תסביך המכשפה.

[ספל חמאה]

תסביך המכשפה.

אתן מכירות את שלגיה? אז אמא שלה. זאת שמרעילה את הילדה שלה. אני חושבת שאני סובלת ממנו. בכל דבר שאני עושה אני מרגישה שאני מרעילה את הילדים, שכל דבר שאני עושה יביא למותם, כמו בסיפור. בחיי, אני מקווה שזאת תקופה, כי זכור לי שהסוף טוב. >ספל חמאה סובלת מהזדהות יתר<

 

[נעה גל]

יש ספר כזה "הורים מרעילים"

אף פעם לא הצלחתי באמת לקרוא אותו כי אני לא יכולה להחליט שמי שכתב אותו הוא פסיכולוג מבריק או סתם בן אדם עם מלא בעיות

 

[לאה_מ]

זאת לא אמא שלה, לא?

זאת אמא חורגת. באגדות הילדים יש ביניהן הבדל תהומי! (אני אומרת זאת בתור אמא שהבן שלה מכור בשבועיים האחרונים לשלגיה, ומבקש לראות את הסרט של דיסני כמעט מדי יום...)

 

[Shellylove]

אז אני המרעילה?

יש גם אימהות חורגות (כמה אני שונאת את הביטוי הזה, מישהי מכירה אחר?) שהן דווקא בסדר (אם יותר לי להעיד על עצמי). ולספל חמאה - לא הבנתי מה גורם לך להרגיש ככה? זו נשמעת לי תחושה מאד לא נעימה. את רוצה לפרט שנעזור?

 

[לאה_מ]

לכן אמרתי "באגדות הילדים"

אבל את יודעת מה? אני מציעה לך צפיה משותפת ב"שלגיה" ואחר כך נוכל לחפש נקודות דמיון

 

[ספל חמאה]

תחושה לא נעימה - זה נכון

מה גורם לי להרגיש ככה? אין לי מושג. (אם היה לי מושג, כבר לא הייתי מרגישה ככה...) אני אתן דוגמא: הכנת תה. קודם כל איזה תה - אם אני שמה תיון רגיל, אז יש בו ים קופאין (זה לא רעל?). אח"כ כמה סוכר? (אני שותה 3.5 כפיות סוכר, אבל אני לא רוצה ילד עם הרעלת סוכר, מצד שני בלי סוכר בכלל זה לא טעים, אז אחד סוכר? אחד וחצי?) לבסוף אני מוסיפה מים קרים, אם נגמרו המים הרתוחים, אני מוסיפה מים מהברז. זה לא רעל? אז כמו שאת יכולה להבין - זה באמת שטויות ומשהו מאוד סובייקטיבי. והכל בראש שלי. לגבי עזרה - אופרטיבית אין ממש מה לעזור. עצם זה שאתם כאן, נותנים לי לשתף אתכם עם הפסיכוזות שלי - זאת העזרה שאני צורכת. >ספל חמאה מפרטת<

 

[לאה_מ]

חליטת לואיזה עם חצי כפית סוכר חום

וקובית קרח ממים מסוננים לקירור

את יודעת מה הזכרת לי? מכירה את הסרט של וודי אלן "ישנוני" (Sleeper)? זה סרט שבוא הוא נכנס לניתוח ומתעורר כעבור המון שנים, ומתברר שהקפיאו אותו ועכשיו הוא בתקופה לגמרי אחרת. בחיים ה"קודמים" שלו היתה לו חנות של מזון בריאות ב-Village ב-NY, אבל בתקופה שבה הוא הופשר ממש לא מבינים על מה הוא מדבר - "אה... הוא בא מהתקופה שבה לא ידעו שהמבורגר וצ'יפס וקצפת זה הכי בריא"...

בקיצור - מדי פעם מתפרסמים כל מיני מחקרים (שחלקם סותרים זה את זה) על כמה שיין אדום מונע מחלות לב ועגבניה מונעת סרטן אבל ענבים גורמים למחלת מעיים קטלנית... בקיצור - לא עדיף לחשוב שיום אחד באמת יגלו שקצפת זה הדבר הבריא ביותר?

 

[אפרתש]

מ"נפלאות" העולם המודרני

כמעט כל דבר הוא לא בריא, או שיתגלה ככזה בעוד שנה. גם לי יש לפעמים חששות כאלה, ומה שאני אומרת לעצמי זה - אנחנו לא שתינו מים מינרלים. שתינו מי ברז. אצלנו לא היו תחליפי חלב חכמים - אחרי הגמילה עברנו לחלב פרה רגיל. ואנחנו שותים עכשו קפאין כל הזמן, ועוד ועוד ועוד. ולא מתים. אז נכון שאולי הייתי יכולה לחיות מאה וחמישים שנה ובגלל כל ה"רעלים" האלה אחיה רק 120. מילא. אולי תתייעצי עם תזונאית? אולי אישור מ"גורם מוזמך" יעזור לך לקחת את הדברים יותר בקלות. היא תתן רשימה של "בל יעבור", ותרגיע החששות בקשר לכל השאר.

 

[Shellylove]

עכשיו נרגעתי

כי חשבתי שאת מתכוונת ל"מרעילה" במובן הפסיכולוגי וזה נשמע לי קצת מבהיל. אני מניחה שרציונלית את יודעת שאם נכנסים למעגל הזה, אי אפשר ממש לצאת ממנו כי כמעט על כל דבר מישהו פעם אמר שהוא לא בריא, נכון? אז מתמקדים בדברים החשובים, מקשיבים לאנשים שסומכים עליהם ומקווים שילינו יהיו שלמים ובריאים. הרבה

(זה טוב לפסיכוזות

)

 

[ליאת +]

אני חושבת שזה שיש גם פן ריגשי

קודם כל- התחושה שתיארת מאוד מוכרת לי. לא כל יום, אבל בהחלט קורה מידי פעם (אני זוכרת ששאלתי כאן בקיץ שאלה לגבי ארטיקים- כדוגמה לדילמה איך לקבוע מה מותר ומה אסור). ולכן אני מעלה את ההשערה שהעניין הבריאותי הוא כן מסווה לעניין הרגשי: האם אני אמא מספיק טובה? האם אני בכלל כשירה לעמוד באחריות הגדולה הזו על חייו של אדם אחר? מי אני שאקבע כמה כפיות סוכר "זה בסדר"?

 

[נדיה של ארבעה]

אני הולכת על העניין ההוליסטי

מצד אחד אני אכן משתדלת שילדים יאכלו אוכל בריא. מצד שני, אני מקווה שאם הם יקבלו מספיק אהבה וצרכים הנפשיים שלהם יתמלאו על הצד הטוב ביותר עד כמה שניתן, הגוף שלהם יהיה חזק דיו כדי להתגבר על הקצת ג'אנק שהם אוכלים.

 

[האמא הדואגת]

את לא מרעילה!

אלא אם כן את מאכילה אותם ברעל עכברים בכוונה...

לפעמים יש לי תחושה שדברים יוצאים קצת מפרופורציה. הילדים שלי מקבלים גם ממתקים, קפאין (תה ושוקו), ג'אנק ומי ברז. אז מה? ואמא שלהם רופאה... אני לא דואגת בכלל בעניין הזה, כי אני יודעת שזה ממש זניח. אין לי עניין לגדל אותם בבועה סטרילית "נטולת" הכל- מה גם שאנחנו לא חיים לפי הפילוסופיה הזו. כולנו מכירים את השכן/מכר/בן משפחה ש"אכל בריא", לא עישן, לא שתה, התעמל בקביעות ו... לעניות דעתי, לגנים שאנו נולדים איתם יש השפעה גדולה הרבה יותר! אני לא מזלזלת באורח חיים בריא, חלילה, אבל לא צריך להגזים (לאף כיוון). ואני חייבת להוסיף: מה זה בדיוק "הרעלת סוכר"???? אין כזה דבר!!! נכון, שעודף סוכר עשוי לגרום בילדים מסויימים לאי שקט (היות והוא מספק אנרגיה זמינה)- אבל הרעלה? גלוקוז הוא מולקולה של חד סוכר הזמינה לתאי הגוף בזכות האינסולין. הוא מצוי בסוכרוז (הסוכר הלבן/החום/דבש), פרוקטוז (סוכר פירות=פירות), לקטוז (סוכר חלב=חלב פרה/אם/עז וכ"ו...) ובעמילן (מוצרי קמח, תפו"א, תירס ועוד). נכון שבנ"ל יש ערך מוסף של ויטמינים, מינרלים וחלבונים, אך כל מי שאוכל מהם (ואני בטוחה שיותר מכמות של 2 כפיות סוכר)- מצוי בסכנת הרעלה נוראית??? האמא הדואגת (בגלל דברים אחרים).