תעודות

[פלגיה]

תעודות

"אני מקווה שלא תרצו לראות את התעודה שלי" כך אמרה לי הבוקר הבוגרת הטריה של כיתה ו'. אמרתי לה שנשמח מאוד לראות את התעודה שלה. היא עשתה פרצוף, והלכה. ושאלה: אם הילד חוזר עם תעודה שיש בה ציון מעולה שהתקבל בקלות, וציון בינוני שהתקבל לאחר מאמצים מרובים מצידו - על מה מגיבים בשמחה רבה יותר?

 

[טלילה בעיצובים]

למה לא על שניהם עם מחמאות על

ההשתדלות?

 

[נועה לביא]

"כל הכבוד, תעודה מצויינת!"

וזהו. לא צריך לייחס יותר מדי חשיבות לציונים של בי"ס...

 

[iris mom of two]

על שניהם

אבל מדגישים את השיפור בציון, ומראים איך הוא יכל להגיע להשגים כשעבד.

 

[קורות חיי]

אנחנו משבחים את הלמידה

וההתמדה והעשייה ולא את הציון הסופי (בין אם הוא מעולה ובין אם הוא בינוני)

 

[Kalla]

שמחים על הכל

אך מציינים עוד יותר במיוחד כל מאמץ מיוחד שנעשה. אני בתור תלמידה הייתי רוצה שיכירו בכך שהשקעתי מאמץ מיוחד במשהו שהיה בו קושי וזה נשא פרי. אגב, גם בני סיים כיתה ו' והייתה מסיבה מרהיבה. הם עשו הצגה כל השכבה ביחד בנושא חשיבות הקריאה טהיה ממש מהמם.

 

[חוזה ראול]

אצלינו התעודה היא מראה למורה

ולא לילד. הילד שלי הוא ילד מעניין. יודע הכל, משתף פעולה רק כשבא לו. אז ציון גבוה בתעודה הוא בעצם ציון טוב למורה שהצליח לגרות את הסקרנות. ציון נמוך בתעודה (והיו כמה כאלה) הוא תעודת עניות למורה, כי את מה שנלמד הילד יודע. והציון הכי יפה בעיני היה בעצם הערה של המורה לנ"ך "יודע את החומר היטב, לא השתתף בשיעורים בכלל". עדיף על לתת 5 בגלל שלא השתתף, או 10 בגלל שהוא יודע הכל. כך נותרה ההערה, ללא ציון לידה.

 

[מחר יהיה יום חדש]

אצלנו אין את הבעיה הזו - אין תעודות

יודעים על הילד מפי המורה באסיפת הורים ומהמורים המקצועיים וזה מספיק.

 

[פלגיה]

אין תעודות?

כלומר - בכלל אין? מה קורה אם ילד רוצה לעבור בית ספר, הוא צריך איזו שהיא תעודה, לא?

 

[מחר יהיה יום חדש]

אין בכלל תעודות. אם מישהו עובר, אבל

מי ירצה לעבור משם? אז אני מאמינה שנותנים איזה גיליון ציונים לביה"ס החדש.

 

[פלגיה]

חלק מההנאה

לפחות עבור הילדים שלי היה לראות גיליות ציונים, הערות של המורה, כמה היא נתנה יותר (וכמה היא נתנה פחות) וכדומה. היתה לנו שנה (בבי:ס אלטרנטיבי) בלי תעודה וזה היה חסר. את לא מרגישה כך?

 

[מחר יהיה יום חדש]

בכלל לא חסר לי. באסיפת ההורים

הילדים משתתפים, מי שרוצה והם שומעים את דברי המורים. אני תמיד הולכת עם הילדה והיא מקבלת את התשבוחות בפנים. בנוסף, יש להם כל סוף שבוע תעודת שבח, בו המורה מדביקה מדבקה וכותבת לילד 2-3 מילים אישיות וכל 3 תעודות שבח, יש תעודת ציון אחת גדולה. ילדים שהיה להם משבר לא מקבלים באותו שבוע תעודת ציון/שבח. הילדה שלי אספה את המדבקות וזרקה את התעודות לפח. כן אהבה לקרוא את המילים של המורה, אבל אח"כ זה נזרק. בסה"כ לאורך כל השנה שמענו עליה דברים וגם היא וזה הרבה יותר לדעתי מתעודת נייר. לנו לא חשוב המספרים אלא איך לילדה בביה"ס ושמורים פוגשים אותי בדרך ומספרים איזה שיפור יש, או מורה מבקשת שאביא לה את הילדה בחופש כי היא תתגעגע אליה אז זה הרבה יותר מתעודה עם מספרים.

 

[לאה_מ]

בעצם יוצא לנו לשוחח על הציונים

המשמעותיים הרבה לפני התעודה. אם יש בעיה, אני מעורבת בה כשהיא קורית. אם הם מקבלים ציונים מעולים, הם באים להראות בגאווה. כך שהתעודה היא בדרך כלל רק הזדמנות נוספת להראות ריכוז של כל מה שכבר ידענו, וככזו, גם לא זוכה ליותר מדי התייחסות (השנה הבת שלי סיפרה לי שיש לה חברות שמקבלות מתנה על התעודה. אמרתי לה שהתעודה היא המתנה שלה. אני מעריכה את המאמצים שהיא עושה ואת ההשקעה שלה בלימודים (כמו גם את היכולת שלה לקבל ציונים גבוהים מבלי להשקיע) במשך כל השנה. לה כיף שיש לה תעודה מעולה, והיא יכולה להשוויץ בה לסבים ולסבתות

).

 

[גלי1היחידה]

אנו מגיבים בשמחה על כל התעודה

באופן כללי וכמובן משבחים את הילדים על הישגיהם.