תפילה ותפילה לנשים -בהלכה ובחסידות
הגמרה במסכת ברכות דף כ"ו אומרת שאנשי כנסת הגדולה תיקנו את נוסח התפילה שהתפללו האבות אברהם יצחק ויעקב וקבעו אותה 3 פעמים ביום כנגד שני קורבנות תמיד וכנגד אברים שמתעכלים על המזבח כל הלילה , ונחלקו הראשונים : הרמב"ם סובר שחיוב התפילה הינו מצווה מן התורה ואין לה זמן קבוע , ואנשי כנסת הגדולה תיקנו רק הנוסח והזמנים , ולכן לפי דעה זו נשים (שפטורות ממצוות התלויות בזמן) יצאו ידי חובת תפילה גם אם מתפללות איזו תפילה בלשון שלהם במשל ה24 שעות . אך הרמב"ן חולק ואומר שעיקר מצוות התפילה שלנו הינו מדברי סופרים שהם אנשי כנסת הגדולה , והם חייבו גם את הנשים בתפילת שחרית ומנחה בגלל שתפילה היא בקשת רחמים (כלומר לא פטרו את הנשים מכך אף שזו מצווה שהזמן גרמה ,בגגל שזה בקשת רחמים) ולכן העיקר הוא שנשים מתפללות שחרית ומנחה כדי לצאת לכל הדעות , ומתפללות לפחות משמע-ישראל עד אחרי תפילת שמונה-עשרה כדי שיקיימו גם מצוות קריאת-שמע . ואלו שהקהילה שלהם או שהם לא "קיבלו על עצמם" להתפלל שחרית ומנחה , צריכות על כל פנים להתפלל תפילה אחת במשך המעת לעת ביום או בלילה (ויכולה התפילה אפילו להיות בסגנון שלהם). בכלל עשו עניין גדול מאוד מתפילה , שכן על מצווה זו נאמר : "ולעובדו בכל לבבכם" - "איזו עבודה שבלב ? - זו תפילה" ובמשנה כתוב : "אין עומדים להתפלל , אלא מתוך כובד ראש " ומפרש רש"י : "הכנעה ושפלות" "חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם התפילה" כדי שיתפללו בכובד ראש והכנעה ושפלות , ובתורת החסידות כפי שגילה הבעל-שם-טוב , האריכו מאוד בגולד הפלאת התפילה , ואמרו : תפילה מלשון "התופל כלי חרס" כלומר מדבק את הכלי , כך בתפילה אנו נדבקים בהשם יתברך. ושאלו ,עבודה שבלב זו תפילה , איך נעבדהו בלב שלם , כלומר עם אהבה להשם ויראת השם ? ע"ז הסבירו שכבר כתוב "דע את אלוקי אביך ועבדהו בלב שלם" שעל ידי שהאדם לומד ויודע (דעת מלשון התחברות) את אלוקי אביך , שזה על ידי לימוד אלוקי בפנימיות התורה - אז הוא יכול להגיע ללב שלם שזה אהבה ויראה . והביא אדה"ז בספר התניא שהאהבה היא שורש לקיום כל מצוות עשה והיראה שורש לכל מצוות לא תעשה , שכן כאשר הוא אוהב ה´ - הוא מקיים את מצוותיו בבחינת "לאהבה את ה´ אלוקיכם ולעובדו" וכשהוא ירא מה´ - הוא נמנע מלחטא בלא תעשה . וגם הביא שהאהבה ויראה נקראים כנפים , ועל ידם התפילה עולה ללמעלה .. ולכל יהודי יש את האהבה טבעית לה´ ! וזאת בירושה לנו מאבותנו אברהם שהיה "מרכבה לאלוקות" וזכה להנחיל לבניו אהבה טבעית לה´ אך אהבה זו מסותרת ומכוסה , ובכדי להביאה אל הלב שתהיה בגילוי שירגיש בליבו את האהבה , לזה צריך להתבונן בשכלו בגדולת השם טובו וחסדו עימנו (כפי שמוסבר באריכות בתורת החסידות) שאז על ידי ההתבוננות תרד האהבה אל הלב , כמו שאנו רואים בדברים גשמיים שקודם האדם מתבוננן שדבר מסויים נעלה וטוב עבורו וכו ואז הוא גם רוצה חושק ואוהב את הדבר ההוא , כך גם באהבת השם שבאה על ידי ההתבוננות . ויהי רצון שיתקבלו תפילותינו אכי"ר
הגמרה במסכת ברכות דף כ"ו אומרת שאנשי כנסת הגדולה תיקנו את נוסח התפילה שהתפללו האבות אברהם יצחק ויעקב וקבעו אותה 3 פעמים ביום כנגד שני קורבנות תמיד וכנגד אברים שמתעכלים על המזבח כל הלילה , ונחלקו הראשונים : הרמב"ם סובר שחיוב התפילה הינו מצווה מן התורה ואין לה זמן קבוע , ואנשי כנסת הגדולה תיקנו רק הנוסח והזמנים , ולכן לפי דעה זו נשים (שפטורות ממצוות התלויות בזמן) יצאו ידי חובת תפילה גם אם מתפללות איזו תפילה בלשון שלהם במשל ה24 שעות . אך הרמב"ן חולק ואומר שעיקר מצוות התפילה שלנו הינו מדברי סופרים שהם אנשי כנסת הגדולה , והם חייבו גם את הנשים בתפילת שחרית ומנחה בגלל שתפילה היא בקשת רחמים (כלומר לא פטרו את הנשים מכך אף שזו מצווה שהזמן גרמה ,בגגל שזה בקשת רחמים) ולכן העיקר הוא שנשים מתפללות שחרית ומנחה כדי לצאת לכל הדעות , ומתפללות לפחות משמע-ישראל עד אחרי תפילת שמונה-עשרה כדי שיקיימו גם מצוות קריאת-שמע . ואלו שהקהילה שלהם או שהם לא "קיבלו על עצמם" להתפלל שחרית ומנחה , צריכות על כל פנים להתפלל תפילה אחת במשך המעת לעת ביום או בלילה (ויכולה התפילה אפילו להיות בסגנון שלהם). בכלל עשו עניין גדול מאוד מתפילה , שכן על מצווה זו נאמר : "ולעובדו בכל לבבכם" - "איזו עבודה שבלב ? - זו תפילה" ובמשנה כתוב : "אין עומדים להתפלל , אלא מתוך כובד ראש " ומפרש רש"י : "הכנעה ושפלות" "חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם התפילה" כדי שיתפללו בכובד ראש והכנעה ושפלות , ובתורת החסידות כפי שגילה הבעל-שם-טוב , האריכו מאוד בגולד הפלאת התפילה , ואמרו : תפילה מלשון "התופל כלי חרס" כלומר מדבק את הכלי , כך בתפילה אנו נדבקים בהשם יתברך. ושאלו ,עבודה שבלב זו תפילה , איך נעבדהו בלב שלם , כלומר עם אהבה להשם ויראת השם ? ע"ז הסבירו שכבר כתוב "דע את אלוקי אביך ועבדהו בלב שלם" שעל ידי שהאדם לומד ויודע (דעת מלשון התחברות) את אלוקי אביך , שזה על ידי לימוד אלוקי בפנימיות התורה - אז הוא יכול להגיע ללב שלם שזה אהבה ויראה . והביא אדה"ז בספר התניא שהאהבה היא שורש לקיום כל מצוות עשה והיראה שורש לכל מצוות לא תעשה , שכן כאשר הוא אוהב ה´ - הוא מקיים את מצוותיו בבחינת "לאהבה את ה´ אלוקיכם ולעובדו" וכשהוא ירא מה´ - הוא נמנע מלחטא בלא תעשה . וגם הביא שהאהבה ויראה נקראים כנפים , ועל ידם התפילה עולה ללמעלה .. ולכל יהודי יש את האהבה טבעית לה´ ! וזאת בירושה לנו מאבותנו אברהם שהיה "מרכבה לאלוקות" וזכה להנחיל לבניו אהבה טבעית לה´ אך אהבה זו מסותרת ומכוסה , ובכדי להביאה אל הלב שתהיה בגילוי שירגיש בליבו את האהבה , לזה צריך להתבונן בשכלו בגדולת השם טובו וחסדו עימנו (כפי שמוסבר באריכות בתורת החסידות) שאז על ידי ההתבוננות תרד האהבה אל הלב , כמו שאנו רואים בדברים גשמיים שקודם האדם מתבוננן שדבר מסויים נעלה וטוב עבורו וכו ואז הוא גם רוצה חושק ואוהב את הדבר ההוא , כך גם באהבת השם שבאה על ידי ההתבוננות . ויהי רצון שיתקבלו תפילותינו אכי"ר
