תפילה

[מני הספר]

תפילה

השפה היחידה שלנו אם בורא עולם אם נבין את עוצמתה הרבה היו משתמשים בה כמו ילד שמנדנד לאביו שיתן לו משהו בסוף האבא ניכנע אותו הדבר אם אלוהים תיתפלל תיתפלל בסוף יענה לבקשתך

 

[מיקי הקורא]

כי הוא אל אב רחום וחנון../images/Emo23.gif

 

[hc59]

כי הוא אל אב אכזר ונוקם../images/Emo152.gif

 

[גילי פרי]

השפה שבה אני משוחחת עם בורא עולם

שונה לחלוטין מהשפה אותה מלמדים אותנו בבית הכנסת, היא לא כוללת סידור ותנ"ך, גם לא זעקות שבר ושירי הלל, השיחה שלי עם הבורא, היא פנייה למקום הכי עמוק בתוכי, הודייה על הקיים, גם כשהוא איננו עדיין באופן מוחשי, הודייה על כל מה שלא פעם אנו מקבלים כמובן מאליו. מצרפת קישור למשהו שכתבתי על תפילה בעיני.

 

[blackcat2]

אני לאחרונה מדברת איתו בלב כל../images/Emo29.gif

לילה. שמעתי שהתלמידים של ברסלב נוהגים לפנות לאלוהים בשפת יומיום, בלי הרבה פלפולים ומצאתי את זה מקסים. כך שאני מנהלת איתו/ה שיחה ערה על מה היה ומה אני מרגישה וגם מבקשת דברים. זה נחמד וזה נעים ואני מרגישה שלי זה עושה טוב. ואני לא חושבת שכל מה שאני אבקש אלוהים ייתן, כך שאני שומרת על הבקשות שלי PLAIN AND SIMPLE.

 

[מיקי הקורא]

נכון מאוד ככה גם בתי

היא קורא לו אבא ואני מקנא.

אבל אני יודע שהיא אוהבת אותי יותר.

 

[blackcat2]

בעיני זה מקסים במיוחד כי אני ../images/Emo140.gif

מניחה שהיא ודאי עושה זאת בטבעיות והיא כפי הנראה לא רואה סתירה בכך שיש לה שתי "אבות".

 

[שלהבת המקורי]

../images/Emo23.gifתפילה קשורה ללב ועם אדם לא מחבר

את ליבו לתפילה - היא לא עולה למרומים. הטקסט של התפילה לא קובע - מה שקובע אלו הכוונות, החיבור ללב. תפילה באה מהלב. יום נפלא שלהבת

 

[מיקי הקורא]

../images/Emo45.gif מסכים איתך.../images/Emo140.gif

 

[אש בשמים]

התפילה העוצמתית ביותר

היא זו שאנו מחברים בעצמינו ואומרים לבד במלא הכוונה. חזרה שחוקה על אותם טכסטים לא עוזרת כל כך. מה שמצאתי העובד בצורה היעילה ביותר היא הודיה. הודיה פשוט יכולה לשנות מצבים ולהפוך אותם ב 180 מעלות.

 

[גילי פרי]

../images/Emo45.gif../images/Emo39.gif../images/Emo127.gif

 

[blackcat2]

הודיה? מה משמעותה? להודות לאל../images/Emo12.gif

 

[אש בשמים]

אפשר לראות את זה כך

להודות על מה שיש לך, ועל מה שיהיה. בפני מי מודים? אני מודה בפני האל, בפני המדריכים שלי, בפני העצמי הגבוה שלי, בפני היקום, בפני עצמי. בסופו של דבר, זה אותו הדבר. אפשר להודות על משהו שיהיה במקום לבקש אותו. לדוגמא: "תודה על זה שיהיה לי היום יום מקסים והרמוני", במקום "אני מבקש שיהיה לי יום מקסים והרמוני". זה עובד אפילו טוב יותר מבקשה. אבל גם אז, אני לא מנסה לכפות או לאלץ שום דבר דרך ההודיה שלי, כי אני מסיים ב: "תודה שמה שצריך לקרות היום, יקרה".

 

[blackcat2]

יפה.זה מצא חן בעיני,../images/Emo15.gif

בייחוד לנוכח העובדה כי היחיד מאמין שבאמת כל מה שהוא שואף לו יקרה לו. כך אתה מזמין את השפע לעולם שלך. תודה אש. אתה מאד מחכים אותי פה ובבית האסטרולוגי.

 

[pocahontas2]

אותך ואת כולנו../images/Emo45.gif

 

[hc59]

גילי פרי!השפה שבא את משוחחת עם מי?

עם אלוהים? את רצינית? אם כן,כנראה שמקומך עם סכיזופרנים במחלקה הסגורה באברבנל.

 

[pocahontas2]

השבוע בפורום

אנחנו נהיה סבלניים עם כל האנשים שצצים בפורום, לא מעניין אותם בכלל מה זאת מיסטיקה, ורק רוצים להעליב ולפגוע, ולא מכבדים בכלל דיעות של אנשים אחרים.השבוע ננסה לאהוב גם את האנשים האלה, ולהרגיש כלפיהם חמלה. ברוך הבא

 

[גילי פרי]

השבוע,,,,,,,, ובכלל../images/Emo27.gif../images/Emo127.gif

 

[חי אדר]

הרהורים על התפילה

שתי גישות לתפילה האחת במובן של השתפכות הנפש המגיבה באופן ספוטני לנוכח מצוקה המרחפת וברגעים אלו הציפיה לשינוי המצב והתקווה לצלוח את הגל הגואה והמעיק מעמיד את האדם בתחושה שהוא מוכרח להתפלל. ויש תפילה במסגרת הטקס הדתי תפילה המנוסחת תחת טקסט קבוע החוזר ונשנה במנגינה קבועה ובנוסח קבוע ואף בשעות קבועות ובמועדים וזמנים קבועים.מה בין זו לזו? התפילה הספוטנית אין לה צביון קבוע היא שונה ומשתנית בהתאם למצב הרוח ובהתאם לאוצר הלשוני של הפרט. תפילה זו מעורטלת מכל רישמיות והיא עולה ובוקעת מנהמת הלב.מאידך התפילה הקבועה עוטה צל כבד של רשמיות,היא תובעת מהאדם לדחות הכל ולהיסתופף בצל הטקסט המקודש שאותו ממלמלים ברחישת שפתים תפילה זו מוכתבת ע"י נהלים וסעיפים המצויים בספרים עבי כרס ובין שורות עמוסות במראי מקום. מטבע הדברים כי מסגרת זו לא תמיד מיישרת קו עם התחושה הספוננית אדרבא היא אפילו מכהה תחושה ומבקשת לרתום אותה תחת משבצת הילכתית ברורה וקבועה.השאלה היא: האם יש כאן שתי מגמות ססותרות זו את זו או משלימות זו את זו.נראה לי כי שתי המסגרות נועדו להשלים זו את זופעמים שדעצם הרשמיות היא זו שמולידה את הטעם הטוב של התפילה הספונטנית ופעם ההפך.

 

[מיקי הקורא]

בוקר טוב חי. תפילה

התפילה המשתפכת, נוכח מצוקה יש בה אלמנט פסיכולוגי נפשי המקל על המתפלל. זה יותר מלשבת עם ידידה ולספר לה על בעיותי. כשהתפילה מתבצעת ממש מנהמת הלב השבור, יש בה כוח מאגי חזק מאוד, המושך כוחות גדולים המסייעים למבקש. היא גם סוג של מדיטאציה אישית. התפילה בקבוצה (מניין) מעל עשרה איש. נכון יש בה חוקים וקצביות משלה. היא טקס רב רושם, בעל אפקט קבלי חזק מאוד. אני מתכוון לתפילה רצינית לא כמו שהיום מתפללים בבית הכנסת, כלאחר יד. כוחם של עשרה אנשים יכול לחולל ניסים בחיי היום יום. כולנו יודעים שיש לאדם כוחות, לשלושה ביחד יש כוח רב יותר, למניין ויותר הכוח הוא עוד יותר גדול. בתפילה יש טיקסיות מסויימת, כמו בכל טקס מאגי, זה לא על מנת להכהות את התחושה, זה על מנת להרדים את המודע ולפנות דרך וגישה לתת מודע. שם מוקד ההשראה והתקשור הישיר עם האל. המגמות אינן סותרות אחת את השניה, הן כמו שני מדיטאציות, האחת עם ריכוז בדבר אחד, והשניה היא חוסר ריכוז בכלום והשקטת המחשבות. שניהם דרכים טובות מאוד. באהבה לך מיקי