אני חושבת שהפעם הראשונה תמיד רעה
שלי היתה בגיל 19.5, עם חבר רציני ראשון - ואמנם לא היה כאב בכלל, אבל זה היה די נפילה, למרות שהקשר היה חזק ואיתן, למרות שהייתי על סף שחרור מהצבא וכו'. הנשיקה הראשונה שלי, לעומת זאת - היתה בגיל 12.5, והיא היתה די נחמדה, נו טוב, הוא היה בן 15.5 ומאנייאק - אבל הנשיקה היתה טובה, למרות שהוא רק רצה דבר אחד (שהוא ממש לא קיבל). גם אני, בסופו של דבר - לא רואה את ההבדל הגדול בין מישהי שעושה את כל הדברים האחרים, לבין השלב הסופי הזה, האקט האחרון של קריעת הקרום או מה שנשאר ממנו. אם הבגרות מתבטאת בלגור לבד ויכולת לפרנס את עצמך, הלא יש מספיק זוגות נשואים שעדיין נתמכים על שולחנם של ההורים בגילאי העשרים המאוחרים, גרים "ביחידת דיור בבית של ההורים" ועושים את הכביסה במכונת הכביסה של אמא (שהרבה פעמים גם מגהצת לבן ולכלה...), שלא לדבר על תמיכה כלכלית, שבמקרים רבים לא נפסקת לעולם. בעיני, יכולת להחזיק קשר של שבעה חודשים בגיל 16 (ואני די מעריכה את היכולת של בחור בן 24 לחכות לנערה בת 16, לא יודעת אם אני הייתי שמחה לחכות שבעה חודשים לסקס) מצביעה על בגרות מסויימת שמאוד יתכן שלא קיימת בכלל בבחורה בת ה18 שעושה את זה "כדי להיפטר" מהבתולין...