תפילה ובטחון
תפילה ובטחון כשאדם ניגש להשיג מטרה – אל לו לשכוח את ה''השתדלות הרוחנית'' שצריכה ללוות אותו בדרכו – התפילה והבטחון. לא רק שיש לשניהם כוח וסגולה רוחנית להגשמת רצונו, עוד מעבר לכך, הם גם עוזרים לו לגשת ליעדו בצורה שקולה, רגועה ומאוזנת... מה לך נרדם?! \ הרב שמואל דב תפקיד התפילה הקדוש ברוך הוא מתאוה לכל תפילות ישראל בכל ענין, גם בענין צרכיהם הפשוטים, כמ''ש ''השמיעיני את קולך כי קולך ערב'' (שה''ש ב', י''ד). וכן כשחז''ל שאלו (נידה ע): מה יעשה אדם ויחכם או יתעשר וכו'? בדיון שם בגמ', מיעטו בחשיבות התועלת של השתדלות פשוטה לקראת המטרה והסיקו ''אלא יבקש רחמים ממי שהחכמה והעושר שלו...''. לא רק שהקב''ה אוהב את תפילתנו, אלא שגדול כוחה לפעול, כמו שנאמר אצל רחל ולאה: ''קשה היא התפילה שבטלה את הגזירה ולא עוד אלא שקדמה לאחותה'' (בראשית רבה ע', ט''ז). ורבינו בחיי (דברים י''א, י''ג) ''כח התפילה גדול אפילו לשנות הטבע ולהנצל מן הסכנה ולבטל את הנגזר...''. וביאר ענין זה רבינו הרמח''ל: ''ענין התפילה הוא, כי הנה מן הסדרים שסדרה החכמה העליונה הוא שלהיות הנבראים מקבלים שפע ממנו יתברך צריך שיתעוררו הם אליו ויתקרבו לו ויבקשו פניו. וכפי התעוררותם לו - כן ימשך אליהם שפע, ואם לא יתעוררו – לא ימשך להם! (דרך ה', ד', ה', א') אולם לתפילה לעניינים גשמיים יש תפקיד נוסף, וכפי שממשיך הרמח''ל: ואמנם עומק יותר יש בעניין... והנה הכין הבורא יתברך שמו תיקון לזה (שהאדם נקשר לענייני העולם בכדי להשיג צרכיו). והוא מה שיקדים האדם ויתקרב ויעמוד לפניו יתברך, וממנו ישאל כל צרכיו, ועליו ישליך יהבו ותהיה זה ראשית כללית ועקרית לכל השתדלותו, עד שכאשר ימשך אחר כך בשאר דרכי ההשתדלות שהם צרכי ההשתדלות האנושית – לא יקרה שיסתבך וישתקע בגופניות וחמריות, כיון שכבר הקדים ותלה הכל בו ית'...'' (שם אות ב') וכשהקדוש ברוך הוא עונה לתפילתנו הוא מבטא בכך קרבתנו אליו יתברך, כמו שכתוב (דברים ד', ז') ''כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו'', וכפי שפירש התרגום. אולם, חיבה יתירה נודעה כשמתפללים לצרכים רוחניים, וגם הסיכויים גדולים יותר שנענה. כמו שכתוב (תהילים פ''א, י''א לפי ברכות נ.) ''הרחב פיך ואמלאהו'', שבעצם בקשתנו אנו מראים להקדוש ברוך הוא שאנו חפצים בקרבתו, ושההצלחה בנושאים הרוחניים חשובה לנו. לתפילה להצלחה תועלת נוספת הנוגעת לענייננו, והיא כי הפניה לה' גם מולידה בנו את ההכנעה בזה שאנו מבטאים ומחזקים את זיקתנו לבורא, ומרחיקה אותנו מהגאוה – כאשר אנו מצליחים כי אנו מתחזקים בזה שה' ענה לנו והצליח דרכנו ולא שאנו בעצמנו פעלנו. ''וזכנו ללמוד וללמד תורה שבכתב ותורה שבע''פ לשמה ולא לשום פנייה ח''ו, ותשפיע רוח קדשך עלינו שנהיה דבקים בך ונהיה משתוקקים אליך יותר ויותר ותעלנו ממדרגה למדרגה שנזכה לבוא אל מעלת אבותינו. (מתפילת רבי אלימלך מליזנסק זצ''ל) בידך אפקיד רוחי (תהילים ל''א, ו') מעבר למקומו המיוחד של הבטחון בעבודת ה' יתברך, יש לבטחון תפקיד מיוחד בשאיפות האדם ומטרות חייו. כי כשאדם שואף למטרות גדולות, באופן טבעי הוא מתחיל לדחוף את עצמו ואפילו ללחוץ את עצמו. אולם, כפי שכבר הסברנו, הלחץ פוגע בכשרונותיו ובאפשרויותיו להצליח. ואילו כאשר האדם משלב בין רצונו להתעלות ובין הבטחון בה', כלומר שהוא ממשיך לשאוף למטרותיו, עושה את ההשתדלות שהוא יכול, ובוטח בה' שיעזור לו להשיג את מטרותיו – הוא ירוויח הרבה. בזה שהוא נשען על אבינו שבשמים יקל עליו לגשת למשימתו ברוגע ובצורה שקולה, ולהשקיע בשמחה. זאת ועוד, הוא גם ירוויח את ה''סייעתא דשמיא'' הגורלית להתקדמותו. כי בעצם בטחונו בה', גורם שה' ישפיע עליו הצלחה, וכפי שכתב רבינו הרמב''ן: ''כתוב (תהלים ל''ז) 'בטח בה' ועשה טוב, שכון ארץ וראה אמונה'. הקדים להזהיר על הבטחון תחילה ואחר כך על המעשה הטוב, להודיע שהבטחון הוא – שיעזרהו (הקב''ה) לעשות מצוותיו... ואל תתרשל מלעשות הטוב מפני קוצר יכולתך, כי (הקב''ה) יסמוך אותך ויעזרך''. (אמונה ובטחון א') מדברי הרמב''ן מובן שמשמעות הבטחון – הידיעה ברורה שהקדוש ברוך הוא יעזור לנו בקיום המצוות כאשר אנחנו מתאמצים לעשותם ולכן אנחנו יכולים להיות רגועים בבואנו לגשת לעבודת ה' שודאי תהיה לנו סייעתא דשמיא. עוד ממעלת הבטחון, שיעזור לו מליפול לתחושת ייאוש, ולתחושת חוסר אונים, מול יצרו הרע. גם אם לפניו נסיון קשה והיצר הרע מכביד עליו, והוא חושש שעוד מעט וכבר הוא נכשל – אינו מתייאש, אלא משליך את יהבו (משאו) על הקב''ה, והוא יתברך יעזרנו. אולם צריכים להיזהר מהקצה השני. דהיינו, מי שאינו מוכן להשקיע הרבה בהתקדמותו עלי אדמות, עלול להחבא בתוך מעטפה מדומה של בטחון. הוא יטען שאינו צריך לעשות הרבה ואינו צריך להשתדלות, כי בטוח הוא בה', ובודאי הקדוש ברוך הוא יעזור לו. וימשיך להסביר שאדרבה, אין מן הראוי לבעל בטחון כמוהו להשתדל ולעמול עוד ועוד להתקדם בחיים, אלא יבטח בה' ומן השמים יקדמוהו. בכדי שלא נטעה אחר דעה זו, גילו לנו חז''ל (ברכות ל''ג
''הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים''. כל ענייני העולם הזה הם בידי שמים, ואין השתדלותנו אלא בגלל קללת אדם הראשון ''בזעת אפך תאכל לחם'' (בראשית ג', י''ט). ולכן לא כדאי להרבות בהשתדלות בעניינים הגשמיים. מה שאין כן, בתחום הרוחני וביראת שמים – הדברים בידיך לפי צורת השתדלותך – חבל להתעצל.
תפילה ובטחון כשאדם ניגש להשיג מטרה – אל לו לשכוח את ה''השתדלות הרוחנית'' שצריכה ללוות אותו בדרכו – התפילה והבטחון. לא רק שיש לשניהם כוח וסגולה רוחנית להגשמת רצונו, עוד מעבר לכך, הם גם עוזרים לו לגשת ליעדו בצורה שקולה, רגועה ומאוזנת... מה לך נרדם?! \ הרב שמואל דב תפקיד התפילה הקדוש ברוך הוא מתאוה לכל תפילות ישראל בכל ענין, גם בענין צרכיהם הפשוטים, כמ''ש ''השמיעיני את קולך כי קולך ערב'' (שה''ש ב', י''ד). וכן כשחז''ל שאלו (נידה ע): מה יעשה אדם ויחכם או יתעשר וכו'? בדיון שם בגמ', מיעטו בחשיבות התועלת של השתדלות פשוטה לקראת המטרה והסיקו ''אלא יבקש רחמים ממי שהחכמה והעושר שלו...''. לא רק שהקב''ה אוהב את תפילתנו, אלא שגדול כוחה לפעול, כמו שנאמר אצל רחל ולאה: ''קשה היא התפילה שבטלה את הגזירה ולא עוד אלא שקדמה לאחותה'' (בראשית רבה ע', ט''ז). ורבינו בחיי (דברים י''א, י''ג) ''כח התפילה גדול אפילו לשנות הטבע ולהנצל מן הסכנה ולבטל את הנגזר...''. וביאר ענין זה רבינו הרמח''ל: ''ענין התפילה הוא, כי הנה מן הסדרים שסדרה החכמה העליונה הוא שלהיות הנבראים מקבלים שפע ממנו יתברך צריך שיתעוררו הם אליו ויתקרבו לו ויבקשו פניו. וכפי התעוררותם לו - כן ימשך אליהם שפע, ואם לא יתעוררו – לא ימשך להם! (דרך ה', ד', ה', א') אולם לתפילה לעניינים גשמיים יש תפקיד נוסף, וכפי שממשיך הרמח''ל: ואמנם עומק יותר יש בעניין... והנה הכין הבורא יתברך שמו תיקון לזה (שהאדם נקשר לענייני העולם בכדי להשיג צרכיו). והוא מה שיקדים האדם ויתקרב ויעמוד לפניו יתברך, וממנו ישאל כל צרכיו, ועליו ישליך יהבו ותהיה זה ראשית כללית ועקרית לכל השתדלותו, עד שכאשר ימשך אחר כך בשאר דרכי ההשתדלות שהם צרכי ההשתדלות האנושית – לא יקרה שיסתבך וישתקע בגופניות וחמריות, כיון שכבר הקדים ותלה הכל בו ית'...'' (שם אות ב') וכשהקדוש ברוך הוא עונה לתפילתנו הוא מבטא בכך קרבתנו אליו יתברך, כמו שכתוב (דברים ד', ז') ''כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו'', וכפי שפירש התרגום. אולם, חיבה יתירה נודעה כשמתפללים לצרכים רוחניים, וגם הסיכויים גדולים יותר שנענה. כמו שכתוב (תהילים פ''א, י''א לפי ברכות נ.) ''הרחב פיך ואמלאהו'', שבעצם בקשתנו אנו מראים להקדוש ברוך הוא שאנו חפצים בקרבתו, ושההצלחה בנושאים הרוחניים חשובה לנו. לתפילה להצלחה תועלת נוספת הנוגעת לענייננו, והיא כי הפניה לה' גם מולידה בנו את ההכנעה בזה שאנו מבטאים ומחזקים את זיקתנו לבורא, ומרחיקה אותנו מהגאוה – כאשר אנו מצליחים כי אנו מתחזקים בזה שה' ענה לנו והצליח דרכנו ולא שאנו בעצמנו פעלנו. ''וזכנו ללמוד וללמד תורה שבכתב ותורה שבע''פ לשמה ולא לשום פנייה ח''ו, ותשפיע רוח קדשך עלינו שנהיה דבקים בך ונהיה משתוקקים אליך יותר ויותר ותעלנו ממדרגה למדרגה שנזכה לבוא אל מעלת אבותינו. (מתפילת רבי אלימלך מליזנסק זצ''ל) בידך אפקיד רוחי (תהילים ל''א, ו') מעבר למקומו המיוחד של הבטחון בעבודת ה' יתברך, יש לבטחון תפקיד מיוחד בשאיפות האדם ומטרות חייו. כי כשאדם שואף למטרות גדולות, באופן טבעי הוא מתחיל לדחוף את עצמו ואפילו ללחוץ את עצמו. אולם, כפי שכבר הסברנו, הלחץ פוגע בכשרונותיו ובאפשרויותיו להצליח. ואילו כאשר האדם משלב בין רצונו להתעלות ובין הבטחון בה', כלומר שהוא ממשיך לשאוף למטרותיו, עושה את ההשתדלות שהוא יכול, ובוטח בה' שיעזור לו להשיג את מטרותיו – הוא ירוויח הרבה. בזה שהוא נשען על אבינו שבשמים יקל עליו לגשת למשימתו ברוגע ובצורה שקולה, ולהשקיע בשמחה. זאת ועוד, הוא גם ירוויח את ה''סייעתא דשמיא'' הגורלית להתקדמותו. כי בעצם בטחונו בה', גורם שה' ישפיע עליו הצלחה, וכפי שכתב רבינו הרמב''ן: ''כתוב (תהלים ל''ז) 'בטח בה' ועשה טוב, שכון ארץ וראה אמונה'. הקדים להזהיר על הבטחון תחילה ואחר כך על המעשה הטוב, להודיע שהבטחון הוא – שיעזרהו (הקב''ה) לעשות מצוותיו... ואל תתרשל מלעשות הטוב מפני קוצר יכולתך, כי (הקב''ה) יסמוך אותך ויעזרך''. (אמונה ובטחון א') מדברי הרמב''ן מובן שמשמעות הבטחון – הידיעה ברורה שהקדוש ברוך הוא יעזור לנו בקיום המצוות כאשר אנחנו מתאמצים לעשותם ולכן אנחנו יכולים להיות רגועים בבואנו לגשת לעבודת ה' שודאי תהיה לנו סייעתא דשמיא. עוד ממעלת הבטחון, שיעזור לו מליפול לתחושת ייאוש, ולתחושת חוסר אונים, מול יצרו הרע. גם אם לפניו נסיון קשה והיצר הרע מכביד עליו, והוא חושש שעוד מעט וכבר הוא נכשל – אינו מתייאש, אלא משליך את יהבו (משאו) על הקב''ה, והוא יתברך יעזרנו. אולם צריכים להיזהר מהקצה השני. דהיינו, מי שאינו מוכן להשקיע הרבה בהתקדמותו עלי אדמות, עלול להחבא בתוך מעטפה מדומה של בטחון. הוא יטען שאינו צריך לעשות הרבה ואינו צריך להשתדלות, כי בטוח הוא בה', ובודאי הקדוש ברוך הוא יעזור לו. וימשיך להסביר שאדרבה, אין מן הראוי לבעל בטחון כמוהו להשתדל ולעמול עוד ועוד להתקדם בחיים, אלא יבטח בה' ומן השמים יקדמוהו. בכדי שלא נטעה אחר דעה זו, גילו לנו חז''ל (ברכות ל''ג
''הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים''. כל ענייני העולם הזה הם בידי שמים, ואין השתדלותנו אלא בגלל קללת אדם הראשון ''בזעת אפך תאכל לחם'' (בראשית ג', י''ט). ולכן לא כדאי להרבות בהשתדלות בעניינים הגשמיים. מה שאין כן, בתחום הרוחני וביראת שמים – הדברים בידיך לפי צורת השתדלותך – חבל להתעצל.