comfortably pink
New member
מה יותר אהבת?
תקליט הבתולין שלי
- פותח הנושא הניבלונגים
- פורסם בתאריך
comfortably pink
New member
כן
אצל הרבה אנשים, הסדר של האלבומים של גאנס הולך ככה: 1. תיאבון 2. השתמש...2 3. השתמש...1 אצלי זה בדיוק להיפך 1. השתמש... 1 2. השתמש... 2 3. תיאבון
אצל הרבה אנשים, הסדר של האלבומים של גאנס הולך ככה: 1. תיאבון 2. השתמש...2 3. השתמש...1 אצלי זה בדיוק להיפך 1. השתמש... 1 2. השתמש... 2 3. תיאבון
DisComposition
New member
הא...
אז אני לא מוזר. כבר התחלתי לדאוג, אבל הינה - יש עוד אחד כמוני ישר כח
אז אני לא מוזר. כבר התחלתי לדאוג, אבל הינה - יש עוד אחד כמוני ישר כח
הניבלונגים
New member
תקליט הבתולין שלי
(לא מה שאתם חושבים). השנה הייתה 1984 (בערך), יצחק שמיר ירש את בגין כראש ממשלה, האינפלציה הגיע ל 400% בחודש, אח שלי בילה את השרות הסדיר שלו במארבים על כביש בירות דמשק (אמא חושבת שאני ברמת הגולן אז אל תגלה לה...) והשאיר לי את אוסף הקלטות המפואר שלו (בעיקר קסטות של זוהר ארגוב וחיים משה), אחותי למדה בת"א, ולקחה איתה את המערכת ואוסף התקלטים הענק שלה, ולאבא שלי שנמאס לו מהילד שמנדנד לקנות לו מערכת, היה רעיון, והוא סידר לי עבודה בחנות תקליטים (כך קראו פעם לחנויות המוסיקה). עולמי התרבותי באותה תקופה היה תוצר טיפוסי של קריאה עקבית במעריב לנוער (אוי לבושה), אני זוכר אפילו שכתבתי פעם מכתב למערכת בעקבות דיון ארוך במיוחד שהתפתחת שם בשאלה הרת הגורל איזה מלהקות טובה יותר: פינק פלויד או מודרן טולקינג (היה דבר כזה באמת), אחד המדורים שקראתי בשקיקה מיוחד היה זה בו ראינו "אנשים חשובים" כמו רבקה מיכאלי, חים יבין או דני בסן מ"תיסלם") ושאלו אותם שאלות שלדעת עורכי העיתון היו אמורים לעניין בני 14 כמוני, כמו למשל: מתי הייתה נשיקה הראשונה שלך? או "מה היה התקליט הראשון שקנית?, ועוד שטוית כגון זה. בחודשיים הראשונים שלי בעבודה, לא בזבזתי אגורה, הכל נחסך למען מטרה אחת, קניית מערכת סטריאו שמכילה גם פטיפון (היה לי עד אז טייפ קטן, שנהג באופן אקראי לקרוע סרטים של של קלטות), וכן, לאחר קבלת המשכורת השניה אחותי לקחה אותי אחותי הגדולה לתל אביב לקניית מערכת סטיראו ראויה לטעם שלי, ובעיקר לאמצעים הכלכליים שלי. מיד לאחר שקניתי את הפטיפון ביקשתי מאחותי שתחזיר אותי לחנות התקליטים "שלי", כי רצתי לקנות את התקליט הראשון, רוב המוסיקה ששמעתי אז הייתה שלום חנוך, יהודית רביץ, תיסלם ובנזין, אבל ידעתי שיום אחד אני אהיה איש חשוב, ויראינו אותי למעריב לנוער וישאלו את השאלה החשובה מכולם, מה היה התקליט הראשון שקנית, ומה אני אגיד אז?, רדיו חזק של תיסלם?, 4 לפנות בוקר של יהודית רביץ?, או לא, זה היה חייב להיות התקליט הכי טוב והכי מרשים שאני מכיר, ואכן כך היה, קניתי את סרג´נט פפר. רצתי הבייתה, הרכבתי את המערכת, ובידים רועדות הוצאתי את האלבום הראשון, זה שעוד הרבה שנים, אני אגיד בראיון למעריב לנוער, שהיה התקליט הראשון שקניתי, פתחתי עת העטיפה, הוצאתי האלבום, הנחתי אותו בעדינות הפטיפון, ובידיים רועדות ממש, לקחתי את המחט, להשים על הקטע הזה שלפני הרצועה הראשונה, המחט כמובן עפה לי מהיד ונפלה על האלבום בכל חריקה, לא התרגשתי, הרמתי אותה והנחתי אותה כמו שצריך על התקליט. רעש קהל מוזר ובעיקבותיו, צלילי גיטרה מופלאים של אור ואהבה פילחו את חלל החדר ואז פרצו ארבעת המופלאים בשירה: "it was"..."it was"..."it was"באיזה שהוא שלב הבנתי ששריטה ענקית מפארת את כל הצד הראשון של התקליט וותרתי על הנסיון לשמוע אותו. למחרת, מאחר ולא הייתי בטוח אם זה יהיה חוקי להגיד שזה התקליט הראשון שקניתי, קניתי אלבום מרשים נוסף, הרולינג סטונס בהופעה, ואיתם נשארתי הרבה שנים, את סרג´נט פפר קניתי 10 אחרי זה בדיסק. מה איתכם?, מה היה התקליט (דיסק) הראשון שקניתם?, אתם עוד שומעים אותו?
(לא מה שאתם חושבים). השנה הייתה 1984 (בערך), יצחק שמיר ירש את בגין כראש ממשלה, האינפלציה הגיע ל 400% בחודש, אח שלי בילה את השרות הסדיר שלו במארבים על כביש בירות דמשק (אמא חושבת שאני ברמת הגולן אז אל תגלה לה...) והשאיר לי את אוסף הקלטות המפואר שלו (בעיקר קסטות של זוהר ארגוב וחיים משה), אחותי למדה בת"א, ולקחה איתה את המערכת ואוסף התקלטים הענק שלה, ולאבא שלי שנמאס לו מהילד שמנדנד לקנות לו מערכת, היה רעיון, והוא סידר לי עבודה בחנות תקליטים (כך קראו פעם לחנויות המוסיקה). עולמי התרבותי באותה תקופה היה תוצר טיפוסי של קריאה עקבית במעריב לנוער (אוי לבושה), אני זוכר אפילו שכתבתי פעם מכתב למערכת בעקבות דיון ארוך במיוחד שהתפתחת שם בשאלה הרת הגורל איזה מלהקות טובה יותר: פינק פלויד או מודרן טולקינג (היה דבר כזה באמת), אחד המדורים שקראתי בשקיקה מיוחד היה זה בו ראינו "אנשים חשובים" כמו רבקה מיכאלי, חים יבין או דני בסן מ"תיסלם") ושאלו אותם שאלות שלדעת עורכי העיתון היו אמורים לעניין בני 14 כמוני, כמו למשל: מתי הייתה נשיקה הראשונה שלך? או "מה היה התקליט הראשון שקנית?, ועוד שטוית כגון זה. בחודשיים הראשונים שלי בעבודה, לא בזבזתי אגורה, הכל נחסך למען מטרה אחת, קניית מערכת סטריאו שמכילה גם פטיפון (היה לי עד אז טייפ קטן, שנהג באופן אקראי לקרוע סרטים של של קלטות), וכן, לאחר קבלת המשכורת השניה אחותי לקחה אותי אחותי הגדולה לתל אביב לקניית מערכת סטיראו ראויה לטעם שלי, ובעיקר לאמצעים הכלכליים שלי. מיד לאחר שקניתי את הפטיפון ביקשתי מאחותי שתחזיר אותי לחנות התקליטים "שלי", כי רצתי לקנות את התקליט הראשון, רוב המוסיקה ששמעתי אז הייתה שלום חנוך, יהודית רביץ, תיסלם ובנזין, אבל ידעתי שיום אחד אני אהיה איש חשוב, ויראינו אותי למעריב לנוער וישאלו את השאלה החשובה מכולם, מה היה התקליט הראשון שקנית, ומה אני אגיד אז?, רדיו חזק של תיסלם?, 4 לפנות בוקר של יהודית רביץ?, או לא, זה היה חייב להיות התקליט הכי טוב והכי מרשים שאני מכיר, ואכן כך היה, קניתי את סרג´נט פפר. רצתי הבייתה, הרכבתי את המערכת, ובידים רועדות הוצאתי את האלבום הראשון, זה שעוד הרבה שנים, אני אגיד בראיון למעריב לנוער, שהיה התקליט הראשון שקניתי, פתחתי עת העטיפה, הוצאתי האלבום, הנחתי אותו בעדינות הפטיפון, ובידיים רועדות ממש, לקחתי את המחט, להשים על הקטע הזה שלפני הרצועה הראשונה, המחט כמובן עפה לי מהיד ונפלה על האלבום בכל חריקה, לא התרגשתי, הרמתי אותה והנחתי אותה כמו שצריך על התקליט. רעש קהל מוזר ובעיקבותיו, צלילי גיטרה מופלאים של אור ואהבה פילחו את חלל החדר ואז פרצו ארבעת המופלאים בשירה: "it was"..."it was"..."it was"באיזה שהוא שלב הבנתי ששריטה ענקית מפארת את כל הצד הראשון של התקליט וותרתי על הנסיון לשמוע אותו. למחרת, מאחר ולא הייתי בטוח אם זה יהיה חוקי להגיד שזה התקליט הראשון שקניתי, קניתי אלבום מרשים נוסף, הרולינג סטונס בהופעה, ואיתם נשארתי הרבה שנים, את סרג´נט פפר קניתי 10 אחרי זה בדיסק. מה איתכם?, מה היה התקליט (דיסק) הראשון שקניתם?, אתם עוד שומעים אותו?
comfortably pink
New member
אין מה לעשות.. הוא פשוט יותר טוב!
סוף אוקטובר....
1970 ומשהו (יש גבול לפתיחות אותה אני מסוגלת לגלות). סתיו בחוץ והיום יש לי יום הולדת. מחזיקה ביד את התקליט הראשון שרכשתי מכספי: Days of Future Passed של המודי בלוז. אני מניחה את התקליט בזהירות במערכת הסטראו המשוכללת (של אותם זמנים) בבית הורי ואת החדר ממלא קולו של ג´סטין הייוארד Dawn is a feeling. דיוויד, שהפך מאוחר יותר להיות החבר שלי והאקס המיתולוגי (אמרנו שלכל אחד מאיתנו יש אחד כזה בארון) הסתכל על התקליט ואמר: הילדה מפתחת טעם מוסיקלי לא רע. כל כך הרבה שנים חלפו ולפני מספר שבועות בדרך הביתה מהעבודה פתאום מתמלא האוטו בצלילי Tuesday Afternoon הבוקעים מתוך 88FM. איזה רגע קסום. כן, אני עדיין מקשיבה לו. לא לעיתים קרובות אבל הוא עדיין תקליט יפהפה בעיני ואני גאה מאוד בבחירתי הראשונה. התקליט השני שנרכש היה The Book of Taliesyn של דיפ פרפל אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.
1970 ומשהו (יש גבול לפתיחות אותה אני מסוגלת לגלות). סתיו בחוץ והיום יש לי יום הולדת. מחזיקה ביד את התקליט הראשון שרכשתי מכספי: Days of Future Passed של המודי בלוז. אני מניחה את התקליט בזהירות במערכת הסטראו המשוכללת (של אותם זמנים) בבית הורי ואת החדר ממלא קולו של ג´סטין הייוארד Dawn is a feeling. דיוויד, שהפך מאוחר יותר להיות החבר שלי והאקס המיתולוגי (אמרנו שלכל אחד מאיתנו יש אחד כזה בארון) הסתכל על התקליט ואמר: הילדה מפתחת טעם מוסיקלי לא רע. כל כך הרבה שנים חלפו ולפני מספר שבועות בדרך הביתה מהעבודה פתאום מתמלא האוטו בצלילי Tuesday Afternoon הבוקעים מתוך 88FM. איזה רגע קסום. כן, אני עדיין מקשיבה לו. לא לעיתים קרובות אבל הוא עדיין תקליט יפהפה בעיני ואני גאה מאוד בבחירתי הראשונה. התקליט השני שנרכש היה The Book of Taliesyn של דיפ פרפל אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.
החומה של פינק פלויד
ב HMV בלונדון הייתי בן שמונה, ואחי הגדול אמר לי לקנות אותו (לא ידעתי מי,מה,מו) זה היה ממש בתקופה שהוא יצא. (בסוף 79 למי שלא יודע, שזה עוד היה cool להגיד שאתה אוהב את החומה) אני רק יודע שביום שעזבנו את לונדון התחיל הסיבוב של החומה, וההופעה הראשונה היתה באותו הערב. וכמו שפיל קולינס שר שנתיים אחרי "I Missed Again" np - נמרוד לב - כשתלכי
ב HMV בלונדון הייתי בן שמונה, ואחי הגדול אמר לי לקנות אותו (לא ידעתי מי,מה,מו) זה היה ממש בתקופה שהוא יצא. (בסוף 79 למי שלא יודע, שזה עוד היה cool להגיד שאתה אוהב את החומה) אני רק יודע שביום שעזבנו את לונדון התחיל הסיבוב של החומה, וההופעה הראשונה היתה באותו הערב. וכמו שפיל קולינס שר שנתיים אחרי "I Missed Again" np - נמרוד לב - כשתלכי
אני חייב לציין שאני מרגיש קטן ...
הדיסק הראשון שקניתי היה בשנת 97 לפני שש שנים בערך , זה היה - Middle Of NoWhere של Hanson . אז ממש אהבתי אותו , היום הוא אצל חבר שלי. תקליט ראשון שקניתי היה Savotage של Black Sabbath שקניתי בחור שחור בת"א לפני חצי שנה , הוא ממש טוב . ועוד משהו , Gods Dice השם שלך זה על שם השיר של Pearl Jam או משהו אחר ?
הדיסק הראשון שקניתי היה בשנת 97 לפני שש שנים בערך , זה היה - Middle Of NoWhere של Hanson . אז ממש אהבתי אותו , היום הוא אצל חבר שלי. תקליט ראשון שקניתי היה Savotage של Black Sabbath שקניתי בחור שחור בת"א לפני חצי שנה , הוא ממש טוב . ועוד משהו , Gods Dice השם שלך זה על שם השיר של Pearl Jam או משהו אחר ?
תאמת קוביות האל הם החדש השירים הפחות אהובים אליי של פרל ג´ם ובכלל Binurual היה די מאכזב . החדש ממש טוב אם קנית אותו במקרה.זה היה בסוף הקיץ
אם אני לא טועה שנת 1980, מי חלם שארבע שנים אחרי זה כשאחיו של הניבלוגים היה עסוק במארבים על כביש ביירות דמשק, הניבלוגים יכל לישון בשקט כי אני חיפיתי על אחיו אמנם ממרחק, לא תמיד ראו אותנו אבל ממקום מושבנו ליד אגם קרעון כיסינו בקשת הטווחים שלנו את כל הגזרה המזרחית כולל פרוורי דמשק.כאן גם המקום להודות כי מה שפיתה אותי לאחר עמידה על המקח בבקו"ם להתגייס לתותחנים היה הקטע בסרטון על החיל בו רואים סוללת תותחים עוצרת לחניון לילה המדורה מוצתת גיטרה נשלפת מאחד התותחים ו - HEY YOU מהדהד באוויר הלילה, בדיעבד היו רגעים מועטים כאלה. בכל אופן שנת 1980 אני נוסע לבת דודתי בהרצליה ממש בן הכפר המגיע לעיר הגדולה במשך שלושה ימים אני והיא על הקו הרצליה - גני התערוכה לעיר הנוער כולל הופעת הסיום המפוארת כבכל שנה של אגדת הרוק הארצית דאז - צביקה פיק
. בוקר אחד סחבתי אותה לרחוב אבן גבירול אם אני זוכר נכון הייתה שם בזמנו חנות תקליטים בשם אלגרו, מבלי לשמוע מבלי להכיר מבין מאות התקליטים בחנות אני שולף את האלבום הכפול של פרנק זאפה והאמהות ROXY & ELSEWHERE חזרנו הביתה שמנו את התקליט והדבר הראשון ששמעתי היה... Penguin in Bondage Your just like a penguin in bondage boy - Ohh Yehh Ohh Yehh אחרין הגיעו - אפוסטרופי , הופעה בניו יורק , שייך ירבוטי , הוט ראטס , זוט אלורז ועוד אהבה משמיעה ראשונה
אם אני לא טועה שנת 1980, מי חלם שארבע שנים אחרי זה כשאחיו של הניבלוגים היה עסוק במארבים על כביש ביירות דמשק, הניבלוגים יכל לישון בשקט כי אני חיפיתי על אחיו אמנם ממרחק, לא תמיד ראו אותנו אבל ממקום מושבנו ליד אגם קרעון כיסינו בקשת הטווחים שלנו את כל הגזרה המזרחית כולל פרוורי דמשק.כאן גם המקום להודות כי מה שפיתה אותי לאחר עמידה על המקח בבקו"ם להתגייס לתותחנים היה הקטע בסרטון על החיל בו רואים סוללת תותחים עוצרת לחניון לילה המדורה מוצתת גיטרה נשלפת מאחד התותחים ו - HEY YOU מהדהד באוויר הלילה, בדיעבד היו רגעים מועטים כאלה. בכל אופן שנת 1980 אני נוסע לבת דודתי בהרצליה ממש בן הכפר המגיע לעיר הגדולה במשך שלושה ימים אני והיא על הקו הרצליה - גני התערוכה לעיר הנוער כולל הופעת הסיום המפוארת כבכל שנה של אגדת הרוק הארצית דאז - צביקה פיק
soldier of fortune1
New member
ועכשיו אני- תקליט ראשון
לגבי הדיסק הראשון שקניתי אז אני ממש לא זוכרת איזה דיסק זה היה, וטוב שכך, אבל אם אתם מתעקשים אז אני מעריכה שזה היה היטמן או משהו בסגנון. אבל זה לא מעניין לגבי התקליט, זה גם סיפור שדומה לזה של הניבלונגים כי זה היה כזה מתוכנן, במשך תקופה מסוימת לפני פחות משנתיים נכנסתי לי ג´וק כזה שאני רוצה פטיפון בחדר, שיגעתי קצת את אבא, הוא התלכלך קצת במחסן אבל לא מצא את הפטיפון הישן. טלפונים לסבא סבתא דודים וכו´ ואחרי חודש כזה הגיע אלי פטיפון- ישן מאובק אבל משהו באיך שהוא ישב לו כזה באדישות ניחוחה ריגש אותי. התלהבתי מאד ואמרתי טוב ננסה לשמוע עם התקליט של מרגלית צנעני שאבא הביא לי, אבל אין מגבר. חיכתי ליום שישי שאמא לא עובדת ונסענו ביחד לקנות מגבר יד שניה כזה מגושם מאד, אבל אז מה. הגעתי הביתה חיברנו ואז הרמתי טלפון לחברה שלי ולשתינו היה את הג´וק הזה בתקופה ההיא, אז אמרתי לה סוף סוף אפשר לשמוע!! היא באה אלי צ´יק צ´ק עם האלבום הלבן של הביטלס שהיא לקחה מאבא שלה, איזו התרגשות זו הייתה. ושבוע אחרי זה הברזנו מהבית ספר ביום חמישי כי היה שיעור ספורט ואנגלית באותו יום ונסענו לת"א לקנות תקליטים. היא קנתה את החומה של אתם יודעים מי, ואני קניתי את לד זפלין 2. ואגב הפעם האחרונה שקנינו תקליטים הייתה בלונדון לפני איזה חודש עם אותה חברה, ושם חשבנו- וואו כמה התקדמנו מאז. אחר כך גם הלכנו לסיבוב בעיר לאולפנים שהפינק פלויד, הביטלס, זפלין והאבנים הקליטו בהם וכמה שהתרגשנו. ואת התקליטים לא שמנו במזוודה אלא הם היו איתנו בכל הטיסה על הבירכיים
לגבי הדיסק הראשון שקניתי אז אני ממש לא זוכרת איזה דיסק זה היה, וטוב שכך, אבל אם אתם מתעקשים אז אני מעריכה שזה היה היטמן או משהו בסגנון. אבל זה לא מעניין לגבי התקליט, זה גם סיפור שדומה לזה של הניבלונגים כי זה היה כזה מתוכנן, במשך תקופה מסוימת לפני פחות משנתיים נכנסתי לי ג´וק כזה שאני רוצה פטיפון בחדר, שיגעתי קצת את אבא, הוא התלכלך קצת במחסן אבל לא מצא את הפטיפון הישן. טלפונים לסבא סבתא דודים וכו´ ואחרי חודש כזה הגיע אלי פטיפון- ישן מאובק אבל משהו באיך שהוא ישב לו כזה באדישות ניחוחה ריגש אותי. התלהבתי מאד ואמרתי טוב ננסה לשמוע עם התקליט של מרגלית צנעני שאבא הביא לי, אבל אין מגבר. חיכתי ליום שישי שאמא לא עובדת ונסענו ביחד לקנות מגבר יד שניה כזה מגושם מאד, אבל אז מה. הגעתי הביתה חיברנו ואז הרמתי טלפון לחברה שלי ולשתינו היה את הג´וק הזה בתקופה ההיא, אז אמרתי לה סוף סוף אפשר לשמוע!! היא באה אלי צ´יק צ´ק עם האלבום הלבן של הביטלס שהיא לקחה מאבא שלה, איזו התרגשות זו הייתה. ושבוע אחרי זה הברזנו מהבית ספר ביום חמישי כי היה שיעור ספורט ואנגלית באותו יום ונסענו לת"א לקנות תקליטים. היא קנתה את החומה של אתם יודעים מי, ואני קניתי את לד זפלין 2. ואגב הפעם האחרונה שקנינו תקליטים הייתה בלונדון לפני איזה חודש עם אותה חברה, ושם חשבנו- וואו כמה התקדמנו מאז. אחר כך גם הלכנו לסיבוב בעיר לאולפנים שהפינק פלויד, הביטלס, זפלין והאבנים הקליטו בהם וכמה שהתרגשנו. ואת התקליטים לא שמנו במזוודה אלא הם היו איתנו בכל הטיסה על הבירכיים
הניבלונגים
New member
אחי מוסר תודה
אאאךךךך ROXY & ELSEWHERE איזה תקליט גדול, ולמי שלא מכיר, כדאי מאוד לשים לב מקרוב לעטיפה שלו. מי שחושב שהוא מבין מה שקורה שם, שיסתכל עוד פעם... דרך אגב "אלגרו", לא הייתה בקינג ג´ורג´?
אאאךךךך ROXY & ELSEWHERE איזה תקליט גדול, ולמי שלא מכיר, כדאי מאוד לשים לב מקרוב לעטיפה שלו. מי שחושב שהוא מבין מה שקורה שם, שיסתכל עוד פעם... דרך אגב "אלגרו", לא הייתה בקינג ג´ורג´?
זה קצת מדכא
הדיסק הראשון שקיבלתי היה בויזון-אל תשאלו, ילדה בכיתה ה´ אני חושבת, הולכת עם אמה לקנות בגדים וכאלה ויוצאת מאושרת בגלל שיש לה את הדיסק של בויזון. (*הכל נאמר בבושה ואני כל כך מושפלת שראשי רכון ודמעות עצב עולות בעיני). אבל אני זוכרת שגדלתי על שירים של הטוקינג הדס, פינק פלויד, ואפילו אהבתי את השיר שהשמיעו הטלטקסט שאם הימים התגלה כקטע של מייק אולדפילד. הדיסק הראשון שקניתי שהוא גם סביר היה בכיתה ח´ וזה היה סקאנק אנאנסי (אמרתי סביר ) ואח"כ התחילו דברים טובים יותר להגיע. אבל אני חוזרת ומדגישה-מאחר ויש לי שני אחים מבוגרים ממני (אני בת 18 והם בני 30-31) לא הייתה לי ילדות נוראית-שמעתי הרבה ג´תרו טאל ומייק אולדפילד ופינק פלויד גם מטאליקה מפעם לפעם. וכל זה קרה כבר בכתה ג´. אז אפשר להגיד שפעם זה היה איזון בין מוסיקה טובה לממש לא. היום זה לא באיזון, עשיתי את המעבר החשוב מכל. (תכלס את הפופ עזבתי ביום אחד פתאום ששמעתי את זה וניסיתי להבין מה לכל הרוחות עבר לי בראש והאם כל הקטע שבלהיות בת כמו כל הבנות בכיתה כל כך השפיע עלי?-קרעתי את כל הפוסטרים שהיה לי בחדר-בקסטריט בויז למיניהם. ושרפתי להנאתי את הדיסק של הספייס גירלס. היום אני חושבת שהייתי צריכה לתת את זה כדיסק משומש ולקבל זיכוי..)
הדיסק הראשון שקיבלתי היה בויזון-אל תשאלו, ילדה בכיתה ה´ אני חושבת, הולכת עם אמה לקנות בגדים וכאלה ויוצאת מאושרת בגלל שיש לה את הדיסק של בויזון. (*הכל נאמר בבושה ואני כל כך מושפלת שראשי רכון ודמעות עצב עולות בעיני). אבל אני זוכרת שגדלתי על שירים של הטוקינג הדס, פינק פלויד, ואפילו אהבתי את השיר שהשמיעו הטלטקסט שאם הימים התגלה כקטע של מייק אולדפילד. הדיסק הראשון שקניתי שהוא גם סביר היה בכיתה ח´ וזה היה סקאנק אנאנסי (אמרתי סביר ) ואח"כ התחילו דברים טובים יותר להגיע. אבל אני חוזרת ומדגישה-מאחר ויש לי שני אחים מבוגרים ממני (אני בת 18 והם בני 30-31) לא הייתה לי ילדות נוראית-שמעתי הרבה ג´תרו טאל ומייק אולדפילד ופינק פלויד גם מטאליקה מפעם לפעם. וכל זה קרה כבר בכתה ג´. אז אפשר להגיד שפעם זה היה איזון בין מוסיקה טובה לממש לא. היום זה לא באיזון, עשיתי את המעבר החשוב מכל. (תכלס את הפופ עזבתי ביום אחד פתאום ששמעתי את זה וניסיתי להבין מה לכל הרוחות עבר לי בראש והאם כל הקטע שבלהיות בת כמו כל הבנות בכיתה כל כך השפיע עלי?-קרעתי את כל הפוסטרים שהיה לי בחדר-בקסטריט בויז למיניהם. ושרפתי להנאתי את הדיסק של הספייס גירלס. היום אני חושבת שהייתי צריכה לתת את זה כדיסק משומש ולקבל זיכוי..)
אמממ.. ../images/Emo13.gif
אני אתחיל באלבום הראשון הטוב ששמעתי כאילו הוא שלי. כשהייתי באמצע כיתה ו´ הביאה אחותי הגדולה לבית שלי את האלבום The Dark Side of The Moon. בכל אופן, ראיתי את אחי שגדול ממני בשבועיים יושב עם הדיסק הזה נון סטופ, ומכיוון שאני לא נוטה לעשות את מה שהאנשים הקרובים אלי עושים - הכרזתי אוטומטית שזה דיסק גרוע. האמת היתה שדווקא התלהבתי מאוד מהפתיחה של Breath (בעיקר את הצרחה שיש בהתחלה), אהבתי עוד יותר את גילמור ששר את Time (זה הוא שר, לא?), ושלא לדבר על פתיחת כלי ההקשה של השיר הזה ועל הפתיחה של Money. אבל הכי אהבתי את השיר האחרון: Eclipse. זה הלך ככה: אחי שמע את הדיסק בערב, ומכיוון שחזרתי לפניו מבית הספר (שלא לדבר על הימים שהברזתי) ישבתי עם המערכת על המיטה שלי (מיני-מערכת סטריאו אם לדייק, ואני רציני בקשר לזה שהיא היתה על המיטה שלי) ושמעתי את האלבום עשרות פעמים. מכיוון שהאנגלית שלי היתה אז בחיתוליה, ונהגתי לשיר חצי מתוך השמיעה וחצי מקריאה - כמובן שעד אמצע כיתה ח´ לא קלטתי שאני שר מהזיכרון את המילים הלא נכונות. ה-"סוד" התגלה כאשר הוא חזר יום אחד מוקדם יותר מהרגיל וראה אותי שומע בשקיקה את הדיסק. מאז הוא טוען שאם משמיעים לי דיסק אחד הרבה פעמים - אני אוהב אותו. באותה תקופה גם שמעתי את On Every Street (של אחי הגדול), ואת האוסף של דייר סטרייטס (של אחותי הגדולה), למזלי הרב האחים שלי לא נהגו לשמוע חרא. הדיסק הראשון שקניתי: אני לא בטוח, אבל חושב שזה היה דיסק הסלף-לייבל של דייר סטרייטס, וזה היה לפני שנתיים בחופש הגדול, עד אז (וגם היום) אני משיג את רוב הדיסקים שלי בתור מתנה, א5ו שאני פשוט לוקח מאחיי הגדולים
. אגב, יש דיסק אחד שאני מצטער שקניתי אותו: ReLoad של מטאליקה, הייתי צריף לקנות דיסק אחר שלהם
.
אני אתחיל באלבום הראשון הטוב ששמעתי כאילו הוא שלי. כשהייתי באמצע כיתה ו´ הביאה אחותי הגדולה לבית שלי את האלבום The Dark Side of The Moon. בכל אופן, ראיתי את אחי שגדול ממני בשבועיים יושב עם הדיסק הזה נון סטופ, ומכיוון שאני לא נוטה לעשות את מה שהאנשים הקרובים אלי עושים - הכרזתי אוטומטית שזה דיסק גרוע. האמת היתה שדווקא התלהבתי מאוד מהפתיחה של Breath (בעיקר את הצרחה שיש בהתחלה), אהבתי עוד יותר את גילמור ששר את Time (זה הוא שר, לא?), ושלא לדבר על פתיחת כלי ההקשה של השיר הזה ועל הפתיחה של Money. אבל הכי אהבתי את השיר האחרון: Eclipse. זה הלך ככה: אחי שמע את הדיסק בערב, ומכיוון שחזרתי לפניו מבית הספר (שלא לדבר על הימים שהברזתי) ישבתי עם המערכת על המיטה שלי (מיני-מערכת סטריאו אם לדייק, ואני רציני בקשר לזה שהיא היתה על המיטה שלי) ושמעתי את האלבום עשרות פעמים. מכיוון שהאנגלית שלי היתה אז בחיתוליה, ונהגתי לשיר חצי מתוך השמיעה וחצי מקריאה - כמובן שעד אמצע כיתה ח´ לא קלטתי שאני שר מהזיכרון את המילים הלא נכונות. ה-"סוד" התגלה כאשר הוא חזר יום אחד מוקדם יותר מהרגיל וראה אותי שומע בשקיקה את הדיסק. מאז הוא טוען שאם משמיעים לי דיסק אחד הרבה פעמים - אני אוהב אותו. באותה תקופה גם שמעתי את On Every Street (של אחי הגדול), ואת האוסף של דייר סטרייטס (של אחותי הגדולה), למזלי הרב האחים שלי לא נהגו לשמוע חרא. הדיסק הראשון שקניתי: אני לא בטוח, אבל חושב שזה היה דיסק הסלף-לייבל של דייר סטרייטס, וזה היה לפני שנתיים בחופש הגדול, עד אז (וגם היום) אני משיג את רוב הדיסקים שלי בתור מתנה, א5ו שאני פשוט לוקח מאחיי הגדולים
שלי...
pink floyd- meddle קניתי אותו לאחר "ימי מוזיקה" שנהגתי לקיים על חשבון בי"ס (אח ימי כיתה ז´ המופלאים)- היה לי חבר שהיה מקבל ערימות תקליטים של בערך 250 לנגלה...היינו יושבים ומקשיבים להם אחד אחד - הכרתי דרכו את אלאן פארסונס, קינג קרימזון, THE DOORS ועוד רבים וטובים של שנות ה 70- אבל הדיסק הראשון שקניתי - כאמור PINK FLOYD - MEDDLE. הקלטת הראשונה שהבנתי במו ידי (אוסף אישי) - הייתה אוסף של הביטלס. לילה טוב
pink floyd- meddle קניתי אותו לאחר "ימי מוזיקה" שנהגתי לקיים על חשבון בי"ס (אח ימי כיתה ז´ המופלאים)- היה לי חבר שהיה מקבל ערימות תקליטים של בערך 250 לנגלה...היינו יושבים ומקשיבים להם אחד אחד - הכרתי דרכו את אלאן פארסונס, קינג קרימזון, THE DOORS ועוד רבים וטובים של שנות ה 70- אבל הדיסק הראשון שקניתי - כאמור PINK FLOYD - MEDDLE. הקלטת הראשונה שהבנתי במו ידי (אוסף אישי) - הייתה אוסף של הביטלס. לילה טוב
Grimble Grumble
New member
אין לי הרבה מה להגיד על האלבום
רק שזה היה האוסף האדום של הביטאות.
רק שזה היה האוסף האדום של הביטאות.
למזלי או לרוע מזלי
לא היו לי כלל אחימ או אחיות גדולימ או גדולות ככ שמי שהשפיע על טעמי האישי היה בעיקר אבי ומולידי שנהג לשמוע פעמימ לא ספורות בכלל את הדייר סטרייט, מר קלפטונ, לד זפלינ, ופינק פלויד. אבל, יותר מכל הוא נהג לשמוע דווקא את להקת תזוזת עיניימ מהירה ואת אלבומה מחוצ לזמנ ככ שעמ מרוצת השנימ (הייתי בנ חמש כשאבא שלי שמע מוזיקה) גדלתי והחלטתי לקנות לי את אוטומטי לאנשימ, אלבומ מצוינ, וזהו.
לא היו לי כלל אחימ או אחיות גדולימ או גדולות ככ שמי שהשפיע על טעמי האישי היה בעיקר אבי ומולידי שנהג לשמוע פעמימ לא ספורות בכלל את הדייר סטרייט, מר קלפטונ, לד זפלינ, ופינק פלויד. אבל, יותר מכל הוא נהג לשמוע דווקא את להקת תזוזת עיניימ מהירה ואת אלבומה מחוצ לזמנ ככ שעמ מרוצת השנימ (הייתי בנ חמש כשאבא שלי שמע מוזיקה) גדלתי והחלטתי לקנות לי את אוטומטי לאנשימ, אלבומ מצוינ, וזהו.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.