תעזרו לי בבקשה להבין משהו
זה פורום שמנסה לברר מה גברים רוצים... אני כבר שנים מנסה להבין מה כל הבחורים שיצאתי איתם רוצים. אני אסביר קצת על עצמי לפני כן כדי לעזור לכם להבין אותי יותר טוב. עזבתי את הבית ב18, מכלכלת את עצמי מאז. אחרי הצבא לקחתי שנה חופש ועבדתי. סיימתי תואר ראשון, מתחילה תואר שני. אופנוענית, די עצמאית מבחינה רגשית. לא סרטנית טיפוסית בכל מיני מובנים ומאוד טיפוסית בכך שאני צריכה מידי פעם חיבוק חם וגדול. כשאני אוהבת, ולוקח לי זמן עד שאני מתאהבת, אני נותנת מכל הלב, בלי חשבון, אבל צריכה גם את המרחב שלי כי יותר מידי ביחד זה חונק. כל המערכות יחסים הרציניות שהיו לי ב4 שנים האחרונות, בערך 3, בחודש חודש וחצי הראשונים, הבחור תמיד היה אומר לי שאני מושלמת בשבילו, היה מתלהב לא היה מפסיק לרצות אותי והיה פשוט נפלא. אחרי חודשיים בערך תמיד מגיע המשבר, כמובן הקטע הפיזי קצת נרגע, צריך הרי גם לראות אם יש משהו במערכת היחסים מעבר לסקס. אז תמיד אני מתחילה להרגיש שהבחור, למרות שחשבתי שהוא בוגר, מבין, חזק, מתקפל כמו איזה ילד שלקח ביס גדול מידי. מה הקטע הזה של גברים? הם נבהלים מהמחשבות של עצמם על עתיד משותף? למה להתחיל מערכת יחסים אם מישהי שהם לא יודעים איך לאכול אותה? זה הגיע כבר למצב של יאוש ותסכול נוראי, אני כבר לא יודעת אם זה הם או אני. אני יודעת שצריך לתת זמן לכל דבר, ואני עושה את זה. אני גם מאמינה שכל דבר קורה כאשר הוא צריך לקרות. אבל למה לעשות כאלה דברים. לי זה במיוחד קשה כי עד שאני סוף סוף נפתחת ומראה להם שאני קצת שברירית מתחת לכיסוי הברזל הם לא יודעים מה לעשות. מה זה בעצם אמור להביע? עצות, רעיונות בבקשה תודה
זה פורום שמנסה לברר מה גברים רוצים... אני כבר שנים מנסה להבין מה כל הבחורים שיצאתי איתם רוצים. אני אסביר קצת על עצמי לפני כן כדי לעזור לכם להבין אותי יותר טוב. עזבתי את הבית ב18, מכלכלת את עצמי מאז. אחרי הצבא לקחתי שנה חופש ועבדתי. סיימתי תואר ראשון, מתחילה תואר שני. אופנוענית, די עצמאית מבחינה רגשית. לא סרטנית טיפוסית בכל מיני מובנים ומאוד טיפוסית בכך שאני צריכה מידי פעם חיבוק חם וגדול. כשאני אוהבת, ולוקח לי זמן עד שאני מתאהבת, אני נותנת מכל הלב, בלי חשבון, אבל צריכה גם את המרחב שלי כי יותר מידי ביחד זה חונק. כל המערכות יחסים הרציניות שהיו לי ב4 שנים האחרונות, בערך 3, בחודש חודש וחצי הראשונים, הבחור תמיד היה אומר לי שאני מושלמת בשבילו, היה מתלהב לא היה מפסיק לרצות אותי והיה פשוט נפלא. אחרי חודשיים בערך תמיד מגיע המשבר, כמובן הקטע הפיזי קצת נרגע, צריך הרי גם לראות אם יש משהו במערכת היחסים מעבר לסקס. אז תמיד אני מתחילה להרגיש שהבחור, למרות שחשבתי שהוא בוגר, מבין, חזק, מתקפל כמו איזה ילד שלקח ביס גדול מידי. מה הקטע הזה של גברים? הם נבהלים מהמחשבות של עצמם על עתיד משותף? למה להתחיל מערכת יחסים אם מישהי שהם לא יודעים איך לאכול אותה? זה הגיע כבר למצב של יאוש ותסכול נוראי, אני כבר לא יודעת אם זה הם או אני. אני יודעת שצריך לתת זמן לכל דבר, ואני עושה את זה. אני גם מאמינה שכל דבר קורה כאשר הוא צריך לקרות. אבל למה לעשות כאלה דברים. לי זה במיוחד קשה כי עד שאני סוף סוף נפתחת ומראה להם שאני קצת שברירית מתחת לכיסוי הברזל הם לא יודעים מה לעשות. מה זה בעצם אמור להביע? עצות, רעיונות בבקשה תודה
