המפוזרת מכפר אזר
New member
תצרף חיינו
הקדמה חשובה אך הכרחית: בתחילת החופש הגדול הנוכחי ["חופש".......] קיבלה מאור עיני מתנות רבות [פשוט כי יומולדתה חל לקראתו]. שתיים מהמתנות הם פאזלים - אחד בן חמש מאוד חלקים, והשני - אלף. עכשיו, מאור עיני ומשוש חיי היא ילדה בת שמונה וקצת, בעלת איי קיו [זה נבדק, כי נורא חשוב לדעת מספרים עליך עוד בטרם מלאו לך שמונה עשרה ואתה זכאי גם להשתמש במספרים בצורה חוקית] חביב ולמעלה מן הסביר [או המצופה לאור אמא שלה]. משוש חיי [זו שנבדקה ע"י טובות המאבחנות בסביבתנו] מעולם לא הצליחה להרכיב פאזל בן יותר מחמישים חלקים, ואם תשאלו את אמא שלה, מעולם לא ניסתה להרכיב אחד כזה. הגענו לקצה החופש הגדול, שלהי החופש כמעט הסוף, אינשאללה, אתם מוזמנים לצרף הגדרה או לבחור אחת, כראות עיניכם. בחופו של הסופש ההורים, הילדים, ומה שביניהם, כבר מטפסים על קירות [ושורטים אותם]. כדי להמנע מצביעה בראש השנה, החלטתי לשלוף ממעמקי ארון המשחקים את הפאזלים ולהתחיל לתצרף אותם. הפאזל הקטן , כולו מלא ציפורים, חביב, נסבל, תוצרף על ידי אמא של בתי ועל יד בתי תוך שלושה ימים, כשהיא מתחילה להרגיש סופסוף שבא לחוסר יכולתה גואל. את העטיפה של התצרף הגדול לא פתחנו אפילו, הסאדיסט הקטן שהביא אותו אמר שהוא בן אלף חלקים, אז הנחנו לו להזדקן , אולי ינשרו ממנו כמה אברים ונוכל לו. היום הנורא הגיע, אני לא יכולתי לראות ילדים משתוללים, לשמוע ילדים צורחים שירי חג השבועות [הדיסק החביב עליהם בבית] , לחוש ילדים מושכים אותי לשני כיוונים בו זמנית......... הושבתי אותם בשאגה בסלון, פרקתי את ה"חמש מאות", שלחתי אותה להביא את העטוף, ופתחנו אותו. ברור לכם בטח שאכתוב חשכו עיני, ואכן הן חשכו, אבל לא בגלל שהתצרף הפאזלי מכוער, הוא יפהפה. הוא שייך לגרין פיס , וגם בו יש חיות, רק שהן נכחדו, או בסכנת הכחדה, והן מפוזרות על פני כדור ארץ שנמצא במרכזו. אבל, כיוון שבגרין פיס פסימים לגבי סיכויי השרדותם של אלה שעדיין קיימים [ובינינו, גם אני], כל הרקע, כולו, שחור. אני מחבבת שחור. רוב בגדי שחורים. יש לי אפילו שרשרת מחרוזים שחורים, והיא יפה בעיני. אבל השילוב של חתיכות תצרף שגודלן לא עולה על סנטימטר מרובע [הרבה פחות בעיני] ושל השחור שחור הזה, העלה שאלות מעניינות בבית הזה: 1. מה, באמת יש אנשים שיושבים ומרכיבים את השחור הזה, חלק חלק , פיסה פיסה, וחושבים שיש בזה תוחלת? 2. יש מישהו שיכול לקום, ולומר לנו: אני ממש נהנה מתצרוף אלף חלקים, ששבע מאות וחמישים מהם [ספרנו] שחורים? 3. הפאזלים שכתוב עליהם 5000 חלקים [והם בדרך כלל פאזלים של אוניות שעומדות להטרף בלב ים, או של סתם ים בלי אוניות, אבל עם שחף שחור קודקוד אחד, שניתן לזהות באופק, או של יער ללא בעלי חיים כי הם נכחדו כבר]. רגע, אני צריכה למצוא את הניסוח הנכון של השאלה.............. מישהו קונה אותם בכלל? הקופסאות שלהם משמשות את הקונים לקישוט הסלון לצורך התייהרות בנוסח: אתם הרכבתם של חמש מאות, ראו אותנו, עשינו/אנחנו עובדים על חמשת אלפים? [כי אני לא מאמינה שלמישהו, אפילו אם יש לו חשק לשבת ולתצרף אותם, יש זמן לעשות זאת] 4. שאלה אחרונה חביבה, אני מבטיחה: יש מישהו שיכול לקום, ולומר לנו: אני ממש נהנה מהרכבת פאזלים כלשהם [משישה חלקים ומעלה]????????????????????? אה רגע, וילדה ששונאת פאזלים, באמת הייתה צריכה שישלחו אותה לסדרת אבחונים שלא הייתה מביישת טייסים לעתיד רק בגלל שלא הרכיבה אותם? [כן, שכחתי לציין שזו הייתה הסיבה המקורית]. אני ממערכת החינוך, נכון, אבל אני מודיעה רשמית: בבית הזה הפאזלים חוזרים לארון [חבל שפתחנו את הגדול, היה יכול לשמש אותנו למתנת יומולדת ], ואם יש מתנדבים לקחת אותו, עם כל השחור שלו, הם מוזמנים לפנות אלינו. אנחנו יצאנו ליער לשחק בין העצים.
הקדמה חשובה אך הכרחית: בתחילת החופש הגדול הנוכחי ["חופש".......] קיבלה מאור עיני מתנות רבות [פשוט כי יומולדתה חל לקראתו]. שתיים מהמתנות הם פאזלים - אחד בן חמש מאוד חלקים, והשני - אלף. עכשיו, מאור עיני ומשוש חיי היא ילדה בת שמונה וקצת, בעלת איי קיו [זה נבדק, כי נורא חשוב לדעת מספרים עליך עוד בטרם מלאו לך שמונה עשרה ואתה זכאי גם להשתמש במספרים בצורה חוקית] חביב ולמעלה מן הסביר [או המצופה לאור אמא שלה]. משוש חיי [זו שנבדקה ע"י טובות המאבחנות בסביבתנו] מעולם לא הצליחה להרכיב פאזל בן יותר מחמישים חלקים, ואם תשאלו את אמא שלה, מעולם לא ניסתה להרכיב אחד כזה. הגענו לקצה החופש הגדול, שלהי החופש כמעט הסוף, אינשאללה, אתם מוזמנים לצרף הגדרה או לבחור אחת, כראות עיניכם. בחופו של הסופש ההורים, הילדים, ומה שביניהם, כבר מטפסים על קירות [ושורטים אותם]. כדי להמנע מצביעה בראש השנה, החלטתי לשלוף ממעמקי ארון המשחקים את הפאזלים ולהתחיל לתצרף אותם. הפאזל הקטן , כולו מלא ציפורים, חביב, נסבל, תוצרף על ידי אמא של בתי ועל יד בתי תוך שלושה ימים, כשהיא מתחילה להרגיש סופסוף שבא לחוסר יכולתה גואל. את העטיפה של התצרף הגדול לא פתחנו אפילו, הסאדיסט הקטן שהביא אותו אמר שהוא בן אלף חלקים, אז הנחנו לו להזדקן , אולי ינשרו ממנו כמה אברים ונוכל לו. היום הנורא הגיע, אני לא יכולתי לראות ילדים משתוללים, לשמוע ילדים צורחים שירי חג השבועות [הדיסק החביב עליהם בבית] , לחוש ילדים מושכים אותי לשני כיוונים בו זמנית......... הושבתי אותם בשאגה בסלון, פרקתי את ה"חמש מאות", שלחתי אותה להביא את העטוף, ופתחנו אותו. ברור לכם בטח שאכתוב חשכו עיני, ואכן הן חשכו, אבל לא בגלל שהתצרף הפאזלי מכוער, הוא יפהפה. הוא שייך לגרין פיס , וגם בו יש חיות, רק שהן נכחדו, או בסכנת הכחדה, והן מפוזרות על פני כדור ארץ שנמצא במרכזו. אבל, כיוון שבגרין פיס פסימים לגבי סיכויי השרדותם של אלה שעדיין קיימים [ובינינו, גם אני], כל הרקע, כולו, שחור. אני מחבבת שחור. רוב בגדי שחורים. יש לי אפילו שרשרת מחרוזים שחורים, והיא יפה בעיני. אבל השילוב של חתיכות תצרף שגודלן לא עולה על סנטימטר מרובע [הרבה פחות בעיני] ושל השחור שחור הזה, העלה שאלות מעניינות בבית הזה: 1. מה, באמת יש אנשים שיושבים ומרכיבים את השחור הזה, חלק חלק , פיסה פיסה, וחושבים שיש בזה תוחלת? 2. יש מישהו שיכול לקום, ולומר לנו: אני ממש נהנה מתצרוף אלף חלקים, ששבע מאות וחמישים מהם [ספרנו] שחורים? 3. הפאזלים שכתוב עליהם 5000 חלקים [והם בדרך כלל פאזלים של אוניות שעומדות להטרף בלב ים, או של סתם ים בלי אוניות, אבל עם שחף שחור קודקוד אחד, שניתן לזהות באופק, או של יער ללא בעלי חיים כי הם נכחדו כבר]. רגע, אני צריכה למצוא את הניסוח הנכון של השאלה.............. מישהו קונה אותם בכלל? הקופסאות שלהם משמשות את הקונים לקישוט הסלון לצורך התייהרות בנוסח: אתם הרכבתם של חמש מאות, ראו אותנו, עשינו/אנחנו עובדים על חמשת אלפים? [כי אני לא מאמינה שלמישהו, אפילו אם יש לו חשק לשבת ולתצרף אותם, יש זמן לעשות זאת] 4. שאלה אחרונה חביבה, אני מבטיחה: יש מישהו שיכול לקום, ולומר לנו: אני ממש נהנה מהרכבת פאזלים כלשהם [משישה חלקים ומעלה]????????????????????? אה רגע, וילדה ששונאת פאזלים, באמת הייתה צריכה שישלחו אותה לסדרת אבחונים שלא הייתה מביישת טייסים לעתיד רק בגלל שלא הרכיבה אותם? [כן, שכחתי לציין שזו הייתה הסיבה המקורית]. אני ממערכת החינוך, נכון, אבל אני מודיעה רשמית: בבית הזה הפאזלים חוזרים לארון [חבל שפתחנו את הגדול, היה יכול לשמש אותנו למתנת יומולדת ], ואם יש מתנדבים לקחת אותו, עם כל השחור שלו, הם מוזמנים לפנות אלינו. אנחנו יצאנו ליער לשחק בין העצים.
