תעזרו לי ד-ח-ו-ף!!
- פותח הנושא האחת bb
- פורסם בתאריך
תעזרו לי ד-ח-ו-ף!!
שלום. שמי הוא מיטל.אני לומדת בכיתה ח. אנא קראו הכל היטב וענו לי ברצינות. זה ממש חשוב לי. תודה. יש לי המון דברים שמעצבנים אותי, גורמים לי לחשוב למה להתאבד, אבל תמיד יש משהו שמונע ממני לעשות אתזה, בגלל שאני חושבת על הדברים האהובים עליי ביותר בחיים. אני אעשה על עצמי הקדמה קצרה, וככה תוכלו להבין על מה אני מדברת.. אני רוכבת על סוסים, סוסים הם אהבת חיי.. בנוסף לסוסים, אני אוהבת חיות, מטפלת בהמון חתולים, ואני ממש נקשרת אליהם.. אני פעילה בעמותות לזכויות בע"ח, ואני גם צמחונית. אני שונאת פרחות, וביסודי לא היו לי ממש חברות אמת, ואם רבתי איתן, לא היו לי חברות בכלל. בגן הייתי מסתובבת לבד, וכשהבנות היו משחקות, היתה אחת ששיחקה "מלכה" והשאר היו המשרתות שלה, ואני הייתי סתם אחת בכלא, אני יודעת שזה נשמע לכם מטומטם, אבל אני לוקחת את זה ברצינות, זה גרם לי להרגיש נחותה ובכלל לא היו לי חברים בגן.. גם היום מצבי בלימודים הוא לא כל כך טוב, ובחברה יש לי חברות, אבל מחוץ לחברות שלי תמיד יהיו אנשים שירדו עליי ויצחקו עליי ויעליבו אותי. אני וההורים שלי כל הזמן רבים (בעיקר אני ואמא), כל הזמן היא צורחת עליי, סתם אפילו בלי סיבה. אין לי כח ללמוד, ואז אני מזניחה את הלימודים ועושה את עצמי לומדת. את השיעורים אני עושה בערב, לפני השינה. אני תמיד חושבת על המצב הבטחוני, חושבת מתי אני אמות (אני בטוחה שאני אמות בפיגוע) ואני לפעמים אף מתפללת שהיום הזה יתקרב. אחרי שאני חושבת על זה, אני חושבת למה לא כדאי לי למות, אני חושבת כמה שההורים שלי יבכו (אני ממש מדמיינת את זה), אני חושבת מה יחסר לי (המשפחה, החיות, הרכיבה, החברות) ואז אני עוברת למשהו אחר. כשאני חושבת על כל ההתעללות של החיות, אני מרגישה שאין לנו סיכויי הצלחה לשנות משהו בעולם, אנשים טחבו להם לראש כמה שבשר זה חשוב וכמה שבשר זה טעים, וגם יש לי ייסורים על זה שאני לא טבעונית. גם זה לפעמים, מניע אותי לחשוב על התאבדות. אני ממש שונאת פרחות, ולפעמים אני מרגישה כמה הן משתלטות על עולמי, אני מרגישה כמה אין לי מוצא, אף פעם לא יהיה לי חבר רציני (כי אני לא ממש מקובלת וכל הבנים רוצים רק בנות כאלה שלובשות כל הזמן ג´ינסים ומתאפרות וכו´ ובקיצור לדעתי הן פרחות גם לפי ההתנהגות שלהן), ושאם יהיה לי חבר, זה יסתיים מהר, כי אין בן שלדעתי מוכן לא להתנשק (כשהיה לי חבר, אפילו לא התנשקתי איתו על הלחי..וגם לא דיברנו בכלל, כי אני נורא ביישנית ותמיד דיברתי איתו רק באיסיקיו..). אני חושבת כמה שהלימודים שלי קשים, ואני ממש לא מצליחה לעמוד בעומס, והציונים שלי מתדרדרים ומתדרדרים, ואני רק בכיתה ח! אני תמיד מתעצבנת על אנשים, ואני בוכה כל הזמן על כל דבר קטן כי אח שלי הכה אותי מאז שאני קטנה וגם אמא שלי נתנה לי סטירות וממש רבנו כל הזמן. עכשיו כבר למדתי איך לא לבכות במצבים מסויימים, אבל בבית אני תמיד בוכה, ממש כל הזמן. בנוסף לכל הדברים הללו, יש עוד מספר דברים שאני תמיד שונאת את עצמי עליהם. אני עדיין מחטטת באף אני כוססת ציפורניים ובגלל שכבר אין לי ציפורניים לכסוס התחלתי לפני איזה שנתיים גם ברגל ועכשיו יש לי איזה 5 ציפורניים חודרניות קשות, הלכתי כבר לפני שנה לטיפולים, אבל הציפורן חוזרת שוב וחוזרת וחוזרת למרות שאני כבר לא כוססת ברגליים, ושמעתי כבר על רופאים שעשו לבנות טיפולים על ציפורניים חודרניות שנותנים זריקה כואבתתת ולפעמים היא בכלל לא עוזרת.. אני נוראא שעירה, ואני לא מוכנה לסבול כאב של הסרת שיער בשעווה (כבר עשיתי את זה פעם). למרות שאני משדלת את עצמי לא להתחקות אחרי כל הרזון הזה שאומרים שהוא "יפה", ני תמיד חושבת כמה שאני "שמנה" ואמא שלי גם כל הזמן בדיאטה ואומרת לי מדי פעם שהשמנתי.. יש לי דרך מצויינת וזמינה תמיד להתאבד, ואני תמיד מוכנה להתאבד, בגלל שאני גרה בבניין ואני גרה בקומה גבוהה (בואו נגיד שזה מעל קומה 10).. בבקשה תעזרו לי!!!! מיטל
שלום. שמי הוא מיטל.אני לומדת בכיתה ח. אנא קראו הכל היטב וענו לי ברצינות. זה ממש חשוב לי. תודה. יש לי המון דברים שמעצבנים אותי, גורמים לי לחשוב למה להתאבד, אבל תמיד יש משהו שמונע ממני לעשות אתזה, בגלל שאני חושבת על הדברים האהובים עליי ביותר בחיים. אני אעשה על עצמי הקדמה קצרה, וככה תוכלו להבין על מה אני מדברת.. אני רוכבת על סוסים, סוסים הם אהבת חיי.. בנוסף לסוסים, אני אוהבת חיות, מטפלת בהמון חתולים, ואני ממש נקשרת אליהם.. אני פעילה בעמותות לזכויות בע"ח, ואני גם צמחונית. אני שונאת פרחות, וביסודי לא היו לי ממש חברות אמת, ואם רבתי איתן, לא היו לי חברות בכלל. בגן הייתי מסתובבת לבד, וכשהבנות היו משחקות, היתה אחת ששיחקה "מלכה" והשאר היו המשרתות שלה, ואני הייתי סתם אחת בכלא, אני יודעת שזה נשמע לכם מטומטם, אבל אני לוקחת את זה ברצינות, זה גרם לי להרגיש נחותה ובכלל לא היו לי חברים בגן.. גם היום מצבי בלימודים הוא לא כל כך טוב, ובחברה יש לי חברות, אבל מחוץ לחברות שלי תמיד יהיו אנשים שירדו עליי ויצחקו עליי ויעליבו אותי. אני וההורים שלי כל הזמן רבים (בעיקר אני ואמא), כל הזמן היא צורחת עליי, סתם אפילו בלי סיבה. אין לי כח ללמוד, ואז אני מזניחה את הלימודים ועושה את עצמי לומדת. את השיעורים אני עושה בערב, לפני השינה. אני תמיד חושבת על המצב הבטחוני, חושבת מתי אני אמות (אני בטוחה שאני אמות בפיגוע) ואני לפעמים אף מתפללת שהיום הזה יתקרב. אחרי שאני חושבת על זה, אני חושבת למה לא כדאי לי למות, אני חושבת כמה שההורים שלי יבכו (אני ממש מדמיינת את זה), אני חושבת מה יחסר לי (המשפחה, החיות, הרכיבה, החברות) ואז אני עוברת למשהו אחר. כשאני חושבת על כל ההתעללות של החיות, אני מרגישה שאין לנו סיכויי הצלחה לשנות משהו בעולם, אנשים טחבו להם לראש כמה שבשר זה חשוב וכמה שבשר זה טעים, וגם יש לי ייסורים על זה שאני לא טבעונית. גם זה לפעמים, מניע אותי לחשוב על התאבדות. אני ממש שונאת פרחות, ולפעמים אני מרגישה כמה הן משתלטות על עולמי, אני מרגישה כמה אין לי מוצא, אף פעם לא יהיה לי חבר רציני (כי אני לא ממש מקובלת וכל הבנים רוצים רק בנות כאלה שלובשות כל הזמן ג´ינסים ומתאפרות וכו´ ובקיצור לדעתי הן פרחות גם לפי ההתנהגות שלהן), ושאם יהיה לי חבר, זה יסתיים מהר, כי אין בן שלדעתי מוכן לא להתנשק (כשהיה לי חבר, אפילו לא התנשקתי איתו על הלחי..וגם לא דיברנו בכלל, כי אני נורא ביישנית ותמיד דיברתי איתו רק באיסיקיו..). אני חושבת כמה שהלימודים שלי קשים, ואני ממש לא מצליחה לעמוד בעומס, והציונים שלי מתדרדרים ומתדרדרים, ואני רק בכיתה ח! אני תמיד מתעצבנת על אנשים, ואני בוכה כל הזמן על כל דבר קטן כי אח שלי הכה אותי מאז שאני קטנה וגם אמא שלי נתנה לי סטירות וממש רבנו כל הזמן. עכשיו כבר למדתי איך לא לבכות במצבים מסויימים, אבל בבית אני תמיד בוכה, ממש כל הזמן. בנוסף לכל הדברים הללו, יש עוד מספר דברים שאני תמיד שונאת את עצמי עליהם. אני עדיין מחטטת באף אני כוססת ציפורניים ובגלל שכבר אין לי ציפורניים לכסוס התחלתי לפני איזה שנתיים גם ברגל ועכשיו יש לי איזה 5 ציפורניים חודרניות קשות, הלכתי כבר לפני שנה לטיפולים, אבל הציפורן חוזרת שוב וחוזרת וחוזרת למרות שאני כבר לא כוססת ברגליים, ושמעתי כבר על רופאים שעשו לבנות טיפולים על ציפורניים חודרניות שנותנים זריקה כואבתתת ולפעמים היא בכלל לא עוזרת.. אני נוראא שעירה, ואני לא מוכנה לסבול כאב של הסרת שיער בשעווה (כבר עשיתי את זה פעם). למרות שאני משדלת את עצמי לא להתחקות אחרי כל הרזון הזה שאומרים שהוא "יפה", ני תמיד חושבת כמה שאני "שמנה" ואמא שלי גם כל הזמן בדיאטה ואומרת לי מדי פעם שהשמנתי.. יש לי דרך מצויינת וזמינה תמיד להתאבד, ואני תמיד מוכנה להתאבד, בגלל שאני גרה בבניין ואני גרה בקומה גבוהה (בואו נגיד שזה מעל קומה 10).. בבקשה תעזרו לי!!!! מיטל
איילת האחת והיחידה
New member
../images/Emo80.gif../images/Emo107.gif../images/Emo105.gif../images/Emo108.gif|דובי מיטלוש
למה לילדה בת 14 להיות בדיכאון כל כך עמוק?
לכי ליועצת בית סיפרך ודברי איתה, ואם לא אז התקשרי לערן,והם ישמחו לעזור לך,תרבי לעסוק בפעילות שאת אוהבת, התרחקי מאימך קצת, ומפרחות שאת שונאת, ותמצאי לך עוד חברים ועיסוקים שונים, בקשר לחבר, אל תדאגי ,לכל דבר יש את הזמן שלו, וכשתהיי בשלה, את כבר תדעי לבד, חוץ מה שאני בטוחה שאת יכולה למצוא לך ידיד אמת, אז בהצלחה.....
ותזכרי שלקחת לעצמך את החיים את תמיד יכולה, אבל אם תעשי זאת, א תוכי להשיבם בחזרה.....
למה לילדה בת 14 להיות בדיכאון כל כך עמוק?
אוויר לנשימה
New member
קיראי...
יש לך אחת המתגובות של "אורחת*" תקראי שוב ושוב ושוב את הכתובים שלה....היא לא משקרת , היא מספרת לך מה עבר עליה , כל כך אמיתי וכל כך נכון...תקראי עד שתפנימי , ממש יעזור לך. שנית , את לא יכולה ללכת ולהתאבד , את עוזרת מידי , את רוצה לתקן את העולם ??? אז תשארי לחיות בו , על תכנעי , חסר לעולם המגעיל שלנו אנשים כמוך , כול המיטליות הטובות יתאבדו ומי ישאר כאן ...ההורים והמורים הרעים ??? תשארי תחיי , תראי שבסוף רק יחשל אותך , לכול אחד ואחת יש את התקופה הקשה שלו , גם לי הייתה כזו , אופילו הורים שיצעקו עליי לא היו לי , והנה , אני חיי , ומאות פעמיים של מחשבות על התאבדות , עברו לידי , ואני שמח היום שאני חי ...מחזק אותך. שאי ברכה ובהצלחה .
יש לך אחת המתגובות של "אורחת*" תקראי שוב ושוב ושוב את הכתובים שלה....היא לא משקרת , היא מספרת לך מה עבר עליה , כל כך אמיתי וכל כך נכון...תקראי עד שתפנימי , ממש יעזור לך. שנית , את לא יכולה ללכת ולהתאבד , את עוזרת מידי , את רוצה לתקן את העולם ??? אז תשארי לחיות בו , על תכנעי , חסר לעולם המגעיל שלנו אנשים כמוך , כול המיטליות הטובות יתאבדו ומי ישאר כאן ...ההורים והמורים הרעים ??? תשארי תחיי , תראי שבסוף רק יחשל אותך , לכול אחד ואחת יש את התקופה הקשה שלו , גם לי הייתה כזו , אופילו הורים שיצעקו עליי לא היו לי , והנה , אני חיי , ומאות פעמיים של מחשבות על התאבדות , עברו לידי , ואני שמח היום שאני חי ...מחזק אותך. שאי ברכה ובהצלחה .
מיטל יקרה,פנייתך רגשה אותי מאד,
ומאד דברה אלי.המצוקות הרגשיות שלך, העוטפות אותך מכל עבר,רק מבליטות את יכולת הביטוי המילולי היפיפה שלך..שימי לב, את בתחילת גיל ההתבגרות, ומתנסית בדיוק באותם עימותים עם ההורים, עימותים על עצמך,רגשות, מחשבות וכל מיני תהיות,לעיתים גם פילוסופיות, את חווה כמעט מדי יום..דברים שקורים,ומתרחשים בגופך, לא תמיד ברורים לך, את כבר חושבת על בנים, אבל מאד מתביישת מהנשיקה הראשונה...וזה הכל הכל טבעי, וכולן, כל חברותייך, ובכלל כל נערה באשר היא, חווה את אותן הבעיות, העימותים וההתלבטויות..לזה שאין לך תשובות לחלק מהדברים המעסיקים אותך,הפתרון אינו להתאבד.מה פתאום להתאבד? יש כל כך הרבה פתרונות,הסברים ואפשרויות להתמודד עם קשיים כאלה שאת נתקלת מהם בחיי היומיום שלך..הבנתי שאת אוהבת חיות, ואוהבת לרכב על סוסים..וזו כבר האפשרות הראשונה להגיב כשרע לך,פשוט לרכב על סוס, ומה שיותר..סוסים אמנם לא מבינים, אבל הם חיות היודדות להקשיב..במלוא הרצינות כפי שרבים מדברים אל הכלבים שלהם..וזה עושה להם הרגשה אחרת, הרבה יותר טובה,את יכולה לדבר אל הסוס, סוסים שהם אהבת חייך.למה לא? עדיף מאשר לשמור בבטן המון תחושות שליליות, עד כי מחשבה על התאבדות.אם זה לא נראה לך,את יכולה דרך קווי הטלפון שאדגיש מיד,לשוחח בעילום שם,ללא צורך להזדהות, עם בני נוער, בגילך או מעט יותר גדולים. נערים/ות שלמדו כיצד להקשיב, לענות, לתמוך,ולעזור.,.את יכולה לדבר עם המקשיב/ה לך, על כל מה שמפריע ומדכא אותך..להקשיב למילה טובה, תמיכה וקבלה..וכך לשוחח על הדברים החשובים לך באמת.הטלפונים המומלצים הם: יד ביד-אוזן קשבת לילדים ונוער במצוקה6204990 03 נוער מקשיב לנוער99-80-70-700-1 א´-ה´ 1700-1430 נוער עונה לנוער011-203-800-1 א´-ה´ 2000-1700 ער"ן-עזרה נפשית ראשונה טל´ מקוצר 1201
ומאד דברה אלי.המצוקות הרגשיות שלך, העוטפות אותך מכל עבר,רק מבליטות את יכולת הביטוי המילולי היפיפה שלך..שימי לב, את בתחילת גיל ההתבגרות, ומתנסית בדיוק באותם עימותים עם ההורים, עימותים על עצמך,רגשות, מחשבות וכל מיני תהיות,לעיתים גם פילוסופיות, את חווה כמעט מדי יום..דברים שקורים,ומתרחשים בגופך, לא תמיד ברורים לך, את כבר חושבת על בנים, אבל מאד מתביישת מהנשיקה הראשונה...וזה הכל הכל טבעי, וכולן, כל חברותייך, ובכלל כל נערה באשר היא, חווה את אותן הבעיות, העימותים וההתלבטויות..לזה שאין לך תשובות לחלק מהדברים המעסיקים אותך,הפתרון אינו להתאבד.מה פתאום להתאבד? יש כל כך הרבה פתרונות,הסברים ואפשרויות להתמודד עם קשיים כאלה שאת נתקלת מהם בחיי היומיום שלך..הבנתי שאת אוהבת חיות, ואוהבת לרכב על סוסים..וזו כבר האפשרות הראשונה להגיב כשרע לך,פשוט לרכב על סוס, ומה שיותר..סוסים אמנם לא מבינים, אבל הם חיות היודדות להקשיב..במלוא הרצינות כפי שרבים מדברים אל הכלבים שלהם..וזה עושה להם הרגשה אחרת, הרבה יותר טובה,את יכולה לדבר אל הסוס, סוסים שהם אהבת חייך.למה לא? עדיף מאשר לשמור בבטן המון תחושות שליליות, עד כי מחשבה על התאבדות.אם זה לא נראה לך,את יכולה דרך קווי הטלפון שאדגיש מיד,לשוחח בעילום שם,ללא צורך להזדהות, עם בני נוער, בגילך או מעט יותר גדולים. נערים/ות שלמדו כיצד להקשיב, לענות, לתמוך,ולעזור.,.את יכולה לדבר עם המקשיב/ה לך, על כל מה שמפריע ומדכא אותך..להקשיב למילה טובה, תמיכה וקבלה..וכך לשוחח על הדברים החשובים לך באמת.הטלפונים המומלצים הם: יד ביד-אוזן קשבת לילדים ונוער במצוקה6204990 03 נוער מקשיב לנוער99-80-70-700-1 א´-ה´ 1700-1430 נוער עונה לנוער011-203-800-1 א´-ה´ 2000-1700 ער"ן-עזרה נפשית ראשונה טל´ מקוצר 1201
מיטל הי
מיטל שלום, אני יודעת שעוברת עליך תקופה קשה ואת מרגישה לבד,אבל אני רוצה להגיד לך שזה לא ככה.הרבה אנשים אוהבים אותך ומעריכים אותך ואת אפילו לא יודעת על כך. את טובה בדיוק כמו שאת.יש לך מה לתת לעולם ולעולם יש מה לתת לך. אני רוצה להציע לך לקרוא את הספר של מיטל שחר "להיות מושלמת". אני חושבת שאת תקבלי הרבה כוח להתמודדות מהספר הזה. היא בעצמה עברה משברים קשים מגיל 14 - קריירת הריקוד שלה נקטעה,הוריה התגרשו,היא סבלה מהפרעות אכילה קשות. היא הצליחה לצאת מזה.היא ביקשה עזרה והבריאה.התחזקה וכתבה את הספר וזה מראה שאפשר לצמוח ממשברים ולהתחזק וללמוד לראות את חצי הכוס המלאה שתמיד קיימת,גם אם קשה צלראות אותה.וזה הרגע שלדעתי בו את יכולה לעזור לעצמך.לבקש עזרה. לכל אחד בחיים יש רגעים קשים שבו הוא צריך לקבל עזרה וזה חלק מהחיים.לקבל תמיכה זה דבר חיובי וחשוב. כמו שאת היית עוזרת לאחרים,לך מותר ורצוי לקבל עזרה. יש לך יעוד.כל החיים לפניך.גם אם יש רגעים קשים,תזכרי שיש בך המון דברים שאת אפילו לאיודעת וכישרונות.תאפשרי לעצמך לקבל עזרה ולתת לעצמך להיות מאושרת. מגיע לך להיות מאושרת ושיהיה לך טוב. תעזרי לעצמך. הרבה פעמים מדברים קשים שעוברים בחיים צוחמים,לומדים ומתבגרים. את חשובה ותגידי לעצמך שאת מקבלת את עצמך כמו שאת ושאת רוצה שיהיו לך חיים מלאי שמחה ותפני לטיפול. בברכה נורית
מיטל שלום, אני יודעת שעוברת עליך תקופה קשה ואת מרגישה לבד,אבל אני רוצה להגיד לך שזה לא ככה.הרבה אנשים אוהבים אותך ומעריכים אותך ואת אפילו לא יודעת על כך. את טובה בדיוק כמו שאת.יש לך מה לתת לעולם ולעולם יש מה לתת לך. אני רוצה להציע לך לקרוא את הספר של מיטל שחר "להיות מושלמת". אני חושבת שאת תקבלי הרבה כוח להתמודדות מהספר הזה. היא בעצמה עברה משברים קשים מגיל 14 - קריירת הריקוד שלה נקטעה,הוריה התגרשו,היא סבלה מהפרעות אכילה קשות. היא הצליחה לצאת מזה.היא ביקשה עזרה והבריאה.התחזקה וכתבה את הספר וזה מראה שאפשר לצמוח ממשברים ולהתחזק וללמוד לראות את חצי הכוס המלאה שתמיד קיימת,גם אם קשה צלראות אותה.וזה הרגע שלדעתי בו את יכולה לעזור לעצמך.לבקש עזרה. לכל אחד בחיים יש רגעים קשים שבו הוא צריך לקבל עזרה וזה חלק מהחיים.לקבל תמיכה זה דבר חיובי וחשוב. כמו שאת היית עוזרת לאחרים,לך מותר ורצוי לקבל עזרה. יש לך יעוד.כל החיים לפניך.גם אם יש רגעים קשים,תזכרי שיש בך המון דברים שאת אפילו לאיודעת וכישרונות.תאפשרי לעצמך לקבל עזרה ולתת לעצמך להיות מאושרת. מגיע לך להיות מאושרת ושיהיה לך טוב. תעזרי לעצמך. הרבה פעמים מדברים קשים שעוברים בחיים צוחמים,לומדים ומתבגרים. את חשובה ותגידי לעצמך שאת מקבלת את עצמך כמו שאת ושאת רוצה שיהיו לך חיים מלאי שמחה ותפני לטיפול. בברכה נורית
וונדי מ א דרלינג
New member
למיטל: משהו שייתן משמעות נוספת....
שלום לך, מיטל... דבר ראשון, ברצוני לציין כי לדעתי, עצם העובדה שבאת וגללת את סיפורך בפנינו דרשה ממך אומץ וחכמה לא מעטים: אנשים רבים אחרים היו שומרים את הכל בבטן ואילו את חיפשת את המקום "להוציא" את זה ממך, וזה משהו שתמיד ראוי לציון ולשבח. ומי יודע, ייתכן כי בעתיד גם תרגישי שיותר קל יהיה לך לדבר עם מישהו יותר קרוב אלייך - חברות / מורים שאת מעריכה, אפילו היועצת בבית הספר, למשל, שראיתי כי אמרת שקשה לך עדיין (והקושי מובן בהחלט, עליי לציין). ועכשיו, לאחר ההקדמה הזאת - אמשיך הלאה.... מה שסיפרת נגע לי, ולא רק מכיוון שגם אני עברתי את התקופה אותה את מתארת, בה הרגשתי שאני לבד מדי, ביישנית מדי, נטולת-בטחון-עצמי-מדיי וכל-דבר-אחר-מדי-שרק-אפשר (....) אלא כי אחר כך התברר לי שכמעט כל מי שהכרתי הרגיש כך בשלב זה או אחר (ומי שלא הרגיש, לדעתי, משקר...). מצחיק, שכולם באותו הזמן מרגישים שהם לבד ושאף אחד לא יבין....
בכל אופן, רציתי לשתף אותך בדרך ההתמודדות שלי עם הנושא, ועד היום (בערך חמש או שש שנים אחרי) אני משוכנעת שדרך זו מעניקה משמעות אחרת לגמרי לחיים... אין לך מושג כמה הרגשת הסיפוק יכולה למלא אותך, או לפחות מלאה אותי, בפעם הראשונה שהתנדבתי במד"א, או בנע"ן. ההרגשה שהנה, אני עוזרת למישהו, ואפילו ההבנה שיש אנשים עם בעיות "קצת" יותר גדולות משלי (את יודעת מה אומרים, צרת רבים חצי נחמה) - אין לך מושג כמה זה מדהים! אז לא, אני לא אומרת לך "לכי למד"א" או משהו כזה, אבל לאחר שקראתי את ההודעה שלך, וראיתי שרשמת על אהבתך לסוסים - עלתה בי הצעה למקום בו עזרתך תהיה מאד מאד משמעותית, ולדעתי, תוכלי רק להפיק ממנו. האם שמעת פעם על רכיבה טיפולית? העקרון הוא פשוט. מחקרים גילו, שבאמצעות רכיבה על סוסים, הרבה אנשים פגועים (פיזית ואפילו נפשית) הצליחו להתגבר על בעיותיהם ולשפר את מצבם באופן מדהים! (והנה אתר שיסביר קצת יותר ממני...) בכל מקרה, חשבתי שאולי תרצי לעזור בתחום.. לעזור להדריך אנשים כשהם רוכבים, או אף לעזור לטפל בסוסים עצמם... הרשיתי לעצמי לחפש עבורך אתרים של חוות המציעות גם רכיבה טיפולית, אך מאחר ולא ידעתי היכן את גרה לא יכולתי להתמקד על איזור מסויים בארץ. בכל מקרה, תכנסי לאתרים, אפילו תתקשרי לחלק מהמקומות אם את רוצה, ע"מ לקבל פרטים נוספים מהם, ואם תחליטי שאת מעוניינת אבל את לא מוצאת מקום שקרוב אלייך הביתה, את מוזמנת לשאול אותי - על גבי הפורום, או אף במסר אישי. אני מקווה שדיברתי אלייך, ובכל מקרה, אני מקווה שתצליחי לעבור (בהצלחה, כמובן!) את התקופה הקשה כל כך בחייך. ממני, וונדי. חווה ראשונה
שלום לך, מיטל... דבר ראשון, ברצוני לציין כי לדעתי, עצם העובדה שבאת וגללת את סיפורך בפנינו דרשה ממך אומץ וחכמה לא מעטים: אנשים רבים אחרים היו שומרים את הכל בבטן ואילו את חיפשת את המקום "להוציא" את זה ממך, וזה משהו שתמיד ראוי לציון ולשבח. ומי יודע, ייתכן כי בעתיד גם תרגישי שיותר קל יהיה לך לדבר עם מישהו יותר קרוב אלייך - חברות / מורים שאת מעריכה, אפילו היועצת בבית הספר, למשל, שראיתי כי אמרת שקשה לך עדיין (והקושי מובן בהחלט, עליי לציין). ועכשיו, לאחר ההקדמה הזאת - אמשיך הלאה.... מה שסיפרת נגע לי, ולא רק מכיוון שגם אני עברתי את התקופה אותה את מתארת, בה הרגשתי שאני לבד מדי, ביישנית מדי, נטולת-בטחון-עצמי-מדיי וכל-דבר-אחר-מדי-שרק-אפשר (....) אלא כי אחר כך התברר לי שכמעט כל מי שהכרתי הרגיש כך בשלב זה או אחר (ומי שלא הרגיש, לדעתי, משקר...). מצחיק, שכולם באותו הזמן מרגישים שהם לבד ושאף אחד לא יבין....
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.