תקשיבו.. זה עצוב..

liron ron

New member
תקשיבו.. זה עצוב..

טני משוחררת כבר חודש ואני כל יום מדברת עם האנשים בבסיס שלי ועם החיילים שלי וחולמת וחושבת ומדברת על הבסיס. מה לא בסדר איתי? והאם זה יסתיים בקרוב?
 
שאלה קשה

אין לדעת מה יהיה... יבוא יום וכל החברים שלך ישתחררו ולא יעניין אותם בכלל הצבא ואת בטחח תשכחי מזה עוד חודש... תתחילי לעבוד במשהו, תגידי תודה שאת כבר לא שייכת לצבא, שאת חופשיה, שאת יכולה לעשות מה שאת בוחרת, נכון שזה קשה לצאת פתאום ממקום שכל הזמן דאגו שתהיה לך תעסוקה, אבל זה עובר עם הזמן. אולי תנסי להזכר ברגעים שהיה לך קשה בצבא, רגעים שרצית כבר לעזוב ולהשתחרר(אם היו לך כאלו), בהתחלה נזכרים בדברים הטובים שהיו בצבא, ומשווים את האזרחות לצבא, אבל יש חיים אחרי הצבא!!! וחיים מ-ע-ו-ל-י-ם אז צאי מזה, כי זה לא יעזור לך
 

יוֹאב

New member
זו תסמונת מוכרת

אצל חלקנו זה מגיע בצורה קיצונית יותר ואצל אחרים בצורה מתונה יותר. אין לך מה לדאוג. עם הזמן, כשתתחילי ללמוד, לעבוד, לטייל, זה יעבור אט אט
 

marysia

New member
זה יעבור

תני לזה כמה חודשים זה עובר אבל את צריכה להרפות קצת מחברים בבסיס ולא לדבר כל יום איתם...
 

סקסית69

New member
נראה לי שכולם עוברים את זה...

אנחנו הבנות, עשינו שנה ותשעה חודשים (היום כבר שנתיים הן עושות) ונקשרות מאוד... תחשבי על הבנים שמשרתים 3 שנים!!! זה המון זמן. זה הגיוני להקשר וגם אחרי השחרור לחשוב ואף לחלום... הגיוני מאוד. אני גרה במרחק הליכה ברגל מהבסיס כל הזמן פוגשת את החברים מהבסיס במקריות באזור בו אני גרה. גם זה בעיה, אני פשוט לא מצליחה להתנתק אז שומרים על קשר... אין בזה שום דבר רע , באמת. אבל זה עובר. זו פשוט תקופה כזאת.
 

TheWhiteTigris

New member
גם לי יש את זה.

ולמרות שלא ביקרתי כמעט (כולה משהו כמו 4 או 5 פעמים החל משבועיים לפני השחרור שהיו בעצם החפש"ש), טוענים שאני מבקר המון. וזה עוד אחרי שאני "עוצר" את עצמי לבוא יותר פעמים. מה לעשות, יש כאלה שדווקא נהנו מהמסגרת ומהאנשים, ו\או היו "מורעלים" *אהמ* אני *אהמ*
 
למעלה