YossihNew
Well-known member
הגענו אל הסינמטק.
ורועי אמר לי- יוסי, אני חושב שנדפקנו. נדפקנו כי לא יהיו השחקנים. רק נראה את הפרקים.
אבל! הסדרה השתלטה לי על החיים. וזאת מדוע? כי אני ראיתי, נשבע לכם שראיתי, את אורי ורד עולה לאוטובוס אחריי! לא לאוטובוס שלי, לזה שבא לתחנה אחרי האוטובוס שלי. ועוד עם גיטרה?! אז אני אמרתי לעצמי- משהו יקרה פה. אני לא בנץ שהוזה את פולי בכל מקום. אני שפוי...
ואז נכנסנו לאולם.
וזה קרה.
הגיעו ארבעה- דרור ויידמן היוצר, יניב לוי (או קוליש), טל פרלמן (הלא היא אלה בל), ו... כן, אורי!
ישבו קצת מאחורינו. צדקתי בהערכה, אבל לא היה אפשר להצטלם. חוץ מזה שיניב זיהה שנפגשנו בהצגה.
אז ראינו את פרקים 5+6. אני אנסה בלי ספוילרים, אבל...
א) סוזנה פפיאן מושלמת! הדמות של גילי אולי לא האימא של בנץ בכל זאת. אבל היא דמות מושלמת.
ב) בפרקים יקרו דברים מאוד חשובים. נגלה למשל מי אלו היצורים המוזרים. וגם נתקדם מאוד בעלילת הנבואה.
ג) רפרנסים, רפרנסים בכל מקום. זיהיתי כמה.
האורות נדלקו, השחקנים עלו לבמה...
שרון טייכר היה שם...
ונועה. נועה אסטנג'לוב.
מושלמת ומדהימה.
צרחתי על רועי- אתה רואה מה אני רואה על הבמה?! אתה רואה?!
לפני הכל, אורי שר את "שיר לנטע" (לא הזה על נטע רוט, הזה שכתב על נטע באולפן שלי בנץ) בלייב, ויש לי את זה באינסטגרם.
היה פאנל קצר, לא הצלחתי לשאול (רציתי לשאול את נועה איך הרגיש לכתוב פרק...) אבל יניב ניסה להיות קוליש ולשוטט באולם עם מיקרופון כדי לשאול שאלות.
מה שחשוב זה שאת נושא הג'לי הכחול המוזר שמופיע בכל מקום נגלה בפרק 14 בערך.
דרור מקווה לעוד הרבה עונות (אבל יש להם עונה רביעית מובטחת, לא? ולחם שום, אני רוצה את זה!)
כולם רצו להיות תומי... שכולנו אוהבים אותו.
ומסתבר שאין האולפן שלי בנץ, למרות שטייכר הגיע לאולפן וגילה שאין צלמים. השאר לא באו כי אמרו להם שזה בפתח תקווה. העיר המומצאת השנייה.
ואז הלכנו לתור העמוס לצילומים. פטור מתור הציל אותנו.
נועה ראתה אותי. היא חיבקה אותי, כשאני כולי מיוזע (בסדר, היא חיבקה גם את רועי. אבל אותי קודם!!!!!!!!!!!!!!). הודתה על האהבה, וכשאמרתי לה שהיא הכי אהובה עליי, היא שאלה מה צריך לקרות כדי שזה לא יהיה נכון. אמרתי לה שאין דבר כזה.
הלכתי לאורי. שמכיר אותי! למה?! למה?! ואת השם המלא! המלא שלי, לא "יוסי", נועה קראה לי יוסי, אורי אמר "יוסי חייט, טוב לפגוש אותך!". למה?!
אחר כך יניב אמר שפשוט אני בא ופוגש אותם אז בגלל זה... עדיין הזוי לי.
ואז לטייכר. שזכר אותנו. אבל בתכל'ס הוא לא זכר, כי אין לו זיכרון. הוא לא זוכר. אתם מבינים שהוא לא זוכר כלום? שום דבר!
לשאלתכם לגבי טל- היא הלכה. ליתר דיוק, כנראה פוטרה בפרק הזמן בין לבין.
יצאנו, רועי הלך (מיהר לאוטובוס).
אני איבדתי רב-קו (וזה יהיה מצחיק בהתחשב בפרק, כן?). נשארתי שם לחפש, בין היתר המקום התרוקן ממעריצים והשחקנים עזבו ואמרו לי שלום.
אגב, דן מסר, כן כן, דן מסר הבמאי, החמיא לי כי ראה פוסטים שלי בקבוצה על בנץ בפייסבוק. אבל הוא נתן לי קרדיט שלא מגיע לי, אמר שזיהיתי שלאימא של בנץ קוראים דארמה ע"ש הדר תדמור ז"ל. אמרתי לו שזה לא נכון, זיהיתי דברים אחרים, אבל מישהו אחר עלה על זה. אני עדיין רוצה קרדיט על הפרק של מועדון ארוחת הבוקר.
ונועה אמרה לי שלום. צחקתי איתה על מה שאמרה לי אחרי משמר הגבול. אתם זוכרים- שמירי וצליל לא אותו הדבר... שאלה אותי- נו? אמרתי לה "אני מסכים לכל מה שאת אומרת".
אז... נועה אוהבת אותי.
ואחלה פרקים.
אבל נועה חיבקה אותי.
שיט, אני צריך להציל את החולצה שלי מהכביסה!
ורועי אמר לי- יוסי, אני חושב שנדפקנו. נדפקנו כי לא יהיו השחקנים. רק נראה את הפרקים.
אבל! הסדרה השתלטה לי על החיים. וזאת מדוע? כי אני ראיתי, נשבע לכם שראיתי, את אורי ורד עולה לאוטובוס אחריי! לא לאוטובוס שלי, לזה שבא לתחנה אחרי האוטובוס שלי. ועוד עם גיטרה?! אז אני אמרתי לעצמי- משהו יקרה פה. אני לא בנץ שהוזה את פולי בכל מקום. אני שפוי...
ואז נכנסנו לאולם.
וזה קרה.
הגיעו ארבעה- דרור ויידמן היוצר, יניב לוי (או קוליש), טל פרלמן (הלא היא אלה בל), ו... כן, אורי!
ישבו קצת מאחורינו. צדקתי בהערכה, אבל לא היה אפשר להצטלם. חוץ מזה שיניב זיהה שנפגשנו בהצגה.
אז ראינו את פרקים 5+6. אני אנסה בלי ספוילרים, אבל...
א) סוזנה פפיאן מושלמת! הדמות של גילי אולי לא האימא של בנץ בכל זאת. אבל היא דמות מושלמת.
ב) בפרקים יקרו דברים מאוד חשובים. נגלה למשל מי אלו היצורים המוזרים. וגם נתקדם מאוד בעלילת הנבואה.
ג) רפרנסים, רפרנסים בכל מקום. זיהיתי כמה.
האורות נדלקו, השחקנים עלו לבמה...
שרון טייכר היה שם...
ונועה. נועה אסטנג'לוב.
מושלמת ומדהימה.
צרחתי על רועי- אתה רואה מה אני רואה על הבמה?! אתה רואה?!
לפני הכל, אורי שר את "שיר לנטע" (לא הזה על נטע רוט, הזה שכתב על נטע באולפן שלי בנץ) בלייב, ויש לי את זה באינסטגרם.
היה פאנל קצר, לא הצלחתי לשאול (רציתי לשאול את נועה איך הרגיש לכתוב פרק...) אבל יניב ניסה להיות קוליש ולשוטט באולם עם מיקרופון כדי לשאול שאלות.
מה שחשוב זה שאת נושא הג'לי הכחול המוזר שמופיע בכל מקום נגלה בפרק 14 בערך.
דרור מקווה לעוד הרבה עונות (אבל יש להם עונה רביעית מובטחת, לא? ולחם שום, אני רוצה את זה!)
כולם רצו להיות תומי... שכולנו אוהבים אותו.
ומסתבר שאין האולפן שלי בנץ, למרות שטייכר הגיע לאולפן וגילה שאין צלמים. השאר לא באו כי אמרו להם שזה בפתח תקווה. העיר המומצאת השנייה.
ואז הלכנו לתור העמוס לצילומים. פטור מתור הציל אותנו.
נועה ראתה אותי. היא חיבקה אותי, כשאני כולי מיוזע (בסדר, היא חיבקה גם את רועי. אבל אותי קודם!!!!!!!!!!!!!!). הודתה על האהבה, וכשאמרתי לה שהיא הכי אהובה עליי, היא שאלה מה צריך לקרות כדי שזה לא יהיה נכון. אמרתי לה שאין דבר כזה.
הלכתי לאורי. שמכיר אותי! למה?! למה?! ואת השם המלא! המלא שלי, לא "יוסי", נועה קראה לי יוסי, אורי אמר "יוסי חייט, טוב לפגוש אותך!". למה?!
אחר כך יניב אמר שפשוט אני בא ופוגש אותם אז בגלל זה... עדיין הזוי לי.
ואז לטייכר. שזכר אותנו. אבל בתכל'ס הוא לא זכר, כי אין לו זיכרון. הוא לא זוכר. אתם מבינים שהוא לא זוכר כלום? שום דבר!
לשאלתכם לגבי טל- היא הלכה. ליתר דיוק, כנראה פוטרה בפרק הזמן בין לבין.
יצאנו, רועי הלך (מיהר לאוטובוס).
אני איבדתי רב-קו (וזה יהיה מצחיק בהתחשב בפרק, כן?). נשארתי שם לחפש, בין היתר המקום התרוקן ממעריצים והשחקנים עזבו ואמרו לי שלום.
אגב, דן מסר, כן כן, דן מסר הבמאי, החמיא לי כי ראה פוסטים שלי בקבוצה על בנץ בפייסבוק. אבל הוא נתן לי קרדיט שלא מגיע לי, אמר שזיהיתי שלאימא של בנץ קוראים דארמה ע"ש הדר תדמור ז"ל. אמרתי לו שזה לא נכון, זיהיתי דברים אחרים, אבל מישהו אחר עלה על זה. אני עדיין רוצה קרדיט על הפרק של מועדון ארוחת הבוקר.
ונועה אמרה לי שלום. צחקתי איתה על מה שאמרה לי אחרי משמר הגבול. אתם זוכרים- שמירי וצליל לא אותו הדבר... שאלה אותי- נו? אמרתי לה "אני מסכים לכל מה שאת אומרת".
אז... נועה אוהבת אותי.
ואחלה פרקים.
אבל נועה חיבקה אותי.
שיט, אני צריך להציל את החולצה שלי מהכביסה!
