תרבות אמריקנית
זה בייסבול. לא שאי פעם הבנתי את המשחק הזה - ולמה שאבין? כדורגל אני לא מבינה, אז בייסבול? בכולופן, יש שם קבוצות מתחרות שמשחקות משחק שלא נגמר, כמעט חסר-אקשן, וכל האמריקנים יוצאים מדעתם (וזוללים נקניקיות או המבורגרים נוטפי-... תוך כדי שטיפה מוקפדת בבירה (אבל לייט!). בקיצור, עכשיו העונה. יש לזה עונה, כמובן. כמו לעלים שנושרים. נושרים העלים - הבייסבול מכה בעוז בשיעמומו. אין הגבלת זמן למשחק, והוא נמשך בממוצע בין שלוש וחצי לארבע וחצי שעות. לפעמים יותר. שתי הקבוצות שמשחקות בפליי-אוף הן זו של בוסטון (THE RED SOX) והיינקי'ז הניו יורקים. נורא מעניין, נכון? גם אותי. יש כל יום משחק, והקבוצה שתשיג ראשונה ארבעה נצחונות - היא האלופה. ולמה אני מספרת לכם את כל השטויות האלה? או!!! כי עכשיו חזרתי מהפאב השכונתי, מערב של בירות מול עשרות הטלוויזיות שפזורות במקום הזעיר הזה, וצפיתי עם כל השכונתיים הנלהבים במשחק של הרד-סוקס והיינקי'ז. כמה-כמה, אתם בטח רוצים לדעת. אז כשעזבתי זה היה 5-5, שזה מבשר רעות לבוסטון. למה? אלוהים יודע. ככה הם אמרו. לא נשארתי עד הסוף כי לא היה נעים לי ליפול על השולחן ולהירדם בפני כולם. כמו שאמרתי, נורא מעניין. אבל חשוב מזה רציתי לספר לכם: חזרתי כמה שעות קודם לכן מאסיפת הורים בתיכון שנחשב למספר אחת בארה"ב. תיכון יוקרתי שמחזיק מעצמו אלוף העולם בחינוך. המנהל הוא ד"ר שלימד שנים רבות בהארוורד, וכל המורים בעלי תואר שלישי לפחות. רובם חוקרים באוניברסיטאות הנחשבות באזור. רובם גם אנשים צעירים, אגב. הערב התנהל ככה: חולקנו למסלולים על פי בחירת הקורסים של ילדינו (זה כמו באוניברסיטה, שיטת הבחירה של הקורסים). לכל מרצה שם ניתנות עשר דקות בדיוק להרצות בפני ההורים שנוכחים באותו זמן בכיתתו את המתודה שלו ואת פילוסופית החיים שלו. אחרי עשר דקות מערכת הכריזה מודיעה על מעבר לשלב הבא, וכך עד שמכלים את כל הסיבוב בין הקורסים השונים. אין דבר כזה להישאר עוד שנייה אחרי הזמן או לאחר. הכול דופק כמו שעון שוויצרי. אלא מאי? יש משחק של הרד סוקס! והמורים להוטים לצפות, וגם ההורים, ובעיקר המנהל. אז איך מתחכמים? בכל עשר דקות מערכת הכריזה מופעלת, והמנהל מפציע ואומר שצריך לעבור לשלב הבא, אבל "לא לפני שאני אעדכן אתכם לגבי המשחק: היינקי'ז עשו את טעות חייהם כש....., וצברנו שלוש נקודות לזכותנו. ועכשיו אתם יכולים להמשיך, בעוד עשר דקות אני אמשיך לעדכן אתכם, ואל תדאגו, יש לכם רק עוד ארבעה סיבובים בין הכיתות, ואח"כ תספיקו עוד לראות את המשחק, כל האקשן לפניכם עוד". ההורים והמורים המאושרים מוחאים כפיים ועושים גל. בחיי! הוא שאמרתי - תרבות אמריקנית.
זה בייסבול. לא שאי פעם הבנתי את המשחק הזה - ולמה שאבין? כדורגל אני לא מבינה, אז בייסבול? בכולופן, יש שם קבוצות מתחרות שמשחקות משחק שלא נגמר, כמעט חסר-אקשן, וכל האמריקנים יוצאים מדעתם (וזוללים נקניקיות או המבורגרים נוטפי-... תוך כדי שטיפה מוקפדת בבירה (אבל לייט!). בקיצור, עכשיו העונה. יש לזה עונה, כמובן. כמו לעלים שנושרים. נושרים העלים - הבייסבול מכה בעוז בשיעמומו. אין הגבלת זמן למשחק, והוא נמשך בממוצע בין שלוש וחצי לארבע וחצי שעות. לפעמים יותר. שתי הקבוצות שמשחקות בפליי-אוף הן זו של בוסטון (THE RED SOX) והיינקי'ז הניו יורקים. נורא מעניין, נכון? גם אותי. יש כל יום משחק, והקבוצה שתשיג ראשונה ארבעה נצחונות - היא האלופה. ולמה אני מספרת לכם את כל השטויות האלה? או!!! כי עכשיו חזרתי מהפאב השכונתי, מערב של בירות מול עשרות הטלוויזיות שפזורות במקום הזעיר הזה, וצפיתי עם כל השכונתיים הנלהבים במשחק של הרד-סוקס והיינקי'ז. כמה-כמה, אתם בטח רוצים לדעת. אז כשעזבתי זה היה 5-5, שזה מבשר רעות לבוסטון. למה? אלוהים יודע. ככה הם אמרו. לא נשארתי עד הסוף כי לא היה נעים לי ליפול על השולחן ולהירדם בפני כולם. כמו שאמרתי, נורא מעניין. אבל חשוב מזה רציתי לספר לכם: חזרתי כמה שעות קודם לכן מאסיפת הורים בתיכון שנחשב למספר אחת בארה"ב. תיכון יוקרתי שמחזיק מעצמו אלוף העולם בחינוך. המנהל הוא ד"ר שלימד שנים רבות בהארוורד, וכל המורים בעלי תואר שלישי לפחות. רובם חוקרים באוניברסיטאות הנחשבות באזור. רובם גם אנשים צעירים, אגב. הערב התנהל ככה: חולקנו למסלולים על פי בחירת הקורסים של ילדינו (זה כמו באוניברסיטה, שיטת הבחירה של הקורסים). לכל מרצה שם ניתנות עשר דקות בדיוק להרצות בפני ההורים שנוכחים באותו זמן בכיתתו את המתודה שלו ואת פילוסופית החיים שלו. אחרי עשר דקות מערכת הכריזה מודיעה על מעבר לשלב הבא, וכך עד שמכלים את כל הסיבוב בין הקורסים השונים. אין דבר כזה להישאר עוד שנייה אחרי הזמן או לאחר. הכול דופק כמו שעון שוויצרי. אלא מאי? יש משחק של הרד סוקס! והמורים להוטים לצפות, וגם ההורים, ובעיקר המנהל. אז איך מתחכמים? בכל עשר דקות מערכת הכריזה מופעלת, והמנהל מפציע ואומר שצריך לעבור לשלב הבא, אבל "לא לפני שאני אעדכן אתכם לגבי המשחק: היינקי'ז עשו את טעות חייהם כש....., וצברנו שלוש נקודות לזכותנו. ועכשיו אתם יכולים להמשיך, בעוד עשר דקות אני אמשיך לעדכן אתכם, ואל תדאגו, יש לכם רק עוד ארבעה סיבובים בין הכיתות, ואח"כ תספיקו עוד לראות את המשחק, כל האקשן לפניכם עוד". ההורים והמורים המאושרים מוחאים כפיים ועושים גל. בחיי! הוא שאמרתי - תרבות אמריקנית.
