יודעת שיקרה
New member
תסכול ועידוד...
הרבה בנות יקרות כאן, מלוות אותי, גם בפורום וגם בפרטי, מה שהופך את התהליך לטיפה יותר מקל.
ביום שישי הולכת להחזרת מוקפאים, פעם שנייה , לאחר החזרת טריים, שניגמרה בהפלה, לצערי.
מתרגשת וחוששת, כמו בכל פעם, ומודעת מאוד לכל מה שיכול לקרות בהמשך, שזה כבר לא בידיים שלי..
עדיין שומרת על סוד " התרומה" ואין חברה אחת שיודעת על כך, מה שגורם לי לקושי רב. כך בחרנו לעת עתה, ולכן אני מוצאת את הפורום הנהדר הזה לפרוק!
עם בן זוגי מאוד קשה לי לדבר, הוא לא מסוגל או לא יכול להכיל אותי ואת הדאגות, ההתרגשויות, הציפיות והפחדים שלי, ומאמין שלא צריך לדבר. אני כמובן מנסה להבין אותו וגם את החששות שלו.פה אני די מוצאת את עצמי לבד, למרות שהוא איתי לגמרי לאורך כל הדרך, הוא מפוחד לא פחות ממני. חווינו כלכך הרבה אכזבות כבר והפלות והפחד והחשש מאוד מובנים לי.
אבל...מכיוון שאנחנו לבד בסוד הזה, אני נורא רוצה לקבל ממנו יותר ואני הכי מנסה בעולם ,לא לבכות ולא להכנס לאטרף עם כל הנושא הזה,את כל התיסכולים שלי אני מוציאה כאן ובמדייה בכלל. כלכך הייתי רוצה שהוא יצליח לקבל ממני את כל שעל ליבי ויהיה לי יותר לעזר. יותר יתמוך( למרות שהוא עושה זאת בדרכו המקסימה, יש לציין).עדין...
המתח והרצון העז כבר לעבור את השלבים והתקופה הקשה הזו, חזק ממני.
אני כבר רוצה להיות אמא!
ולפני זה אני כבר רוצהה, שהעוברים יפשירו כמו שצריך, ולא "יתבזבז לנו המלאי", אני יודעת שזה נישמע רע, אבל אין לנו כסף בכלל ואני לא רוצה בכלל לחשוב על זה....
שיוחזרו בשלום אל הרחם, שהפעם הרחם מוכנה יותר מאי פעם, להפתעתי הרבה!
ואז שיעברו השבועיים, מורטי העצבים ואז...הלוואי, בשורות טובות וכך אפשר להמשיך ולהמשיך עם כל צעד וצעד,בטא חיובית, שק, דופק וכן הלאה.
אני מרגישה שסבלתי כלכך הרבה עד עכשיו ובאמת מגיע לי רגע ואולי הרבה רגעים של נחת כבר.
מצטערת על אורך המלל, אך אתן המקום היחיד, בו אני יכולה לומר כמה באמת קשה לי, כמה אני מפחדת וכמה אני כבר רוצה להיות אחרי זה.
שאלה:משהי כאן בייצה עם זקיק 18?
הבדיקות הראו ביוץ, כך הרופא אמר, שאני מאוד סומכת עליו, אך משהו אצלי,בטח מהחשש, לא מצליח להרגע.
האם באמת היה ביוץ וההחזרה בזמן? עוברים בני3 ימים.
תודה למקשיבות, לעונות ולתמיכה הענקית שאני מקבלת מכן, בנות יקרות.
הרבה בנות יקרות כאן, מלוות אותי, גם בפורום וגם בפרטי, מה שהופך את התהליך לטיפה יותר מקל.
ביום שישי הולכת להחזרת מוקפאים, פעם שנייה , לאחר החזרת טריים, שניגמרה בהפלה, לצערי.
מתרגשת וחוששת, כמו בכל פעם, ומודעת מאוד לכל מה שיכול לקרות בהמשך, שזה כבר לא בידיים שלי..
עדיין שומרת על סוד " התרומה" ואין חברה אחת שיודעת על כך, מה שגורם לי לקושי רב. כך בחרנו לעת עתה, ולכן אני מוצאת את הפורום הנהדר הזה לפרוק!
עם בן זוגי מאוד קשה לי לדבר, הוא לא מסוגל או לא יכול להכיל אותי ואת הדאגות, ההתרגשויות, הציפיות והפחדים שלי, ומאמין שלא צריך לדבר. אני כמובן מנסה להבין אותו וגם את החששות שלו.פה אני די מוצאת את עצמי לבד, למרות שהוא איתי לגמרי לאורך כל הדרך, הוא מפוחד לא פחות ממני. חווינו כלכך הרבה אכזבות כבר והפלות והפחד והחשש מאוד מובנים לי.
אבל...מכיוון שאנחנו לבד בסוד הזה, אני נורא רוצה לקבל ממנו יותר ואני הכי מנסה בעולם ,לא לבכות ולא להכנס לאטרף עם כל הנושא הזה,את כל התיסכולים שלי אני מוציאה כאן ובמדייה בכלל. כלכך הייתי רוצה שהוא יצליח לקבל ממני את כל שעל ליבי ויהיה לי יותר לעזר. יותר יתמוך( למרות שהוא עושה זאת בדרכו המקסימה, יש לציין).עדין...
המתח והרצון העז כבר לעבור את השלבים והתקופה הקשה הזו, חזק ממני.
אני כבר רוצה להיות אמא!
ולפני זה אני כבר רוצהה, שהעוברים יפשירו כמו שצריך, ולא "יתבזבז לנו המלאי", אני יודעת שזה נישמע רע, אבל אין לנו כסף בכלל ואני לא רוצה בכלל לחשוב על זה....
שיוחזרו בשלום אל הרחם, שהפעם הרחם מוכנה יותר מאי פעם, להפתעתי הרבה!
ואז שיעברו השבועיים, מורטי העצבים ואז...הלוואי, בשורות טובות וכך אפשר להמשיך ולהמשיך עם כל צעד וצעד,בטא חיובית, שק, דופק וכן הלאה.
אני מרגישה שסבלתי כלכך הרבה עד עכשיו ובאמת מגיע לי רגע ואולי הרבה רגעים של נחת כבר.
מצטערת על אורך המלל, אך אתן המקום היחיד, בו אני יכולה לומר כמה באמת קשה לי, כמה אני מפחדת וכמה אני כבר רוצה להיות אחרי זה.
שאלה:משהי כאן בייצה עם זקיק 18?
הבדיקות הראו ביוץ, כך הרופא אמר, שאני מאוד סומכת עליו, אך משהו אצלי,בטח מהחשש, לא מצליח להרגע.
האם באמת היה ביוץ וההחזרה בזמן? עוברים בני3 ימים.
תודה למקשיבות, לעונות ולתמיכה הענקית שאני מקבלת מכן, בנות יקרות.