תקופה קשה..

kita1000

New member
תקופה קשה..

עם השמירה והתקדמות ההריון אני די שבר כלי...ובן הזוג שמעולם לא למד להתמודד עם שני ילדים ביחד נאלץ לעשותאת באופן די בלעדי. הוא נלחץ וכועס על הילדים.

דווקא הגדולה הרגישה מצליחה להתמודד יפה עם המצב. דווקא היא בתקופה מעולה בחיים שלה.
אבל הקטן (שנתיים וחמש) שתמיד היה היציב ששום דבר לא מגיע אליו, תמיד היה צוחק ואף פעם לא התרגש מכעס- במצב לא טוב. בוכה המון, כל היום עם מוצץ ובזמן האחרון נדבק גם לדובי. מעולם לא היה לו חפץ מעבר ותמיד הרשים אותנו ביכולת להשאר בכל מקום עם כל אחד.

עצוב לי לראות אותו ככה.

בשעות שאפשר- כשחוזרים מהגן והוא רק מתעורר מהשינה ועייף-אני מושיבה אותו לידי מחבקת ומתייחסת. אחכ הוא מתחיל לרוץ ואני כבר לא יכולה. אם אבא שומר עליו אז צעקות כל הזמן ואם מישהו אחר אז יחסית יותר רגוע. אבל הבכי על כל שטות והמוצץ והדובי עדיין שם.

הבכי הוא בכי כל כך פגוע ונעלב. זה לא הבכי של הגדולה ששומעים שהיא מנסה להשיג משהו (היא אפילו מאיימת מדי פעם שאם לא תקבל מה שהיא רוצה היא תבכה...). זה בכי אחר. והילד הזה כמעט ולא בכה עד לפני חודש או חודשיים

אנחנו בלינה משותפת. לא יכולה להקדיש לו זמן אישי מעבר לשעות שהוא עייף כי הוא מאוד אנרגטי.

אשמח לרעיונות..
 

נינושה2

New member
אין לי רעיונות אבל

מצטערת שכל כך קשה לכם עכשיו.....

לא נשמע לי שיש הרבה מה לשנות, זו תקופה קשה שתעבור והכל יהיה בסדר. באיזה שבוע את?
 

kita1000

New member
תודה


יש עוד חודשיים שלושה, תלוי מתי יחליט לצאת

חשבתי לקחת אותו לפעילות אחהצ אחד בשבוע. נגיד ללכת לבריכה רק איתו. אולי בבריכה אשתלט על האנרגיות שלו? יש סיכוי?
 

Marina80

New member
אני קרובה איתך בתאריך

קטונתי מלייעץ משהו, כי ראיתם את הבעיות שאני מתמודדת איתם
.
אני לא בשמירה, אבל הגב והרגל הורגים אותי. אז אני לא יכולה לעמוד או ללכת עם הבת יותר מכמה דקות.

אני לא הייתי לוקחת לבריכה, כי נראה לי שאם הוא מתחיל להיות שובב ובמים זה יכול להיות מסוכן. את תצטרכי להתערב ולא בטוח שזה יועיל לצירים.

אני לא מזמן ניסיתי איתה לשחק עם כדור. סליחה אבל מהצד זה נראה כמו עם כלב. פשוט ישבתי על ספסל וכל פעם זרקתי לכיוון אחר והפתעתי אותה כך. היא החזירה לי את הכדור והייתה מבסוטה.

אם יש לכם גינה, אז אולי בריכה מתנפחת? שמעתי גם על עצה של לפזר חישוקים בצבעים שונים בסלון. ולבקש מהם לקפוץ מצבע אחד לשני.

תחזיקי מעמד
 

kita1000

New member
חישוקים זה משחק נפלא

הגדולה מלמדת את הקטן איך להסתובב איתם והם משחקים ביחד.

אני מניחה שאת צודקת לגבי הבריכה.. אולי אחכה לשלב שבו הצירים לא יהיו מסוכנים.

בריכה בגינה זה המון עבודה פיזית. לנקות למלא מים להוריד בגדים להביא מגבות וכו...אבל לפעמים אני נותנת להם משימות בגינה. לגרף עלים למצוא שבלולים וכו. אם הוא במצב רוח נכון זה עובד.

לגבי המשחק בסגנון רוץ תביא אני לא רואה שום דבר רע בזה. נכון שזה כיף שההורים משתוללים איתך בדשא אבל לפחות את מקדישה להם תשומת לב. כשיהיה ילד נוסף בתמונה תשומת הלב תהיה הרבה יותר חשובה מהשתולות. יהיה להם אחד את השני בשביל זה.
 

regvuv1

New member
קודם כל


רק רעיונות, מקווה שיעזרו.
בעלך מוכן לנסות לקרוא ספרים על הורות שיעזרו?אם כן, תני לו את "איך לדבר כך שילדים יקשיבו ולהקשיב..." לדעתי ההסברים שלהן על איך נתפסת כל תגובה שלנו בעיני הילד - יזיזו אצלו משהו.
ולגבייך - גם אם את כל היום במיטה או על הספה, את עדיין יכולה להפעיל את הקטן (כן, זה הגיל הכי אנרגטי...) - לשלוח אותו לשלושה סיבובים מסביב לשולחן האוכל, לרוץ עד החדר לדפוק על השידה ולחזור, לרוץ עד החדר לספור כריות ולחזור, לרוץ עד הסלון ולהביא אלייך צעצוע, לקפוץ על רגל אחת, ללכת כמו צב/קנגורו/צפרדע/ארנב... לפני שנתיים גרנו בבית פיצפון (60 מטר לחמישה אנשים...) וזו היתה הדרך להפעיל את בת הארבע ובן השנתיים כל ערב, במשך רבע שעה לפחות. חלק מהזמן הייתי בסוף הריון, חלק הנקתי תינוק - הם השתוללו.
תשיגו טרמפולינה קטנה לתוך הבית ותנו להם לקפוץ עליה בתורות. זו השקעה כספית שמחזירה את עצמה תוך שבוע... אנחנו גם שמים מוסיקה ורוקדים איתם - מספיק שאבא ירקוד איתם, ומספיק שהוא יעשה את זה בהתלהבות רבה מספיק פעמיים-שלוש, כדי שהם יעשו את זה לבד אח"כ. מחזיק אצלנו 10 דקות בערך כל פעם.
חוץ מזה, גם עם כל האנרגיות הוא כנראה עדיין רוצה סיפורים ותשומת לב - אז תני לו סיפור שאת מקריאה כל רבע שעה כאתנחתא, או פאזל שהוא מרכיב איתך, או השחלת חרוזים או כל דבר אחר שכולל את אמא איתו, בישיבה. בין לבין הוא יכול להשתולל.
ודרך אגב, תני גם לגדולה זמן אמא (איתה זה יותר קל לשבת ולקרוא או פעילויות שקטות אחרות), כי מתישהו גם היא תתחיל להראות קשיי הסתגלות.
 

kita1000

New member
תודה רבה על הרעיונות

אנסה ליישם.

לגבי הספרים ניסינו. גם קורס גם הדרכה פרטית וגם ספרים.. שום דבר לא השתנה.

אגב, יש טרמפולינה בגינה ואכן השקעה משתלמת

היום ישבתי איתו שעה לחיבוקים נישוקים וכו. הילד חזר למוד השמח שלו.

לגבי זמן איתה... זה די קל איתה והיא מקבלת די הרבה ממנו. פחות מבדכ אבל עדיין הרבה.
 
בעיקר תמיכה וגם

אני יודעת שאת לא רואה את זה עכשיו, קשה לך, השמירה מלחיצה בטח , ליבי איתך אבל - בתוך כל רגע כזה בחיים יש שיעור, אולי יש פה שיעור בהורות בשביל בעלך? בשבילך לשחרר אותו עם הילדים שלו? רבות מאיתנו לא נותנות לבעלים להיות לבד עם הילדים. שנתיים וחצי הוא לא היה במצב של להתמודד עם שני ילדיו? אולי תנסי ליצור מצב שאתם כל המשפחה משחקים ביחד והוא עושה רק את הריצות, למשל לגו או ספר. תני לו לראות איך את מתמודדת עם הילדים, איך אפשר לא לצעוק עליהם, תלמדי אותו איך הילדים שלכם צריכים את תשומת הלב שלהם. אולי אדם שלישי יכול לבוא וללמד אותו? יכול להיות שהוא נלחץ מהעדר כלים או מההשואה להורות החזקה שלך?
הוא חסר נסיון, זה הכל. הוא צריך הכוונה. תמצאי את הדרך לספק לו אותה כי זה הרבה יותר בריא מאשר להוציא אותו מהמשוואה גם בעתיד, סך הכל עם שלושה (ב"ה) הוא יצטרך להיות עם שני הגדולים הרבה יותר בעתיד
בהצלחה ובריאות לך ולעוברך
 

Marina80

New member
וקצת להיות סנגורו של בעלך

אני בטוחה שגם הוא לחוץ מכל המצב והשמירה.
 

kita1000

New member
אני בטוחה שהמצב משפיע

אבל הוא גם צבר המון המון שעות לבד עם הילדים.
זה לא שחסרים לו נסיון או הזדמנות.

פחות ממני אבל יותר מחלק מהאמהות אפילו...

בהתחלה הייתי מעירה לו או מנסה לתקן. אחרי שנתיים הפסקתי.
 

your simba

New member
שולחת חיבוק גדול

נשמע לא פשוט בכלל.
מזכיר לי את התקופה שבה הייתי בהריון שני ולא תפקדתי ו"הנטל" של הטיפול בקטן שבזמנו היה בן שנה וחצי נפל על אביו. שמח הוא לא היה...אבל יכולה לומר, שזה קירב בינהם המון ופתח להם דלת למשהו שאחרת לא היה קורה. כן היו המון תסכולים, של כל המעורבים...אבל זה שלב מעבר, תקופה של הסתגלות, שרק בדיעבד אני יכולה לומר ששירתה משהו יותר גדול- והוא הקשר בינהם.
אני מבינה אותך בכל זה, "חסרת אונים". מחבקת.
 

kita1000

New member
תודה

אני מתנחמת בכך שזה זמני
ואמנם לקח לי הרבה מאוד זמן להתגבר על השמירה הקודמת וההשפעה שלה על הגדולה אבל עשינו את זה בסוף.
 

ליבו17

New member


הדבר היחיד שיש לי להציע זה אם תוכלי לדבר עם בעלך על יעד אחד בתוך כל הסיפור הוא להוריד את הצעקות למינימום.
איך עושים את זה? זה הרי לא קל, עברתי את זה עם עצמי לפני כמה חודשים וזה תמיד הרגיש כל כך בלתי אפשרי להרגיע את עצמע כשכבר עליתי על הגל של העצבים.
אבל המתח שזה יוצר במיוחד עם הבן שלך (וגילו המאתגר גם ככה) פשוט יכול להוביל להסלמה וזה רק נעשה יותר גרוע (טוב, לא באתי לבאס, את מבינה את כוונתי).
אז חוק מספר אחד, כשאתה מרגיש את העצבים גואים ומרגיש את הצעקה מתקרבת - פשוט לקום וללכת, לצאת מהחדר, להתרחק.
אחרי קצת אוויר וכמה דקות קל יותר לחזור לסיטואציה ויש סיכוי גדול יותר למצוא פשרה ולהביא את הילד לשיתוף פעולה.
אולי אם זאת תהיה המטרה היחידה שהוא יתרכז בה (לעזוב לפני הצעקות) אז זה זה ירגיש יותר בר ביצוע ופחות מתסכל.

לא יודעת אם אני בכלל בכיוון עם זה....
בכל אופן, זאת תקופה והיא תעבור. מתי את צפויה ללדת?

 

kita1000

New member
הצעקות זה כשהוא עושה משהו מסוכן או אסור

כמו לחטוף לאחותו או להרביץ לה או לשחק בחשמל או לזרוק אוכל

אז לצאת מהחדר לא רלוונטי בדכ.

פשוט.. לצעוק עליו לא עוזר. מן הסתם. למרות שלפעמים הוא מפסיק מה שהוא עושה באותו הרגע.

הלידה אם תהיה בזמן תהיה בספטמבר. בדיוק בזמן החגים וההסתגלות לגנים החדשים. לא מוצלח...
 

ליבו17

New member
אוי

תקופה לא קלה. מה אגיד, אני מקווה שיש לכם קצת עזרה כדי לאוורר גם את אבא מדי פעם...
מקווה שישתפר בקרוב ושולחת חיבוק גדול
 

kita1000

New member
תודה רבה


היום סבא וסבתא באו לבקר והיה לו יום מצויין.
 
למעלה