גילוי נאות:
לא עשיתי טיפול המרה, ואני סמוך ובטוח שהוא לא היה מועיל לי.
זה לא אומר שהוא בהכרח לא יועיל לך. זה גם לא אומר שכן.
מה שאתה צריך לפני הכול זה לפשפש במעשיך. טוב, לא במעשים: פשפש במניעיך. למה, בעצם, אתה לא רוצה להיות הומו? כי זה איכס? כי קשה? כי זה חטא? כי זה סוטה מהנורמות החברתיות? כי אתה נורא רוצה ילדים משלך? כי אתה מכיר מישהי ורוצה שיהיה לאהבה שלכם בסיס יציב יותר? בסופו של יום, אם הגורם לרצון הזה שלך הוא חיצוני - החברה, ההורים, אלוקים, רב - יש סיכוי גבוה שהוא רק סתם יכניס אותך לתסכולים ולכעסים, אבל שינוי זה לא יביא. הרצון שלך הוא בכל מקרה לגיטימי, אבל אם הוא באמת שלך יש לו הרבה יותר סיכוי להתגשם.
העניין הוא כזה: הרבה הומואים נורא נורא רוצים להשתנות, מכל מיני סיבות סבירות יותר או פחות, אני לא שופט. אבל אני בהחלט כן שופט שרלטנים שמנצלים את הנואשות הזו, ויש המונים כאלה, ובראשם (מידע מכלי שני, ולא ממקור ראשון, תודה לאל) "עצת נפש" אהובת הרבנים. יש שם בחוץ אנשים שלא יתחייבו לשנות אותך, ואם לא תשתנה הם יאשימו אותך, יאמרו שלא ניסית מספיק. אנשים שידרשו ממך סכומי עתק שאין ביכולת אדם בגילך להשיג. אנשים שיחתימו אותך על חוזה סודיות סופר נוקשה, אנשים שמשתמשים בשיטות טיפול מוגזמות ומצלקות שנאסרו לשימוש על ידי גורמים מקצועיים. אם כבר מדברים על זה: אנשים שיתיימרו לטפל בך בלי הכשרה מקצועית או ליווי של אנשי מקצוע.
לכן השלב הראשון הוא להיסגר על עצמך. אתה לא חייב להיות מאה אחוזים סגור, אבל שברור לך מי אתה פחות או יותר, ומה הכיוון אליו אתה שואף. השלב השני הוא למצוא מטפל, שמצד אחד הוא מקצוען ולא בעל אג'נדה, שהוא פשוט הוא ולא נציג של אגודה כלשהי, ומצד שני הוא דתי או מספיק קרוב כדי להבין את התסבוכת הדתית שבסיפור שלנו. השלב השלישי והחשוב ביותר זה לדעת שלא כולנו יכולים להשתנות. אני חושש שרובנו לא. אולי התמזל מזלך, אולי, אבל אם מתברר שאתה הומו - זה לא סוף העולם. כולנו פה גילינו שאנחנו הומואים, ובחרנו להיות דתיים ומאמינים, ואפשר, אפשר לחיות ככה בלי להשתגע ובלי להתפקר.
ואת זה, את האופציה המרתקת הזו, יש לכולנו פה הרבה מה להשמיע ולשמוע, אתה מוזמן להישאר ולהצטרף. בנושא של טיפולי המרה כולנו פשוט מניפסטים מהלכים, ולא באמת יודעים שום דבר. אלה שמנסים ועולה בידם, עוזבים את הפורום שלא על מנת לחזור.
שיהיה לך טוב, ושירווח, ובקרוב,
גייניש.
