תקשורת מילולית
בהמשך לשיחה שהתפתחה בין בן טל-שחר לנציב המים אני רוצה להביא את התובנות שלי בעניין הבנה ואי הבנה של תקשורת מילולית.
אתחיל מדבריו של הבלשן נועם חומסקי שתיאר את שלביה של התקשורת המילולית כך: המוסר "מתרגם" את מושגיו הפנימיים למילים, מחבר את המילים לפי כללי הדקדוק ומוסר את המסר למקבל. המקבל קולט את ה"מסר" ומתרגם אותו לפי עולם המושגים הפנימיים שהוא נושא איתו.
לצורך העניין אפשר לדמיין שתי מכונות אניגמה שפועלות על פי קוד סודי לתרגום מסרים. כל עוד שתי המכונות מסונכרונות על אותו קוד פיענוח המסרים יעברו ביניהן באופן מדוייק. אולם ברגע שיש הבדלים בין הקוד של אחת המכונות לקוד של האחרת, ככל שההבדל בקודים גדול יותר כך המסרים יהפכו ברורים פחות. זו מהות אי ההבנה.
אפשר להדגים את זה בעזרת מה שקורה בפתיחת הסרט "The Gods Must Be Crazy" שבו בושמן במדבר קלהרי מוצא בקבוק קוקה קולה שנזרק ממטוס קל שחלף בשמי המדבר. אילו מצא את הבקבוק הזה בן לתרבות המערב יכול להיות שהיה שואל את עצמו: "מעניין מאיפה הגיע בקבוק קולה למדבר" או משהו מעין זה. אבל הבושמן שאוצר המושגים שלו לא כולל, לא "בקבוק" ולא "קוקה קולה" וגם לא הבנה מלאה של "מטוס", מגיע למסקנות אחרות לגמרי.
מכך עולה (לדעתי) שכדי לקרב הבנה בין שני אנשים המתקשרים מילולית, כדאי לנסות לאתר ולגשר על ההבדלים שבין העולם הפנימי של כל אחד מהם.
וזה עוד לפני שניגש לגעת בנושא העומס הרגשי שדברים כאלו ואחרים יוצרים אצל אנשים אלו ואחרים. עומס רגשי הוא מחסום של ממש בפני קליטה של מסרים עוד אפילו לפני (או במהלך) שהם עוברים לעיבוד.
אבל זה כבר עניין לשיחה מיוחדת
בהמשך לשיחה שהתפתחה בין בן טל-שחר לנציב המים אני רוצה להביא את התובנות שלי בעניין הבנה ואי הבנה של תקשורת מילולית.
אתחיל מדבריו של הבלשן נועם חומסקי שתיאר את שלביה של התקשורת המילולית כך: המוסר "מתרגם" את מושגיו הפנימיים למילים, מחבר את המילים לפי כללי הדקדוק ומוסר את המסר למקבל. המקבל קולט את ה"מסר" ומתרגם אותו לפי עולם המושגים הפנימיים שהוא נושא איתו.
לצורך העניין אפשר לדמיין שתי מכונות אניגמה שפועלות על פי קוד סודי לתרגום מסרים. כל עוד שתי המכונות מסונכרונות על אותו קוד פיענוח המסרים יעברו ביניהן באופן מדוייק. אולם ברגע שיש הבדלים בין הקוד של אחת המכונות לקוד של האחרת, ככל שההבדל בקודים גדול יותר כך המסרים יהפכו ברורים פחות. זו מהות אי ההבנה.
אפשר להדגים את זה בעזרת מה שקורה בפתיחת הסרט "The Gods Must Be Crazy" שבו בושמן במדבר קלהרי מוצא בקבוק קוקה קולה שנזרק ממטוס קל שחלף בשמי המדבר. אילו מצא את הבקבוק הזה בן לתרבות המערב יכול להיות שהיה שואל את עצמו: "מעניין מאיפה הגיע בקבוק קולה למדבר" או משהו מעין זה. אבל הבושמן שאוצר המושגים שלו לא כולל, לא "בקבוק" ולא "קוקה קולה" וגם לא הבנה מלאה של "מטוס", מגיע למסקנות אחרות לגמרי.
מכך עולה (לדעתי) שכדי לקרב הבנה בין שני אנשים המתקשרים מילולית, כדאי לנסות לאתר ולגשר על ההבדלים שבין העולם הפנימי של כל אחד מהם.
וזה עוד לפני שניגש לגעת בנושא העומס הרגשי שדברים כאלו ואחרים יוצרים אצל אנשים אלו ואחרים. עומס רגשי הוא מחסום של ממש בפני קליטה של מסרים עוד אפילו לפני (או במהלך) שהם עוברים לעיבוד.
אבל זה כבר עניין לשיחה מיוחדת