IS PINK FLOYD
New member
תעזרו לי
מלוות אותי כבר שנים רבות זכרונות חזותיים של מקומות מהילדות . אפילו כשאני מדברת עם בנאדם, צצים וצפים מאליהם זכרונות חזותיים של אותה מדרכה שהייתי נוסעת בה עם האופניים, אותה דרך כפי שהיא היתה פעם, אותם בתים כפי שהם היו פעם... אני זוכרת כשהייתי בת 9, נסעתי עם האופניים אחרי בית ספר מסביב לבנין ולפעמים הייתי מתגנבת מאמא לנסוע יותר רחוק . וכשהגעתי רחוק, הסתכלתי על הבנין מרחוק והרגשתי תחושה לא ברורה ואני זוכרת בדיוק את השדה (שעליו הוקם בנין) שבין המדרכה שממנה צפיתי לבין הבית שעליו צפיתי. לפעמים כל הנוף שהיה מסביב לבית, הגן ילדים שהייתי בו, הרחוב שלנו כפי שהיה עם אנשים מבוגרים שחלקם נפטרו, כל צף . וזה קורה שזה צף כשאני עם רעש מונוטני למשל של המחשב. הענין הוא שזה חוזר בזכרון וככל שהזיכרון החזותי של הדברים האלה יותר מדוייקים לפרטים שהיו, כך יש תחושה כזו של רצון חזק לחזור לשם בדיוק עם אותם אנשים שכבר נפטרו ובדיוק עם אותה אמא שלי שהיתה צעירה וכל חייה לפניה, ובדיוק עם אותם שדות שעדיין לא בנו עליהם בניינים, אני רוצה לחזור לזה ולהעריך את מה שהיה כמו שהיום אני מעריכה. אני מתרגשת כשאני כותבת את הדברים האלה. ברצוני לציין שאלה דברים שקיימים בי המון המון שנים מאז שאני ילדה בכיתה א' אפילו. כשאני עם אנשים אני לא מסוגלת לדבר על זה כפי שאני עושה עכשיו כי יש רק התמונות האלה בזכרון עוטפות אותי אבל מבלי שאני מסוגלת לדבר עליהם ולכן עם פסיכולוגית שהייתי אצלה זה לא דיברתי על זה בכלל. רציתי לדעת האם התופעה הזאת מוכרת, ומה המשמעות של זה ולמה יש לי רצון להתרכז ולהיזכר בכמה שיותר דברים מהעבר הרי אני לא יכולה להחזיר את המצב לקדמותו, אז מדוע אני מנסה להיזכר ולחפש בזכרון כמה שיותר פרטים בנוף שהיה ? והאם יש שיטה לשחזר ולחוות את מה שראיתי כשהייתי קטנה ממש בדיוק כמו שהם היו ? אם היפנוזה קשה לי עקב נוכחות של אדם נוסף, ואני חייבת להיות לבד בלי הפרעה לריכוז אז האם יש דרך להשתמש בהיפנוזה כשאני לבד בפרטיות (כמו עכשיו) כדי להביא את עצמי להיזכר באותו נוף ובאמא שלי כפי שהיא פעם, ובנוף כפי שהיה בדיוק פעם עם אותה חוויה שחשתי באירועים שראיתי אותם ?
מלוות אותי כבר שנים רבות זכרונות חזותיים של מקומות מהילדות . אפילו כשאני מדברת עם בנאדם, צצים וצפים מאליהם זכרונות חזותיים של אותה מדרכה שהייתי נוסעת בה עם האופניים, אותה דרך כפי שהיא היתה פעם, אותם בתים כפי שהם היו פעם... אני זוכרת כשהייתי בת 9, נסעתי עם האופניים אחרי בית ספר מסביב לבנין ולפעמים הייתי מתגנבת מאמא לנסוע יותר רחוק . וכשהגעתי רחוק, הסתכלתי על הבנין מרחוק והרגשתי תחושה לא ברורה ואני זוכרת בדיוק את השדה (שעליו הוקם בנין) שבין המדרכה שממנה צפיתי לבין הבית שעליו צפיתי. לפעמים כל הנוף שהיה מסביב לבית, הגן ילדים שהייתי בו, הרחוב שלנו כפי שהיה עם אנשים מבוגרים שחלקם נפטרו, כל צף . וזה קורה שזה צף כשאני עם רעש מונוטני למשל של המחשב. הענין הוא שזה חוזר בזכרון וככל שהזיכרון החזותי של הדברים האלה יותר מדוייקים לפרטים שהיו, כך יש תחושה כזו של רצון חזק לחזור לשם בדיוק עם אותם אנשים שכבר נפטרו ובדיוק עם אותה אמא שלי שהיתה צעירה וכל חייה לפניה, ובדיוק עם אותם שדות שעדיין לא בנו עליהם בניינים, אני רוצה לחזור לזה ולהעריך את מה שהיה כמו שהיום אני מעריכה. אני מתרגשת כשאני כותבת את הדברים האלה. ברצוני לציין שאלה דברים שקיימים בי המון המון שנים מאז שאני ילדה בכיתה א' אפילו. כשאני עם אנשים אני לא מסוגלת לדבר על זה כפי שאני עושה עכשיו כי יש רק התמונות האלה בזכרון עוטפות אותי אבל מבלי שאני מסוגלת לדבר עליהם ולכן עם פסיכולוגית שהייתי אצלה זה לא דיברתי על זה בכלל. רציתי לדעת האם התופעה הזאת מוכרת, ומה המשמעות של זה ולמה יש לי רצון להתרכז ולהיזכר בכמה שיותר דברים מהעבר הרי אני לא יכולה להחזיר את המצב לקדמותו, אז מדוע אני מנסה להיזכר ולחפש בזכרון כמה שיותר פרטים בנוף שהיה ? והאם יש שיטה לשחזר ולחוות את מה שראיתי כשהייתי קטנה ממש בדיוק כמו שהם היו ? אם היפנוזה קשה לי עקב נוכחות של אדם נוסף, ואני חייבת להיות לבד בלי הפרעה לריכוז אז האם יש דרך להשתמש בהיפנוזה כשאני לבד בפרטיות (כמו עכשיו) כדי להביא את עצמי להיזכר באותו נוף ובאמא שלי כפי שהיא פעם, ובנוף כפי שהיה בדיוק פעם עם אותה חוויה שחשתי באירועים שראיתי אותם ?