תסכול של התחלה

Lagrangian

New member
תסכול של התחלה

למישהו יש עצות מועילות איך לעבור את השלב המתסכל של ההתחלה של לימוד בשלום?
 

energy22

New member
עשייה, תרגול, ללא לווי של מחשבות../images/Emo24.gif

בהצלחה
 
מה מתסכל?

אני דווקא שמעתי על כך שההתחלה ברוב תחומי הלימוד היא כייפית, מחדשת... בלי כמובן לזלזל בהמשך, שהינו מלא בחומר חדש ומרתק... בקיצור, אני לא בטוח שזה עניין של "התחלה" ושל "אמצע" או "סוף", אלא של חוויה אישית שלך. מה, בעצם קשה לך? שיפוט עצמי? הימצאות בקרב אנשים שאינך "מתחבר" אליהם? פקפוק ביכולתך? אי-הנאה מהשיעורים? קושי פיסי? קושי מנטלי? ציפיות כלשהן, שאינן מתממשות? נסה לפרט מה בעצם קשה לך... הא, ובאותה הזדמנות גם מה בדיוק אתה בעצם לומד (איזה סגנון של טאי צ´י ואיזה צורה לובשים השיעורים).
 

Lagrangian

New member
מקור התסכול

אתה צודק - ההתחלה בד"כ מרגשת מאוד. אבל אח"כ יש שלב ביניים - בין ההתחלה להמשך. בכל מקרה, משיעורי הטאי צ´י דווקא נהניתי, מה שמתסכל יותר הם שיעורי בה גואה. יתכן שזה נובע מכך שהורגלתי מדי לאופי תנועות מסויים, או בגלל שההתקדמות איטית יותר. אני רגיל ואוהב באופן כללי כשיש יותר "דברים" לעשות - כלומר, במקום לעמוד במשך שעה בשיעור ולעשות תרגולי ידיים ללמוד יותר תנועות ואולי פורם, ואת התרגילים המכנים לתרגל בבית יותר - ככה יוצא שאני מתוסכל בשיעור אחרי שעה של אותם שלושה תרגילי ידיים. אני מניח שככל שמופעל עלי יותר לחץ, עד גבול, אני מתפקד יותר טוב - כי ככה אני רגיל מהאוניברסיטה וכו´ - הדברים היותר מסובכים יותר מספקים, לכן תמיד טוב להוסיף לשיעור קצת "סנסציות".. ניצן
 
אולי אם תנסה להעביר את מוקד "הלמוד"

אל עצם החדגוניות-לכאורה, זה יעזור? אני אסביר את כוונתי: אין שום תנועה ביקום שאפשר לחזור עליה פעמיים. אנחנו פשוט לא בנויים לזה. כל תנועה היא חד פעמית וסופית (קצת בדומה לכך שלא ניתן לחצות את אותו נהר פעמיים). יש תרגיל נחמד שממחיש זאת: מנהלים שיחה ספונטנית, כאשר ברגע מסויים המדריך קוטע את השיחה - וצריך לבצע שוב את הקטע האחרון של השיחה (המשפטים האחרונים), אלא שהפעם זה מבויים. ובכן, למרות שלפני רגע ביצענו את זה בטבעיות מושלמת, הביצועים השני, השלישי ואפילו העשירי יהיו הרבה יותר מלאכותיים והרבה פחות ספונטניים וזורמים. אבל הביצוע הראשון היה של שחקנים מושלמים... ובכן, כאשר נדמה לך שאתה מבצע תנועה מסויימת 10 פעמים, אתה בעצם מבצע 10 תנועות שונות לגמרי, אבל אתה לא מסוגל להבחין בכך. אם תנסה להבחין בכך, הרי שמוקד הלימוד יעבור לעצם החדגוניות המדומה של התנועות. ואז תבין שזהו בעצם השיעור (ולא רק התנועות עצמן). ואז זה יהפוך למעניין. שלא להזכיר את העובדה שכאשר תצליח, השעמום יעלם לחלוטין. כמובן, זוהי רק דוגמא או דרך אחת להפוך את מוקד הלימוד לעצם החדגוניות המדומה של התנועות. יכול להיות שהמטרה האמיתית שונה לגמרי, ללמדך משהו, או להקנות לך משהו, שאתה מוזמן פשוט לנסות להרגישו דרך התנועות. זוהי דרך נוספת להפוך את מוקד הלימוד לעצם החדגוניות המדומה. אולי תנסה לחשוב על דרך שלישית בעצמך? ובכל מקרה, נסה ליישם זאת - וספר אם הצלחת. אנחנו כאן, ממתינים... שלך בן
 
למעלה