תסכול
היי לכולם, אחרי שכתבתי הודעה בפורום השכן וקראתי קצת פה, הבנתי שיש לי בעיה שגורמת למועקה שאני מרגישה. כמובן שאני לא האשמה היחידה ולא ממציאה את זה אבל אני חייבת לעבוד על עצמי ולא יודעת איך... שנינו סטודנטים, בשנות ה-20 לחיינו, יחד הרבה זמן ולאחרונה עברנו לגור ביחד. בזמן האחרון, מאז שהתחילו הלימודים, אני מרגישה שהוא מזניח אותי. אני מבינה שאין לו זמן (גם לי אין יותר מידי), אבל זה הגיע למידה כזו שזה פוגע בי מאוד. דיברנו על זה, והוא אמר שהכל בראש שלי ושאני מחפשת מה לא בסדר ושאני צריכה להפסיק לחשוב שאם הוא ככה זה בגללי ושיש לו עוד מליון ואחת דברים על הראש. גם את זה אני מבינה, א-ב-ל, גם כשרע לו הוא תמיד יודע לדבר יפה ולצחוק עם החברים שלו, אבל איתי לא. ברור לי שיותר קל להוציא תסכולים על אדם קרוב לך, אבל זה לא מקובל עליי. חוץ מזה, יש לו ידידה שהוא הכיר בלימודים והם התקרבו מאוד...לא היו חסרות לי סיבות לקנא והיא הטריפה אותי עד שנהייתי קנאית (לפניה לא הרגשתי ככה מעולם). הוא הבהיר לי שהם ידידים נטו ופשוט כייף לו איתה. מאז כל זה נהייתי חסרת ביטחון, חלשה וחסרת עמוד שידרה שעושה הכל רק שיהיה לו טוב מהפחד שמשהו ישתבש. אני אוהבת אותו בכל ליבי, ופשוט מטפסת על הקירות. אני חייבת לשבת וללמוד - לא מצליחה, עסוקה בדברים שוליים רק כדי להשכיח את מה שאני מרגישה וכבר לא יודעת במה להיאחז. איך אני יכולה להשתלט על כל הרגשות האלה ולחזור להיות האדם המאושר שהייתי???
היי לכולם, אחרי שכתבתי הודעה בפורום השכן וקראתי קצת פה, הבנתי שיש לי בעיה שגורמת למועקה שאני מרגישה. כמובן שאני לא האשמה היחידה ולא ממציאה את זה אבל אני חייבת לעבוד על עצמי ולא יודעת איך... שנינו סטודנטים, בשנות ה-20 לחיינו, יחד הרבה זמן ולאחרונה עברנו לגור ביחד. בזמן האחרון, מאז שהתחילו הלימודים, אני מרגישה שהוא מזניח אותי. אני מבינה שאין לו זמן (גם לי אין יותר מידי), אבל זה הגיע למידה כזו שזה פוגע בי מאוד. דיברנו על זה, והוא אמר שהכל בראש שלי ושאני מחפשת מה לא בסדר ושאני צריכה להפסיק לחשוב שאם הוא ככה זה בגללי ושיש לו עוד מליון ואחת דברים על הראש. גם את זה אני מבינה, א-ב-ל, גם כשרע לו הוא תמיד יודע לדבר יפה ולצחוק עם החברים שלו, אבל איתי לא. ברור לי שיותר קל להוציא תסכולים על אדם קרוב לך, אבל זה לא מקובל עליי. חוץ מזה, יש לו ידידה שהוא הכיר בלימודים והם התקרבו מאוד...לא היו חסרות לי סיבות לקנא והיא הטריפה אותי עד שנהייתי קנאית (לפניה לא הרגשתי ככה מעולם). הוא הבהיר לי שהם ידידים נטו ופשוט כייף לו איתה. מאז כל זה נהייתי חסרת ביטחון, חלשה וחסרת עמוד שידרה שעושה הכל רק שיהיה לו טוב מהפחד שמשהו ישתבש. אני אוהבת אותו בכל ליבי, ופשוט מטפסת על הקירות. אני חייבת לשבת וללמוד - לא מצליחה, עסוקה בדברים שוליים רק כדי להשכיח את מה שאני מרגישה וכבר לא יודעת במה להיאחז. איך אני יכולה להשתלט על כל הרגשות האלה ולחזור להיות האדם המאושר שהייתי???
