מקווה שעוזר לך
ארקאדי לבת שלי היה התקף ראשון בגיל ארבע. הרופאים סרבו לתת טיפול תרופתי וטענו שזה יכול להיות חד פעמי. התקף שני היה רק כעבור שנה ומאז היא בטיפול תרופתי. ההתקף שלה היה בשינה, גראנד מאל, התכווצויות בכל הגוף, כולל קצף מהפה. נמשך כשתיים שלוש דקות וההתאוששות ממנו כעוד עשר דקות וזה כבר היה במיון עם ואליום. (אנחנו במרחק נסיעה של שתי דקות מהמיון)אחרי קצת יותר מחצי שנה מההתקף השני בשל אירוע חמור הוחלף הטיפול התרופתי. ומאז היא כבר בת תשע היא מטופלת בטגרטול. היו אירועים נוספים, שניים קלים ורק המינון הועלה. אני מניחה שכל התקף משנה - שהרי זה כמו קצר, הבעיה העיקרית היא הפחד שהוא גורם, הפחד לחוות אותו שוב והפחד מההשפעות שלו על החיים של הבת שלי למשל או כל אחד אחר. צריך להישען אחורה, להירגע, לדעת שעבר, יכול לקרות שוב, ושוב יעבור - הפחד לא יסייע בכלום באפילפסיה! (כמו רעידת אדמה קלה, בלתי נמנעת, תעבור וזהו). מאחלת לך כל טוב, הרבה בריאות, לך וכמובן לכל באי הפורום הנהדר הזה.