תסכולים

[פאמקי]

את רצינית??

חשבתי שצחקת. לדעתי, את התהליך את צריכה לעבור קודם עם עצמך. לתאר סנריו, ועוד אחד... עד שהמפלצת מתגמדת. כשתהיי מוכנה לכל תרחיש, גם תדעי להתמודד עם כל אחד. אחרי התרחישים, כמעט בטוחה, שאי אפשר יהיה לעצור אותך כשאת בדרכך לספר לו. בנוסף את יכולה לקבל את תמיכת המשפחה כשאת מספרת, כששומעים עוד דעות, כשיש מישהו מהצד שמשקף (במקרה הצורך), יותר קל להתמודד. אך זה לא מתאים לכל אחד ורק את מכירה את אביך ומה יצליח לך איתו. בבטן, רק את יודעת מה נכון (בטן, רק לא SMS, בבקשה

).

 

[gallop28]

האמת...

לא הייתי עושה את זה בSMS אבל זה בהחלט עבר לי בראש... זה קר מידי ומצד שני... זה כל כך מפחיד אותי.

 

[oshkoshi]

לא חפרת בכלל

אני חושבת שדבר כזה צריך להגיע בשלבים. מניסיון אישי הכי קל לנתק את הצד המתנגד. אבל בפנים זה לא מרגיש שלם.(לפחות לא אצלי- ואצלי זה לא היה קשור לזוגה אלא על אורח החיים והילדים). צריך לשבת לדבר על הדברים להבין "מה לעזאזל הבעיה שלהם?". כי אם נחשוב על ההורים שלנו הם עברו ,עוברים ויעברו כל כך הרבה תהפוכות איתנו ובמהלך החיים, ואנו מצפים שלכל דבר יסכימו או יתנו את האישור שלהם. אז זהו שהם לא חייבים. גם להם יש דעה, גם להם היו שאיפות גם להם היו רצונות. (למרות שאני לא מסכימה עם חלק מההתנהגויות שלהם( אם אחרי דיבורים וניסיונות להבין ולהסביר עדיין " אין עם מי לדבר". אני מניחה ששלב הריחוק הוא השלב הבא. כשאני התרחקתי , הם חזרו אליי מהר מאוד ,לא בהכרח קיבלו או מקבלים אותי. אבל מאוד התגעגעו לילדים. לפעמים צריך גם לחשוב עליהם. לפעמים. וכן מצטרפת לקודמתי "חבר אתה חופר "

 

[עלמה40]

כן, כן

אוהבת לקרוא דעות פחות רווחות כיוון שמכילות אתגר עבורינו הכי קל זה להתרחק ולהרחיק, והרי רובינו נוטות לפתרונות הקלים... ואהבתי גם את הדגשת הצורך במאמץ מצידנו להבין "מה לעזאזל הבעיה שלהם?" זה מצביע על בשלות, על בגרות, על אומץ על חוסן הגם שאני יודעת ברוב המקרים מהו הדבר הנכון לעשות, עדיין אינני עושה אותו לא מוצאת בי די אומץ

 

[לי מבקרת]

זה הזמן להיות אקטיביות יותר, ואולי זה יעזור.

אצלנו היה את הצד שלי שהיה מקבל מאוד והצד של זוגתי שלא. גרמנו להם להתחיל לקבל, כל פעם שהזמינו לארוע רק את זוגתי, היא אמרה שאם אני לא מוזמנת היא לא הולכת. היו לא מעט ארועים שהיא ויתרה עליהם, אבל הם הבינו בשלב מסויים שהם לא יכולים להתעלם. לדעתי שווה לנסות, זה ממחיש להם את הנקודה בדרך כלל. בהצלחה

 

[פרח7]

הי dify

אם חשובה לך ההגדרה של נישואין כדי לייצר סטאטוס משפחתי אתן יכולות לקיים טקס כלולות שיכול להיות משמעותי ברמת ההצהרה המשפחתית. נכון שזה לא יעניק לכן הכרה של מוסדות המדינה אבל נשמע לי מהודעותיך בשרשור, שיותר חשוב לך לעשות את הסוויטש בראש של המשפחה. ברמה הזו, של ההכרה המשפחתית, טקס כזה יכול לעזור או להביא את המשפחה להתגייס לטקס, ולגייס את המשאבים (כסף, זמן, הכרה) מההורים או שאם הם יתנגדו לטקס עצמו ו/או לא ירצו לשתף איתו פעולה (אפילו ברמת רשימת המוזמנים שתהיה מצומצמת מזו של החתונה של אחיך נניח) זו מראה טובה להעלות להם לגבי היחס שלהם לזוגיות שלכן ומצע מעניין לדיון על הקבלה שלהם את הזוגיות הלסבית. הייתי במעט חתונות לסביות רובן, לא היו רבות משתתפים כמו שהיו לו היו חתונות הטרואיות לכן אני חושבת שכשעושים טקס כלולות/חתונה, רשימת המוזמנים לחתונה שמביאים ההורים, (ולא הכסף שמקבלים מהם) היא המדד להכרה ולקבלה.

 

[dify]

האמת היא שאת כנראה צודקת.

הדרך היחידה לנסות לקבל מהם הכרה היא על ידי טקס רישמי- אם כדי לקבל הכרה מהמשפחה ואם כדי לעמת אותם עם העובדה שאינם מכירים בנו. אני כנראה לא אעשה זאת, ראשית כי אינני מאמינה בטקסים (הסיבה היחידה שאני בכלל שוקלת את זה, זה בדיוק הסיבות שכתבת) ושנית, מאחר וזה אומר להיכנס למלחמת עולם שלישית עם המשפחה (כאמור, אפילו למסיבות יום ההולדת שלנו אנחנו לא יכולות להזמין את בת הזוג) אז נכון שאצא צודקת אבל מותשת ושוב אני צריכה להשתתף במלחמה שאחי הסטרייט אפילו לא יוכל לדמיין אותה לעולם בדיוק הצורך להיכנס למלחמה על דברים שברורים מאליהם, היאא המתסכלת

 

[אוססונה]

אכן, "תסכולים".

אולי כדאי לנו להוסיף "נשואה לאישה" בכרטיס. תמיד אני חייבת להסביר למי אני נשואה. לא נורא! מעניין אם גם אצל הגברים ההומויים, קיימת התופעה הזו.

 

[dify]

זה אפשרי בכלל?

לא חושבת שיש דרך להגדיר את זה ככה בכרטיס של תפוז. והאמת היא שזה לא כל כך משנה לי במרחב הוירטואלי כמו שזה משקף את הבעייתיות במציאות והאמת, אצל הומואים זה מרגיש לי אפילו יותר קשה (איכשהו בתחושה שלי לסביות מקבלות יחס יותר מקבל מהומואים, או לפחות ככה אני חובה את זה)