תקופה מעצבנת...
שלום לכולם, כתבתי כאן רבות בעבר בכל פעם שנתקלתי בקשיים ולרוב זה עזר ,רציתי לחלוק איתכם את מצבי ולקבל עצה או עזרה מכם. אז בכל אופן אני בן 19 בדר"כ נהנה מהחיים בחור אופטימי וחיובי אך אני סובל מגיל מאוד קטן מאוסי די ,אובססיות,חרדות ,ולפעמים גם דיכאון. אז אני יספר תסיפור שבגללו החלטתי לכתוב כאן באתר ראשית התגייסתי לפני 3 חודשים לחיל האויר עם פרופיל נפשי של 64 עקב זה שאני נוטל כדור אחד ליום של פרוזאק כבר למעלה משלוש שנים עם החלפה במשך הזמן של כדורים וטיפול פסיכיאטרי צמוד. סיימתי 12 שנות לימוד במגמה לתאטרון עם בגרות מלאה. סיימתי טירונות בהצלחה ושלחו אותי לבסיס אחרי תל-אביב בתפקיד איכותי, אבל על בסיס יומיות ולקח לי 3 שעות כל בוקר להגיע לבסיס ,ולחזור הביתה לקראת הלילה ,ככה עד שכבר לא יכולתי והעבירו אותי חזרה לקצינת מיון שם הגעתי להחלטה עם עצמי שאולי אני ינסה חוויה רחוקה מהבית לחזור רק סופ"שים ,אז אמרתי לה לשבץ אותי בבסיס רחוק וכך היה הגעתי לשם וחשכו עיני .נתקלתי בבבסיס לא כמו שציפתי ענקי, ושמו אותי באגף פתוח שכולם יוצאים בו הביתה כל יום ורק אני נשאר לישן שם. באותו לילה שם חטפתי התקף חרדה, רציתי לחזור קרוב לא יכולתי לסבול שם הייתי בחדר בלי אנשים,בתנאי טירונות, רחוק מהבית ,רחוק מהסביבה התומכת ולמזלי נתקלתי בקבנ"ית שעזרה לי ותוך שבוע ימים חזרתי חזרה לבסיס קרוב לבית עם תנאי יומיות בתפקיד פקיד של סגן אלוף עם תנאים שאין כדוגמתם ובאמת שהוקל לי . אך זמן קצר אחרי זה התחלתי לחזור הביתה יום יום התחיל לרדת לי המצב רוח בהדרגה,בצורה קיצונית עד כדי ירידה בביטחון העצמי. אני שואל את עצמי מה אני בסה"כ פקיד בצבא שלא עושה יותר מידי חוזר הביתה כל יום מה אני יספר עוד כמה שנים על שירותי הצבאי איזה חוויות אני יצבור מהתפקיד הזה כי הרי לוחם אני איני יכול להיות אבל כרגע המצב החמיר ואני לא יודע איך לצאת מהמצב הזה בכל פעם ששואלים אותי מה אני עושה בצבא אני מצטמרר בטני מתכווצת ואני אומר בחוזר גאווה- פקיד. ציפיתי מעצמי ליותר מזה אני לא יודע איך לצאת מהלופ הזה שאליו נקלעתי ירד לי הביטחון פלאים איך אני משפר ומתמודד עם המצב?
שלום לכולם, כתבתי כאן רבות בעבר בכל פעם שנתקלתי בקשיים ולרוב זה עזר ,רציתי לחלוק איתכם את מצבי ולקבל עצה או עזרה מכם. אז בכל אופן אני בן 19 בדר"כ נהנה מהחיים בחור אופטימי וחיובי אך אני סובל מגיל מאוד קטן מאוסי די ,אובססיות,חרדות ,ולפעמים גם דיכאון. אז אני יספר תסיפור שבגללו החלטתי לכתוב כאן באתר ראשית התגייסתי לפני 3 חודשים לחיל האויר עם פרופיל נפשי של 64 עקב זה שאני נוטל כדור אחד ליום של פרוזאק כבר למעלה משלוש שנים עם החלפה במשך הזמן של כדורים וטיפול פסיכיאטרי צמוד. סיימתי 12 שנות לימוד במגמה לתאטרון עם בגרות מלאה. סיימתי טירונות בהצלחה ושלחו אותי לבסיס אחרי תל-אביב בתפקיד איכותי, אבל על בסיס יומיות ולקח לי 3 שעות כל בוקר להגיע לבסיס ,ולחזור הביתה לקראת הלילה ,ככה עד שכבר לא יכולתי והעבירו אותי חזרה לקצינת מיון שם הגעתי להחלטה עם עצמי שאולי אני ינסה חוויה רחוקה מהבית לחזור רק סופ"שים ,אז אמרתי לה לשבץ אותי בבסיס רחוק וכך היה הגעתי לשם וחשכו עיני .נתקלתי בבבסיס לא כמו שציפתי ענקי, ושמו אותי באגף פתוח שכולם יוצאים בו הביתה כל יום ורק אני נשאר לישן שם. באותו לילה שם חטפתי התקף חרדה, רציתי לחזור קרוב לא יכולתי לסבול שם הייתי בחדר בלי אנשים,בתנאי טירונות, רחוק מהבית ,רחוק מהסביבה התומכת ולמזלי נתקלתי בקבנ"ית שעזרה לי ותוך שבוע ימים חזרתי חזרה לבסיס קרוב לבית עם תנאי יומיות בתפקיד פקיד של סגן אלוף עם תנאים שאין כדוגמתם ובאמת שהוקל לי . אך זמן קצר אחרי זה התחלתי לחזור הביתה יום יום התחיל לרדת לי המצב רוח בהדרגה,בצורה קיצונית עד כדי ירידה בביטחון העצמי. אני שואל את עצמי מה אני בסה"כ פקיד בצבא שלא עושה יותר מידי חוזר הביתה כל יום מה אני יספר עוד כמה שנים על שירותי הצבאי איזה חוויות אני יצבור מהתפקיד הזה כי הרי לוחם אני איני יכול להיות אבל כרגע המצב החמיר ואני לא יודע איך לצאת מהמצב הזה בכל פעם ששואלים אותי מה אני עושה בצבא אני מצטמרר בטני מתכווצת ואני אומר בחוזר גאווה- פקיד. ציפיתי מעצמי ליותר מזה אני לא יודע איך לצאת מהלופ הזה שאליו נקלעתי ירד לי הביטחון פלאים איך אני משפר ומתמודד עם המצב?