בטיחות פרוספקטיבי ארוך (לפחות 5 שנים) על אוכלוסיה גדולה, אקראית באמת (ללא סינון כלשהו כפי שנעשה היום), קבוצת ביקורת מקבלת פלסבו נקי באמת (לא כמקובל היום), כפול סמיות, שנערך ע"י גורמים ללא ניגודי עניינים (שלא כפי שנעשה היום).
2. קיימת חובת פרסום תוצאות כל מחקר בטיחות ויעילות, במאגר פתוח הנשלט ע"י קבוצה בלתי תלויה שאינה מפרסמת יצרנים ואינה מקבלת שום מימון מהתעשיה.
3. החיסון משווק וניתן לציבור כלשהו (מדינה מודרנית אחרת) למשך 5 שנים לפחות, והדיווחים על תופעות לוואי נרשמים באופן פתוח לכל וזמינים לכל בשקיפות מלאה.
4. מחקרי יעילות מחקרית + מחקרי יעילות קלינית טובים (איכותיים) ללא ניגודי עניינים המראים יעילות גבוהה יחסית בהגנה אישית (כמה גבוהה? תלוי בפרמטרים האחרים הנ"ל הקשורים עם סיכוני המחלה וכד') ויעילות אפידמיולוגית גבוהה באוכלוסיה (אם מדובר בחיסון המתוכנן גם למנוע הדבקה באוכלוסיה).
5. קיים במדינה מנגנון שקוף ופעיל לדיווח על תופעות לוואי כנ"ל.
6. קיים במדינה מנגנון שקוף ויעיל לבירור נפגעי חיסונים ופיצוי נפגעי חיסונים (נניח לעת עתה מנגנון הדומה במאפייניו לזה שבארה"ב, למרות שיש לי "תיקונים" גם אליו).
7. אין בתהליך ייצור החיסון או בתרכיב עצמו שום חומר רעיל, אלא חומרים שהוכחו כבטוחים לשימוש בבני אדם.
8. לא נעשה שימוש בשום רקמות בעלי חיים שאינם בני אדם.
9. לא נעשה שימוש בהנדסה גנטית בתהליך ייצור החיסון.
את כל הנ"ל יש לבחון בקונטקסט של מכלול השיקולים שבפתיח, ולנטר לאורך זמן לבטיחות ויעילות. כמובן שהנ"ל ממה שאני יודע היום, אפשר שיש דרישות נוספות שאני לא מודע להם עד היום.