אומנם לא הייתי במחלקת אישפוז ברבין, אבל בכמה אחרות ובכמה בתי חולים שונים והמצב די על הפנים. אומנם ההשוואה לא ישירה כי בארה"ב הייתי רק במחלקת יולדות, אבל אם זה מעיד קצת על המחלקות האחרות ההבדל הוא שמיים וארץ. דבר ראשון ההרגשה הכללית, בישראל בכל מחלקה הרגשתי צפיפות, שלא לדבר בכלל על כמה מקרים של חולים במזדרון, גם כשלא היו חולים במסדרון יש הרגשה של צפיפות, כל הזמן קורה משהו, רעש, בלאגן. במחלקה שאישתי הייתה לפי ואחרי הלידה (בארה"ב) כל הזמן היה שקט, ב-90% מהמקרים כשתצא מהחדר לא תראה חולים בכלל, רק אחיות ורופאים, חדרים פרטיים לכל משפחה ורק במקרים חריגים של איכלוס יתר יש יותר מחולה אחד בחדר וזה נדיר. בכל חדר יש טלויזיה גדולה שלא עולה כסף, יש לפחות כורסה אחת נפתחת בשביל מי שנשאר לישון, לפי הלידה לכל חולה יש אחות פרטית, לאחר הלידה נדמה לי אחות אחת ל3 חולים וזה הרגיש כמו אחות פרטית בכל מקרה. באמת שאי אפשר להשוות, אולי באמת אי אפשר כי אלו מחלקות שונות אבל מי מבט מהיר באינטרנט נראה שרוב בתי החולים בישראל או שאין חדרים פרטיים או שיש בודדים והשאר זה ל3,4 או 6 מיטות.
נ.ב מדובר על בית חולים רגיל לגמרי בארה"ב, לא ציבורי כמובן אבל לא בית חולים מפואר אלא רגיל לגמרי, מי שרוצה להתפלץ הולך לבית חולים אחר ומשלם על זה פרימיום. רמת הרופאים כנראה לא נופלת (אם לא עולה) מהרמה של הרופאים הישראלים, לא בחנתי אותם אז אני לא יודע, רמת המכשור כנראה שגם לא נופלת.
אני לא אומר שמערכת הביראות בישראל על הפנים, או שבארה"ב היא מושלמת. נכון בארה"ב אם אתה עני לא תזכה לקבל טיפול בבית חולים טוב, ויש מצב שתפשוט רגל מהחשבון. מצד שני בישראל המצב רחוק מלהיות מזהיר גם כן, עם בתי חולים מפוצצים, רופאים שחוקים, זמני המתנה לא הגיוניים וכ"ו.
