תרבות עברית

[אשחר1]

תרבות עברית

לבחינת משתתפי הפורום: תמיד האמנתי שתרבות איננה נוצרת יש מאיין וכי לתרבות אמיתית יש שורשים עמוקים, היא בנויה רבדים רבדים כאשר הרבד העליון, החדש, יונק בדרך כלשהי מהרבדים הקודמים. כאשר בוחנים את נכסי צאן הברזל של התרבות העולמית מגלים שהם חלק מתרבויות מקומיות מושרשות ובכל זאת הן מוכרות כאוניברסליות. דומני שבשנים האחרונות(עשר עשרים שנה), הצטמצפ מאוד(ולעתים נעלם), הביטוי לשורשיות כזאת בתרבות שלנו, לא בתיאטרון לא בספרות ולא באמנות הפלסטית. לפעמים אני חש שההתחברות של תרבותנו אל הכפר הגלובאלי הפכה אותנו פרובינציאלים ולא אוניברסליים, עניים ולא עשירים. סיפרתי פעם לאבי זכרונו לברכה על אדם שייחס צרות אופקים לאדם אחר שלא טייל כמוהו ברחבי העולם. "עימנואל קנט", השיב לי אבי לא יצא מעולם את שערי עירו - להיות צר אופק כמו קנט, ניחא"...

 

[lady_anne]

תלוי על איזה חצי של הכוס מסתכלים

סביר להניח שבעקבות התפתחות ונפיצות (שורש פ.ו.צ) התקשורת על שלל מדיומיה (כאשר הטלויזיה והאינטרנט בראש), יש אכן דעיכה מסויימת של התרבות ה"לוקאלית". העולם הפך לכפר גלובאלי קטן, אך, בניגוד אליך, אני מאמינה שהכיוון הוא דווקא חיובי. קיימת פתיחות (אשר תוביל לבסוף אי"ה גם לסובלנות) כלפי מנהגים ותרבויות רחוקים מבחינה גיאוגרפית, ואפשרות לשאוב מאותן תרבויות סממנים ומנהגים שיכולים להתאים גם לנו. בנוסף לכך זהו תהליך בלתי הפיך וכדאי לקבל אותו ולנסות להפיק ממנו את המירב. ואנקדוטה לסיום: בערוץ הילדים (המזעזע כשלעצמו) שאלו היום מהו המאכל הלאומי הישראלי ולא ידעתי לענות לבת שלי על השאלה הזו. פלאפל? חומוס? צ´ולנט? (וברוח החג) מופלטה? ומכאן ניתן להתייחס לשאלתך, אשחר, ולשאול- מהי בדיוק ה"שורשיות" היהודית/ישראלית? התרבות שהתפתחה בשטעטעל בפולין או בבקתות הקש באתיופיה? בשמחות.

 

[לייטית]

מוזיקה ישראלית או עולמית?

כששומעים את עפרה חזה ברחבי העולם - העולם שומע מוזיקה ישראלית או מוזיקה תימנית? ההזנה הדדית, והיא לא מתנהלת באופן מתמטי. פעם אנחנו שואבים משהו משם ופעם תורמים את חלקנו..ויש חזקים יותר ויש פחות אז שוב - מיהו פרובינציאלי ומיהו אוניברסלי?

 

[אשחר1]

לשתי המגיבות

1. התרבות העברית לא התחילה בפולין או באתיופיה אלא בארץ ישראל. יש לעם ישראל יצירה תרבותית בת למעלה משלושת אלפים שנה - האם אתן חושבות שצריך לוותר עליה ולהתחיל מחדש? 2. יצירות המופת בתולדות האנושות קשורות לנופי המולדת ותרבות של היוצרים ואין זה סותר את המימד האוניברסלי שלהן. אני טוען שדווקא הרעיה בשדות זרים ונטישת השורשים התרבותיים מובילה לפרובינציאליות ולתרבות קטנה. 3.דווקא הדוגמאות שהבאת מוכיחות את דברי:עופרה חזה קנתה את מקומה בעולם הגדול בזכות העובדה שהביאה למאזיניה את תרבותה. 4. יש הבדל בין פתיחות לתרבויות אחרות ושאיבה מהן, לבין נטישת התרבות שלך ואימוץ תרבות זרה. היהדות אגב שאבה הרבה מאוד מתרבות יוון. חכמי ישראל התחברו לתרבות יוון ושאבו ממנה והטמיעו זאת בתרבותם היהודית - המתיוונים חיקו את הסממנים החיצוניים תוך התבטלות עצמית וסיכנו בכך לא רק את התרבות אלא את קיום האומה. 5. בפורום המוקדש לשירה אני מוצא הרבה שירים המשתמשים בדימויים מן הטבע בצורה שמעידה על כך שאינם מכירים את הטבע עליו הם כותבים. שיר כזה חסר אמת ולכן גם חסר ערך.

 

[lady_anne]

אני קצת ממהרת (יום שישי) ולכן

אגיב רק לטענה מס´ 5: "שיר כזה חסר אמת ולכן גם חסר ערך". מי קובע מה אמת בשירה? לא מדובר במדע אמפירי, על אף שאתה מתייחס לדימויים המתבססים על הטבע. בשירה, ספרות ואמנות ככלל מותר "לעוות" את הטבע ואת המציאות, שכן מדובר על האופן בו נתפסת המציאות בעיני האמן. כדוגמה ניתן לקחת את קדישמן והכבשים שלו. האם כבשה צבעונית היא שקר? האם זה שהיא איננה "אמיתית" גורע מהערך האמנותי שלה או מאיזשהו ערך אחר שלה? האם האסלה המוזהבת של מרסל דושאן "אמיתית"? האם הערך שלה נקבע מעצם היותה אסלה (=אביזר סניטארי) או שכרגע היא יצירת אמנות שערכה לא יסולא בפז? מי קובע מה אמת ומה שקר באמנות, ומה בעל ערך אם לאו?

 

[לייטית]

יפה דרשת...

וגם אני קצת ממהרת ולכן מחר אשא את הספיץ´ שלי(אתם חושבים ש"ספיץ´" זו כניעה לתרבות זרה? משהו בלתי ראוי? או ששימוש זה נושא משהו שאינו נמצא ב"נאום"? להשתמע מחר

 

[#חתול סמטה#]

(הרביץ) ספיץ´ זאת עוד אחת מהמילים

שהשתרשו איכשהו בשנות השבעים המילה היחידה שעולה בראשי כעת (שמתאימה לסיווג הנ"ל) היא: אקסידנט (תאונה) שזכורה לי מסרט כלשהו עם גבי עמרני. בסרט גבי עמרני משחק בתפקיד העשיר. אותו עשיר יוצא לחפש טבעת לכלתו או אחת שמגיעה לה טבעת יוצא מהמכונית בכעס ואומר- "כמעט ועשיתי אקסידנט" עד היום גם זכורות לי הכתוביות למטה שמנסות להסביר מה האיש השחום נמוך הקומה רוצה מחיינו. זה יותר תוצר של קיבוץ גלויות- מילים של אירופאים שנכנסו לכולנו.

 

[lady_anne]

רק אירופאיות?

והדוגמה הקלאסית: "יאללה ביי".

 

[אשחר1]

בחיוך דברים בשם אומרם

מפי יורם טהר לב: יאללה זה ערבית ביי זה אנגלית יאללה ביי זה עברית. בעולם הפתוח של ימינו קיימת חדירה מסיבית של מילים משפות אחרות לשפת המקום. די לצפות בסרט הוליוודי כדי לגלות כמה מילים עבריות מופיעות שם בשפת הדיבור האנגלית. צריך להבדיל בין חדירה טבעית של מילים לסלנג ומעברן לשפת הדיבור ובין אימוץ מילים לועזיות מתוך התבטלות תרבותית ורצון להפגין צעמד חברתי עושר או ידע. כאשר העברית נלחמה עדיין על חחייה היה מקום להקפיד ולשרש כל נטע זר - היום אולי אפשר לגלות יחס יותר פשרני. הדוגמא של מערכוני ושירי הגשש החיוור מעידה שהומור טוב הממשיך לחיות ולשעשע והתורם לשפת הדיבור מבוסס מחד על מקורות תרבותיים יהודים(מים לדוד המלך ועוד...), וגם על שפת הרחוב העממית שהטמיעה בתוכה מילים משפות אחרות.

 

[אשחר1]

מהי אמת

כאשר כותבים "שירת העורב הילכה עלי קסם ברכותה הנפלאה" - לא קסם לא רכות ולא בטיח, מפני שעורב אינו שר הוא צורח בקול צורם. כשכותבים על ריח הנרקיסים בליל קיץ - אין זה חופש יצירה אלא בורות וכתיבה סינתטית שאינה נשענת על חוויה אמיתית(סליחה אולי לא ידוע לכולם שנרקיסים פורחים בחורף). הכותבת כנראה איננה מבינה מהי אמת אמנותית או אמת רגשית ומזהה אותה עם אמת מדעית. רגש לא אמיתי הוא רגש שלא היה קיים באמת בלבו של הכותב ולידתו מלאכותית. שיר יכול להיות ביטוי לחוויה רגשית אמיתית לתחושות אמיתיות או רעינות שהתעוררו בלב האמן בעקבות אירוע או מגע עם אנשים נוף תמונות טבע וכיו"ב, והוא יכול להיות פרי תכנון ובניה מחושבת המציגה בסיס שלא היה לרגש או שלא התעורר ולחוויה שלא הייתה. הראשון הוא אמיתי והשני חסר כל אמת ולכן גם חסר ערך ספרןתי אף אם הוא מתייחס לאמת עובדתית אט מדעית. אפשר לזהות רגש אמיתי על פי מה שמתאר המחבר כמה שייצר אותו(אם הוא אינו אמיתי הרגש אינו אמיתי), או על פי התחושה, על כך אמרו מזמן "ניכרים דברי אמת". בכל מקרה אמנות היא אמנם ביטוי של היחיד אבל היא פונה לציבור הרחב ואם היא אינה מעירה אצלו שום הד ייתכן מאוד שהיא אינה אמיתית. דומני שרבים מכירים את ההבדל במה שחש אדם כלפי פרח סינטתי עשוי מפלסטיק לבין התחושה שמעורר פרח אמיתי. אסלה, ואין זה משנה מי צבע אותה ובאיזה צבע היא אסלה אם זה מה שרואה בה הצופה, אבל אם היא מעוררת בצופה תחושות נעלות ורגשות עזים היא אמנות. בכל מקרה שום פיטפוט מתחכם מן השפה לחוץ.ושימוש בסופרלטיבים אינו יכול להפוך חפץ כלשהו למעשה אמנות. כבשה אמיתית איננה אמנות אבל גם לא כל ציור של כבשה הוא ביטוי לאמת פנימית של הצייר ולכן גם לא בהכרח יצירת אמנות. שוויה של אסלה מצופה זהב יכול לנבוע מהציפוי או מיומרה והתחזות שהצליחה להכשיל אנשים כמו בגדיו החדשים של המלך מאגדות אנדרסן. ערכה האמנותי של האסלה הנזכרת אינו קשור במשקל הזהב ואינו צריך לאחיזת עיניים מפני שבדרך ברורה יותר או ברורה פחות הוא ניכר בהשפעתה על הצופה. איני מכיר את היצירה המדוברת אבל קשה לי לראות באסלה מקור השראה ועצם המעורר בי רגשות וקשה לי להאמין שמישהו יצליח להפוך אותו בשבילי לכזה עם ציפי זהב ובלעדיו.

 

[גרי רשף]

../images/Emo104.gifדימויים התלושים מהטבע../images/Emo22.gif

אינני מבין הרבה בשירה, אבל יש כמה דוגמאות משעשעות מתחום הזמר העברי המלמדות על חור בהשכלה של הכותבים (חלקם חתני פרס ישראל): 1. יעקב אורלנד ז"ל כתב את השיר ´עץ הרימון נתן ריחו בין ים המלח ליריחו´. לעץ הרימון אין ריח, והוא אינו צומח בצפון ים המלח. 2. נעמי שמר, בשיר ´חורשת האקליפטוס´ כותבת על ´ריח המלוח על המים´. המלוח הוא צמח מדברי שאין לו ריח. בדיוק כמו עץ הרימון. כמובן שהיא לא התכוונה לריח של מלח מכיוון שמימיה של הכנרת מתוקים. 3. שוב נעמי שמר, בשיר ´לטיול יצאנו´ היא כותבת ´שמה בין תילי חפרפרת´, כאשר החיה אליה היא התכוונה נקראת חולד. 4. דן אלמגור, בשיר ´ונצואלה´, מספר על ´האורינוקו המתחבר לאמזונס´, בשעה שנהר האורינוקו נשפך לים.. אישית אני רואה את הפספוסים האלו כמעידות או אולי כרשלנות, אך לא כחסרי ערך אומנותי כפי שאשחר1 מחמיר וטוען.

 

[לייטית]

ובהנדסה אתה מבין?

שירה היא אווירה ולא שעור טבע ולכן אין מה לחפש בה דייקנות מדעית.מבטיחה לך שהם לא רשלנים כל הכותבים שהזכרת, ושהם עמלו לא מעט, ובקפדנות יתירה, על דרישות השירה. לכן זה ממש לא משעשע למצא חור בהשכלה בתוך תל החפרפרת, או בשפך האורינוקו. פחות מצחיק מהחלקה על קליפת בננה

 

[שושן פרא]

חולק עלייך ../images/Emo141.gif

יש משמעות לבחירת מלה נכונה או דימוי נכון בשירה ובפרוזה, דווקא משום שהן מביאות את הקורא למצב רגשי מסויים. הדימויים שגרי מנה מביאים את הקורא (לפחות אותי) לחשוב "יה, איזה חפיפניק הכותב", ולא ללכת עם הכותב למקום אליו רצה לקחת אותי. זה לא משעשע, זה קצת מרגיז, כמו כל עבודה שאינה מוקפדת (ולדעתי לא הייתה שם קפדנות יתרה דיה). אפרופו נעמי שמר, גם הדימוי "לפני שנות אלף בקיבוץ" מעורר בי גיחוך מהול ברוגז, מאותו סוג. בוקר טוב.

 

[לייטית]

וכשפיקסו שם עין ברקה?

גם אז תחשוב שהוא חפיפניק?הוא לא יודע את מקומה של העין... למה לערבב מין בשאינו מינו? כשעוסקים באנטומיה - דייקו אנטומית כשעוסקים בבוטניקה - יש לדייק בבוטניקה.....והמורה העולה חדש לבוטניקה - סולחים לו את שגיאות העברית וכשכוסקים בשירה - לא מחפשים אם המשורר מבחין בין רימון לשקד, אלא מתבסמים ברוח השיר.....אם רוצים להתבשם. יש הרוצים לחפש תמיד אמת וצדק ודיוק - שיבושם להם!

 

[שושן פרא]

שאלה טובה ../images/Emo13.gif

שהיא בעצם ניסוח פשטני של השאלה, האם אמנות מופשטת היא אמנות, או ש"גם הילד שלי בן הארבע יכול לצייר ככה". זו שאלה שעסקו בה רבות, ולא אפתח אותה פה, בפורום "תרבות עברית". בין היתר משום שאין לי מה להוסיף. אומר לך אך זאת: המורה לבוטניקה עוסק בבוטניקה, והמשורר עוסק במלים ובדימויים. לכן יש מקום לציפיה מהמשורר, שיבחר את המלה הנכונה, ואת הדימוי הנכון. לא "בערך".

 

[אשחר1]

שושן הפרא - איש תרבות

1. אכן היטבת לנסח את הדברים. 2. לפני שנות אלף בקיבוץ מאפיין את ההבדל שבין אמת מדעית ואמת ספרותית. מבחינה מדעית יש כאן הגזמה מעוררת גיחוך מבחינה ספרותית הביטוי יוצר תחושה של ימים רחוקים שנכחו ימים השונים לחלוטין מימינו... 3.בעית העיין של פקסו היא בעיה שקשה להקל בה ראש. מי שמסתכל בציורים מפשטים רבים יכול לטעון בצדק שמבחינה טכנית אין לו(או לבנו הרך) שום קושי לצייר ציור דומה. אבל זה אינה אמת המידה שלפיה נמדד ערכה האמנותי. השאלה מה עושה הציור למסתכל בו האם הוא מעורר בו תחושות עמוקות, רגשות עזים או מחשבות מעמיקות - זה מבחנו. ומכאן שקלות הביצוע הטכני איננה עומדת ביסוד היצירה האמנותית מפני שהוא יישומו של רעיון והוא החשוב במידה ויש לו הפעה כמתואר לעיל. אגב פיקסו, ואמנים מודרנים גדולים אחרים, הוכיחו יכולת טכנית מופלאה בציורים אחרים ולפחות מהבחינה הזאת אי אפשר לזלזל בהם. אין כמעט ספק שיש אמנים חסרי כישרון אמיתי המנצלים את הבורות ואת החשש לקרוא למלך בשמו ואשר עושים את מלאכתם קלה משרבטים ונהנים מניתוחים נפוחים ומלאי חשיבות של מבקרים שאין להם שום קרבה לילד מאגדת אנדרסן.

 

[לייטית]

מודה לך על הסבלנות להסביר

ואחרי כל ההסבר היפה והטוב הזה, וגם זה שבהמשך - כדאי להוסיף עוד מילה קצרצרה: אל לנו לשפוט בהכללה, גם כשמדובר באותה תופעה, לכאורה. יש לחקור ולבדוק, כפי שמספר אשחר שעשה - טרם משמיצים בחוסר מקצועיות...

 

[אשחר1]

אווירה - אמיתית או מעושה ומלאכותית?

דומני שגם בלבך תעורר גיחוך הטענה שאור הלבנה אשר חדר בצהרי היום אל חלונו עורר בו תוגה עמוקה.

 

[אשחר1]

רשף מה שנכון ומה שאינו נכון

1. לגבי שירו של אורלנד: אתה כמובן צודק וממעיט מפני שחבל הארץ בין יריחו לים המלח הוא מדבר מלוח שאינו יכול להצמיח רימונים. השיר נכתב במסיבה שנערכה בבית בירושלים שבה נלגם יין רב וברור שהאו לא נכתב בהשראת הטבע או מתוך התפעמות רגשית מיפי הטבע וריחותיו. זו דוגמא לשיר מלאכותי ויש להניח שבלי המנגינה הנעימה שחבבה אותו עלינו הוא היה נשכח ונעלם כחריזה חסרת ערך. 2.למלוח אכן אין ריח וכך גם הערתי בזמנו לנעמי שמר. בתשובתה שהתקבלה על דעתי היא טענה שהיא מכירה את המלוח ואת חוסר ריחו ויש כאן ביטוי לחירות המשורר וניסיון לתת ביטוי מילולי לאיזו תחושה כללית שחש העומד לחוף הירדן. 3.ההערה לגבי החלפת החולד בחפרפרת נכונה אלא שכאן הטעות היא רק בשם ואילו התיאור בשיר הוא אמיתי. בטרמינולוגיה הזואולוגית מגיע כאן לנעמי ציון בלתי מספיק אבל מבחנה ספרותית השיר הוא אמיתי. 4.ונצואלה של דן אלמגור לא נכתב כשיר אלא כפזמון קל ואין להקפיד עם המחבר לגבי הדיוק הגיאוגרפי. אין כאן יומרות אמנותיות ואין טעם לשפוט אותו באמות מידה כאלו. 5.לעומת זאת כל מי שמכיר את טבע הארץ ונופיה יבחין בקלות באמת הרגשית ובביטוי האמנותי האמין והעמוק שטמון בשירה המקראית - בשיר השירים, בתהילים באיוב ועוד... אמת כזאת אפשר למצוא הרבה בשיריו של יהודה עמיחי שעל אף פשטותם יש בהם ביטוי לרגש אמיתי ולאסוסיאציות אמיתיות שהתעוררו אצל הכותב במגעו עם נוף ארצו.

 

[לייטית]

עשר! תשובה עשר!