דווקא כן.
למעשה, קריאת ספרים זכאית לתואר "דת" הרבה יותר מאהדת כדורגל. ישנו ממסד היוצר אינדוקטרינציה לקריאת ספרים, מקדשי קריאת ספרים, חלוקה ברורה בין ספרות "קאנונית" ל"עמממית" (המונח "ספרות קאנונית" עצמו מקורו דתי) כמו הדת הממוסדת והדת העממית, ראיית הקריאה כערך, ביסוס חלק מהתרבות המשותפת על ספרות ועוד. ספרים אף שימשו כמקור לאתיקה, ולפחות במקרה אחד הביא ספר לגל התאבדויות (ניסיתי לקרוא את הספר הנ"ל ולדעתי הסיבה הרשמית לגל ההתאבדויות אינה הזדהות עם גיבורו אלא שעמום מחץ).
נ.ב איני מאמין לרגע למה שכתבתי כאן. רק רציתי להראות כמה קל להגן על אנאלוגיות מגוכחות.