תקוות שווא

תקוות שווא

אני בטוח שהוא יודה לך מקרב לב על המכתב... הוא יוכל לנגב בו את הדמעות אחרי שבדפי ההיסטוריה ירשם איך בתקופה של שני עשורים הצליחה מדינה לגרור את עצמה ממעצמה לאוטונומיה (בתקווה - זה יכול להיות גרוע יותר) תחת שלטון ערבי, שלו לא יהיה אכפת בכמה יהודים הוא פוגע ואיך הם חיים כפליטים. הללואי שאתבדה אבל לפי איך שאני רואה את זה, זו תחילת הסוף. עברתי אתמול בדרך הביתה במחסומים (ריחן קבע וריחן ארעי) החיילים עשו לי בלאגן שלם בכדי להכנס הביתה וביקשו לראות את המספר שלי ואת המגן דוד הצהוב (כך נראה הכרטיס שמאפשר לי גישה הביתה - לא בציניות) מסביבי התגודדו מפגינים שרצו להכנס לשא-נור. למפגינים צעקתי כל הכבוד, לחיילים איחלתי בהצלחה. עמדו לי דמעות בעיניים ואני יודע שלעולם לא יהיה פה גיבוש בעקבות המהלך הזה. המצב - מצבה.
 
למעלה