תרגילים בהורות

[vered4]

תרגילים בהורות

כתבה ממעריב. "גם אם כועסים עליו, צריך לדעת להקשיב לילד, פשוט להקשיב בלי להגיב" נורית אלפנבוים, מנהלת מרכז לאינטליגנציה רגשית, מחלקת את ההורים לשתי קבוצות - הורים אקראיים והורים מתכננים. המשתייכים לקבוצה הראשונה, רובנו לדבריה, יכולים לעשות נזק נפשי ארוך טווח לילדיהם. בסדנאות שהיא מעבירה, מסבירה אלפנבוים איך עוברים קבוצה. כתבה מענינת וההסתיגות היחידה שיש לי, היא לגבי אותו נזק בלתי הפיך. נכון שיש הורים נוראיים שגורמים לילדים שלהם נזק בלתי הפיך, הייתי רוצה לקוות

שהורים "רגילים" גם אם הם עושים טעויות, יוכלו לטפל בתיקון הטעויות, גם אם יפספסו את ה"דד ליין" של נורית אלפנבוים.

 

[ליליה והגמדים]

האמת היא שנתקלתי בכותרות

ולא קראתי כשראיתי את עניין ה"נזק הבלתי הפיך" שגורמים ההורים הלא מתכננים, שהם לדבריה רובינו. (פעם שניה שאני מקלידה את אותה הודעה - גם התקלות האינסופיות וגם הפרסומת הנוראית הזו - מתחיל להמאס לי)

 

[שרוֹן]

כן נשמע שהיא מייצגת באלימות

את הדרך שאנחנו מכירים כאן כ"איך להקשיב כדי שהילדים ידברו..", והיופי שם, שהם לא מטיחים האשמות, שזה נאה דורש ונאה מקיים. ומי שמפריע לו הפרסומות שייכנס לכאן.

 

[שרוֹן]

ה"כאן" הראשון לא שייך. גרררר...

 

[ליליה והגמדים]

תודה, אבד לי באמת הקישור ../images/Emo24.gif

 

[vered4]

גם אני הסתייגתי מנושא "הנזק הבלתי ה

הפיך". לגבי הזמנים החשובים להתפתחות של ילד- קראתי עוד תאוריות שמכירות בחשיבות ה"בניה" של האני של הילד ושל החוסן הרגשי שלו- בתקופות גדילה מסוימות. אני מאמינה שאפשר לתקן גם בהמשך הדרך, אבל יותר פשוט לא לעשות את הטעות מלכתחילה. וכמו בכל רעיון לגבי יחסי הורים ילדים- חשובה מאוד המודעות.

 

[דסי אשר]

וורד, אם אותה מנחה הייתה רואה את

טעויותי כאמא לקטנים שלי לפני שלושים שנה, מה היא הייתה אומרת? היא לא הייתה יכולה לשער איזה נפלאים הם יהיו כגדולים... נכון- לא עשיתי טעויות בנושא "אינטליגנציה רגשית" כי אז עוד לא הכרנו אותה. וכאשר הילד שלי חזר מהגינה הציבורית אחרי שטייל עם הכלבה שלו- מסוג "פוקס טרייר", כשהו עצוב, ומספר שאמרו לו שהי אמכוערת, הייתי אתו בעצב שלו- כי הבנתי שהוא מרגיש כמו אבא שאמרו לו שהילד שלו מכוער... דסי

 

[vered4]

יש כל מיני דברים מופלאים

באיך שילדים גדלים. יש בתים שבהם הורים קשים, אלימים- ובכל זאת, מתוך הקושי הזה, יוצא ילד חזק, שאפתן. אדם שבגלל הרקע שלו, עוזר לאחרים, נדיב, נותן. לפעמים דווקא תנאים מסוימים יוצרים צמיחה, ולפעמים מפריעים לה.

 

[אלדורית]

שיואו אבל מזל שיש את הסדנאות

שלה שיושיעו את כולנו. אני פשוט מתה על פסיכולוגיות שיש להן מונופול על האמת ושמי שלא שומע בעצתן גורם נזק קשה וארוך טווח לילדיו.

 

[vered4]

נזק

מעניין שאת אומרת את זה. לא חסרים אנשים וקבוצות שמאמינים שהדרך שלהם היא הנכונה- ושאם מישהו פועל אחרת הרי שהוא גורם לנזק לילדיו. היו כאן לא מעט דיונים בפורום על המילה נזק.

 

[אלדורית]

רוב האנשים, באשר יפנו, מאמינים

בצדקת דרכם (גם אם בד"כ ללא ניתוח מעמיק של דרכם) ובכלל זה גם חינוך ילדים. בכל זאת יש הבדל בין אמונה של אדם פרטי ובין הכרזה הבאה ממקור סמכות בתחום. נוסף על כך, יש הבדל בין טענה בדבר נזקים מיידיים--מעשים שאת תוצאותיהם אפשר לראות מיידית, ובין טענה בדבר נזקים ארוכי טווח שנגרמים כתוצאה ממעשים בודדים--שזה דבר שקשה מאוד או בלתי אפשרי להוכיח מחקרית. ניקח לדוגמה את ענין הגמילה מחיתולים שעלה כאן לאחרונה. יש הבדל בין טענה שאפשר להבין שחיתול עשוי להיות מאוד לא נוח לילד בשל היותו מסורבל (ובנוסף יקר ומזהם את הסביבה) לבין טענה שילד שיגמל "מוקדם מדי" או "מאוחר מדי" יהפוך למבוגר שמתקשה בריסון עצמי. יש הרבה מאוד גורמים שאינם תלויים בהורים שמשפיעים על עיצוב נפשו של הילד ההופך למבוגר ואי אפשר ברוב המקרים לבודד גורם אחד כאחראי על "תיק" התנהגות מסויים (למעט, אולי, במקרים קיצוניים של התעללות: אבל גם אז אפשר למצוא כל מיני התנהגויות שונות שהן כאילו תוצאה ישירה של ההתעללות--מישהי ציינה משהו כזה למעלה). לכן נראה לי נבון יותר לבחון עד כמה שאפשר כל החלטה הורית בהקשר הפחות או יותר מיידי שלה ולפי אמות מידה של צדק כללי--מתוך נסיון להציב את עצמי במקום הילד.

 

[Kalla]

אוי, באמת!

היא בעלת אינטרס מובהק כאן. משתלם לה לכתוב שלמעשה מי שלא משתף בסדנאות שלה יגרום נזק לילד. בכלל, מי שקובע קביעות גורפות כאלה באופן מיידי לא אמין בעיני.

 

[הילהל]

גנבת לי את הכותרת!

טוב, בעצם התכוונתי לכתוב "נו, באמת". אבל מספיק קרוב. מצטערת, לא קונה את זה. נמאס לי מההפחדה הזו נגד הורים. אני מסתכלת על ההורים שלי, למשל, שבאים מדור שלא ידעו בו על "הורות מתוכננת" (אולי רק בהקשר של מניעת הריון..) ולא על "אינטיליגנציה רגשית". וכן, בהחלט אמרו לי משפטים בנוסח "זו לא סיבה להעלב". לטעמי, זו לא סיבה לפסול את ההורות שלהם או לבכות על נזקים בלתי הפיכים. הורה שאוהב את הילד שלו, חם כלפיו, שם אותו בראש סדר העדיפויות שלו, מתחשב ברגשותיו וצרכיו ביום-יום - הורה כזה, גם אם לא יתכנן כל אמירה וכל מבט - יהיה הורה טוב שיתן לילד שלו בסיס תומך וטוב ולא "נזקים בלתי הפיכים". בקיצור, לא התרשמתי.

 

[שחר של עמית]

גם אני לא מאמינה בהפחדה הזו של

נזקים בלתי הפיכים. אבל יחד עם זאת - אני מקפידה שלא לומר לבן שלי - "אין לך סיבה לבכות" (למרות שלפעמים הבכי המיילל הולך על העצבים). מבחינתו יש לו סיבה לבכות, אלא שאני, אולי, לא מסכימה עם הסיבה הזו. זכותי לא להסכים וזכותו לבכות על מה שנראה לו חשוב לבכות עליו. התפקיד שלי בעיני הוא לתת לו כלים אחרים לביטוי והשגת רצונותיו - "אני מבינה שאתה בוכה כי אתה חסר סבלנות לחכות שאכין לך את הבקבוק, והנה אני מכינה מהר מהר", או - "כשאתה בוכה אני לא מבינה. תגיד לי/תראה לי מה אתה רוצה". ולגבי הנזקים, מי שלא עושה - לא טועה. אני משתדלת להיות אמא "מתוכננת" (יש כזה דבר? זה לא קצת אידיאה פיקס?), אבל לא תמיד יוצא לי. אני מקווה שהנזקים הם: א. לא נוראיים. ב. הפיכים (עם הרבה כסף לפסיכולוג

).