תקשורת אנשים תקשורת!
למרות שאני מבוגרת מכמה מכם בכמה שנים טובות, אמורה להיות עצמאית ולעשות את ההחלטות שלי לבד יש מקרים שפשוט אי אפשר להתמודד איתם לבד. יש מישהו שנדלקתי עליו מהפעם הראשונה שראיתי אותו. החלפנו מספרי טלפון ודיברנו כמה פעמים וכל פעם שדיברנו הוא נכנס לחיים הפרטיים שלי (המבין יבין), ניצל את העובדה שאני דלוקה עליו וגרם לי לחשוב לעשות משהו שאני עדיין לא מוכנה לזה (שוב, המבין יבין). אחרי הרבה מחשבה ביני לבין עצמי הרגשתי שזה גדול עליי. פניתי וסיפרתי מה קרה לאנשים שאני מחשיבה כחברים טובים ושאני מעריכה את הדעות שלהם אבל הרגשתי שזה לא זה. שיש רק מישהו אחד שבאמת יכול לעזור לי. שמכיר אותי יותר ממה שאני מכירה את עצמי... אז, אתמול הייתה לי שיחת נפש עם אמא שלי! אחרי זמן שלא סיפרתי לה דברים ושמרתי הכל בבטן פניתי אליה ואמרתי לה: "אמא, אנחנו יכולות לדבר, אבל שישאר בינינו?". היא כמובן אמרה בטח. היה לי קצת קשה להתחיל אבל ברגע שבלעתי את הגאווה ופתחתי את הפה הכל נשפך החוצה. ואחרי ששפכתי הכל הרגשתי מצויין. חזרתי לצחוק ולחייך. כאילו הענן השחור שהעיק עליי נעלם והשמש יצאה. הא גרמה לי להבין שמה שאחליט לעשות בנדון זאת החלטה שלי, שתעמוד לצידי בכל מה שאחליט, נתנה לי את דעתה (שלפי דעתי הייתה מאוד כנה). פתאום הבנתי שהדבר הזה לא אמור להיות כ"כ מסובך וקשה להחלטה. שעשיתי פיל מעכבר. אז עכשיו,אני גיבשתי את ההחלטה שלי לגבי אותו בחור, בטוחה שזה הדבר הנכון לעשות. אני חושבת שאם הייתי שומרת לעצמי את מה שהיה, הייתי כנראה בוחרת בדרך הלא נכונה, רק בגלל שלא היה לי מספיק בטחון עצמי. בערב, כשישבנו לצפות בטלוויזיה היא הסתכלה עליי ואני "התפרצתי" עליה למה את מסתכלת עליי (אני לא אוהבת שמסתכלים עליי כאילו אני פסל) היא אמרה שהיא גאה בי. שאלתי למה אז היא אמרה שהיא שמחה שסיפרתי לה, ששיתפתי אותה, שהיא שמחה שאני בוטחת בה. זה נתן לי הרגשה טובה: 1) בשביל עצמי, שעשיתי החלטה נבונה לספר ולשתף. 2) שהיחסים שלנו הם יחסים אמיתיים, של כנות.. לפעמים מילה אחת מצד ההורים יכולה לעזור הרבה! אבל אם לא תדברו עם ההורים, תשתפו אותם במה שקורה לכם הם לא ידעו מזה.
למרות שאני מבוגרת מכמה מכם בכמה שנים טובות, אמורה להיות עצמאית ולעשות את ההחלטות שלי לבד יש מקרים שפשוט אי אפשר להתמודד איתם לבד. יש מישהו שנדלקתי עליו מהפעם הראשונה שראיתי אותו. החלפנו מספרי טלפון ודיברנו כמה פעמים וכל פעם שדיברנו הוא נכנס לחיים הפרטיים שלי (המבין יבין), ניצל את העובדה שאני דלוקה עליו וגרם לי לחשוב לעשות משהו שאני עדיין לא מוכנה לזה (שוב, המבין יבין). אחרי הרבה מחשבה ביני לבין עצמי הרגשתי שזה גדול עליי. פניתי וסיפרתי מה קרה לאנשים שאני מחשיבה כחברים טובים ושאני מעריכה את הדעות שלהם אבל הרגשתי שזה לא זה. שיש רק מישהו אחד שבאמת יכול לעזור לי. שמכיר אותי יותר ממה שאני מכירה את עצמי... אז, אתמול הייתה לי שיחת נפש עם אמא שלי! אחרי זמן שלא סיפרתי לה דברים ושמרתי הכל בבטן פניתי אליה ואמרתי לה: "אמא, אנחנו יכולות לדבר, אבל שישאר בינינו?". היא כמובן אמרה בטח. היה לי קצת קשה להתחיל אבל ברגע שבלעתי את הגאווה ופתחתי את הפה הכל נשפך החוצה. ואחרי ששפכתי הכל הרגשתי מצויין. חזרתי לצחוק ולחייך. כאילו הענן השחור שהעיק עליי נעלם והשמש יצאה. הא גרמה לי להבין שמה שאחליט לעשות בנדון זאת החלטה שלי, שתעמוד לצידי בכל מה שאחליט, נתנה לי את דעתה (שלפי דעתי הייתה מאוד כנה). פתאום הבנתי שהדבר הזה לא אמור להיות כ"כ מסובך וקשה להחלטה. שעשיתי פיל מעכבר. אז עכשיו,אני גיבשתי את ההחלטה שלי לגבי אותו בחור, בטוחה שזה הדבר הנכון לעשות. אני חושבת שאם הייתי שומרת לעצמי את מה שהיה, הייתי כנראה בוחרת בדרך הלא נכונה, רק בגלל שלא היה לי מספיק בטחון עצמי. בערב, כשישבנו לצפות בטלוויזיה היא הסתכלה עליי ואני "התפרצתי" עליה למה את מסתכלת עליי (אני לא אוהבת שמסתכלים עליי כאילו אני פסל) היא אמרה שהיא גאה בי. שאלתי למה אז היא אמרה שהיא שמחה שסיפרתי לה, ששיתפתי אותה, שהיא שמחה שאני בוטחת בה. זה נתן לי הרגשה טובה: 1) בשביל עצמי, שעשיתי החלטה נבונה לספר ולשתף. 2) שהיחסים שלנו הם יחסים אמיתיים, של כנות.. לפעמים מילה אחת מצד ההורים יכולה לעזור הרבה! אבל אם לא תדברו עם ההורים, תשתפו אותם במה שקורה לכם הם לא ידעו מזה.
