תנו עצה...

[boya ka]

תנו עצה...

אם מישהו סובל מפחד מסויים, ונוטה לפעמיים לחשוב שלילי, אפילו בטיפשות להתמכר לפחד או להרגשה של רדיפה או מה שלא תרצו לקרוא לזה... עכשיו... אותו מישהו מודע לזה שכשהוא שומע צליל x או נגיד רואה את בנאדם x ופתאום הוא בוחר להרגיש מאויים או חסר בטחון, ולהיכנס לסתם סרט לא קשור, ומשם לאבד את הצפון. נניח והוא יודע מה מכניס אותו לסרט, והוא אפילו מתחיל להתגבר על זה יותר ויותר, למרות שלפעמים דרמה מהסביבה יכול להחזיר אותו למנגנון הישן של הפחד, ואז הוא מרגיש הקלה בקלות יותר. עכשיו לשאלה הגדולה, יש סיכוי לשכוח לגמרי את הפחדים הלא רציונלים? אלה שלא ממש חשובים להישרדות ... מהי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם דברים כאלה ? תודה מראש.

 

[גלינקה2]

התגברות על פחדים

לא ברור מה בדיוק הפחד שאתה מדבר עליו. אם זה פוביה יש כל מיני פורומים שמדברים על פחדים ופוביות ויש שיטות להתגבר על פחדים. כן. יש סיכוי להתגבר על פחדים לא רציונלים. לדעתי, כל פחד הוא חרדה פנימית שמתלבשת עליה פוביה מסוימת. כאשר מתגברים על החרדה הכללית יש סיכוי לרגיעה. אבל יש גם שיטות להתמודד עם פחד נקודתי.

 

[boya ka]

כמעט התגברתי

הבעייה היא שרישומי הזיכרון מהעבר שלי סומנו בפחד, אף על פי שאני רציונלי, האסוציאציות ממשיכות להגיע ולפעמים נכנסות. כל עוד אני בשליטה על העניינים, זותמרת מרגיש בטחון לגבי התפתחות וקצב התפתחות העניינים סביבי, הכל מצויין. ברגע שהכדור לא בידיים שלי, הסיפור שונה לגמרי, לפעמים אני משתטה ומנסה להישאר בשליטה בכח אפילו שלא מדובר בקרב ההישרדות של הרגע האחרון בחיים שלי, ומאותו רגע אני עלול להיכנס למציאות משלי, והגוף שלי מכניס את עצמו למגננה או מתקפה בהתאם, ומשם תגובות שרשרת של הסביבה לפי ההרגשה שלהם. חשבתי לעצמי... אם אני יוותר על שליטה לנצח, כאילו אין לי על מה להגן בכלל, אני יוכל להסתדר במשחק בכל מצב, אם כאשר אני מוביל - לא אחשוב בכלל על הזמנים שפיגרתי, יעלם הפחד שאחרים יחשבו שאני יותר טוב. אם כאשר אני לא מוביל - לא אחשוב על להוביל או למה מישהו אחר מוביל. בקיצור אני יבצע את כל הפעולות האלה במודעות עמוקה שהכל פאקקקקיניניניג משחק. ושלא תעיזו לשפוט את מה שרשמתי : | אתם יכולים לנסות... : )

 

[כנרת יפה שלי]

נראה שבאינטלקט אתה מבין את העניין,

ובכל זאת זה קורה. נכון?

 

[boya ka]

משהו כזה...

אני מודע לתהליך אבל לפעמים כל מני שטויות מכניסות אותי אליו. היום הכאב הרבה פחות רציני,,, בעבר הייתי נתקע המון זמן באותה הנקודה, היום לא משנה לי אם לא אקבל את התשובה באותו הרגע, העיקר לזרום קדימה.

 

[R A M1]

כל הפחדים קשורים להישרדות

הישרדות היא האמא של כל הפחדים כולם. הפחדים הם מנגנון הגנה שנועד לעקף את הרציונל זה תפקידו. ביחס לאינסטינקט הרציונל איטי יותר מצב. להישרדות פנים רבות היא לא רק פיזית.

 

[boya ka]

מסכים

בטח יצא לך לשמוע על דיאנטיקה, הטענה של הזרם הזה די דומה.

 

[R A M1]

סלח לי על בורותי

רק עכשיו נכנסתי לאתר, לא התעמקתי. עניין המוות הוא הלא ידוע האלמותי, כל התורות כולן עוסקות בו ובהשתקפויות שלו. מאלמותיות פיזית לתודעת הריק ועד לנצחיות האחד. איך שלא תהפוך את זה לא ניתן להתחמק מהעובדה שהמוות מוצפן בתאי הגוף. עצם הגדרת הגוף עם מנגנון השמדה עצמית מתקתק, הנפש חווה את פוטנציאל אי ההגשמה בכל המישורים והיא פשוט פוחדת, יותר נכון מבועתת. פוחדת שלא תספיק כשיגמר הזמן. מכאן כל הנגזרות.

 

[boya ka]

לא קרה כלום...

גם אני חדש, ובלי קשר דיאנטיקה היא לא הנושא של הפורום באופן ישיר, למרות שאפשר לחבר בינהם. די התחברתי לדברים שכתבת, המוות הוא היועץ הטוב ביותר, עדיף על רחמים עצמיים או כל רגש אשמה, ההבנה המלאה שבסופו של דבר החיים יסתיימו, יכולה לשחרר מכל הפחדים, ולהניע את הבנאדם ל"הישרדות" נכונה. קל יותר לבחון אירועים בצורה אובייקטיבית, בלי לחשוש או לצפות למשהו, מאחר והמוות יכול להיות בכל זמן. אין טעם לבזבז את הזמן על אירועי העבר או כל מקום שמשאיר בנו הרגשה לא נעימה. אי הגשמה זאת בעייה מהותית, הרגשה מוכרת של ריקנות... להתמודד משמע לא להתמכר לפחד אלא להיכנס בו ראש בראש ולהוציא אותו מפסיד, ברגע שנבנה חוויות מחזקות במצבי דחק אישיים שלנו, נוכל לדומם את הפחד לאט לאט, ואחרי תקופה להגיד לו שלום (מרחוק מאוד...) ואז אין מה שיעצור אותנו... אין לנו סיבה להימנע מסיטואציות שאנו רוצים בחיים שלנו. כל זה טוב ויפה, במיוחד אם מישהו יתחבר לזה... אני עדיין בדרך, אפילו שמאוד קל לי להסביר את זה יש לי עוד כביסה לעשות, ותכלס הפסקתי לצפות שהכביסה תפסיק מתי שהו בכל מקרה אז אני יצטרך לכבס בגדים של אחרים

 

[R A M1]

אה הה.. לשמחתי מלכבס כביסה של אחרים

נגמלתי.

 

[boya ka]

חחח

זה משאיר בי תקווה...

 

[אישה ממאדים]

אני נוטה להסכים

שמתי לב שכמעט לכל פחד ניתן לעשות רדוקציה לפחד המוות. העניין הוא שהעולם השתנה כל כך, וחלק גדול מהפחדים האלה לא מועילים לנו כבר, ורק מזיקים.

 

[R A M1]

אי הבנת מנגנוון הפחד

מזיקה. הבנת החיים מביאה להבנת המוות. האפשרות שהחיים משנים צורה היא כמעט בלתי נתפסת לשכל שלנו. וכתוצאה מאי ההבנה הזו התודעה שלנו מתקשה לקבל זאת למרות שהגוף נמצא בתהליכים של שינוי על בסיס קבוע. אפשר לראות מסביב שהעיסוק האובססיבי של האנושות כולה הוא שינוי צורה, חיצונית וגם פנימית. אנחנו מנסים להבין את המוות בגלל פחד מוות. לדעתי אחת התוצאות העמוקות ביותר של הנסיון הקולקטיבי שלנו להתגבר על הפחד מכליון היא תופעת הטרנסג'נדרים. במקרה שלהם הנפש נמצאת בדיסהרמוניה ובאי הזדהות טוטלית עם הגוף, כלומר עם הצורה. וזו תחילתה של הבנה ממשית שהגוף הוא חלק ממכלול גדול יותר ושהנפש או ההוויה יכולים להיות בעלי זהות שונה משל המערכת הביולוגית שמקיימת אותם. כאשר נבין שישנה מערכת אקולוגית תומכת בין גוף נפש ורוח נוכל לקבל את האפשרות שהמוות הוא שלב מעבר ממצב אחד של חיים למצב אחר של חיים. נוכל להבין שכאשר החיים משנים צורה המוות הוא האתנחתה שמאפשרת זאת.

 

[potamya]

לי נראה שתיאורית ומלים יוצרים בלבול

נוסף נראה לי שכשהולכים מעבר למלים, לפירושים, להסברים, לתיאוריות שהולכים מעבר לשכל שנותנים לעצמנו להיפתח שהולכים פנימה והלאה בלי להגביל שם השקט

 

[אישה ממאדים]

או -

שזה יוצר בלבול נורא כל כך, שאפילו מילים אין לנו כדי לשלוט בו. הכל במידה. שכל הוא כלי חשוב ולגיטימי. הוא לא יכול לעשות הכל, צריך להכיר במגבלותיו, אבל צריך גם להזהר מלשלול אותו באופן גורף.

 

[R A M1]

כמו ללכת ביער מעבר לעצי היער

השכל הוא בלתי נמנע. ללכת פנימה משמעו ללכת עם השכל אל תוך השכל. אי אפשר ללכת מעבר לשכל, אפשר לאפשר לשכל להיות שכל וכשמניחים לו רק אז הוא מתחיל לשקוט. והתהליך הזה רועש מאוד. היופי הוא שכאשר השכל שוקט אין יותר בעיה עם מילים, רעיונות הסברים ותאוריות, אין יותר קונפליקט עם טבעו של השכל. רק אז אפשר לומר שהשכל יודע להיות שקט. השקט של השכל מגיע כאשר השכל ער בהיר חי, הוא שקט מכיוון שהוא שוב סקרן נדהם ונפעם מהחיים ומהטבע האמיתי. הוא כבר לא נמצא במערבולת בלתי פוסקת בתוך עצמו.

 

[potamya]

RAM יקר לא הבנתי

מדוע אתה קובע קביעות מוחלטות וסגורות למשל "אי אפשר ללכת מעבר לשכל" ואם אתה רוצה במימד השכלי הנה לך חידה לאן מגיעים ביער מעבר לעצי היער

 

[R A M1]

זו השאלה להגות בה

הבנה אמיתית תביא אותך בסיכומו של תהליך לקבלה עמוקה חסרת פשרות לעובדה הפשוטה שללכת מעבר לשכל משמעותו שהשכל התעורר. הוא ער לעובדת קיומו והוא מפסיק לחלום. רק אז השכל יכול להבין את מקומו. יש בתהליכים רוחנים רבים אמירות שמטרתן היחידה היא להביא את האדםלמבוי סתום. ולא רק במשמעות של קואן זן, אלה ממש בפועל. אחת מהנפוצות שבבהן היא ללכת מעבר לשכל.

 

[potamya]

רם אני קורא את שאתה כותב

מבין את המילים ואם אני מבין את כונתך נכון כנראה שאנחנו הפוכים בתפיסות שלנו כתבת "יש בתהליכים רוחנים רבים אמירות שמטרתן היחידה היא להביא את האדםלמבוי סתום" ואני חווה שהתהליך מביא אותי לחופש ולא למבוי זה כמובן הנסיון האישי הפרטי שלי מאחרים הבנתי שהם עוברים תהליך דומה מסכים איתך באמירה "רק אז השכל יכול להבין את מקומו" ובעצם זה חלק מהחופש המחשבות או הפעולות האחרות שהשכל מבצע אינן "נותנות את הטון" יותר היכולת לראות את המחשבות וגם את הרגשות בבהירות את התהליכים המניעים את הראש ואת הרגש נותנת את החופש ומהו חופש היכולת לבחור וממקום נקי לא מושפע

 

[R A M1]

ננסה להסביר את הכוונה

אחד הסמלים העתיקים בהוויה האנושית הוא המבוך. אם תתבונן במבוך תראה שרבות מהאפשרויות שלו מובילות אותך לדרך ללא מוצא, בעיקר ההגיוניות שבהן. במצרים העתיקה מבחני התקדשות מסוימים הביאו את המתקדש להתמודדות עם מבוי סתום במישור הפיזי הרגשי והרוחני שהתלמיד התמודד איתם פיזית. גם באמניות לחימה של המזרח יש תהליכים דומים וגם אצל הילידים הצפון אמריקאים. האמירה "ללכת מעבר לשכל" היא מבוך, מבוך של השכל. רק כשאתה יודע בוודאות מתוך התנסות מעשית שללכת מעבר לשכל זה בלתי אפשרי אז משהו מתרחש. חופש אמיתי הוא חופש מהבחירה עצמה. רק כאשר אתה מגיע למצב הוויה שמאפשר לך, בערות בהירה, לוותר על "חופש הבחירה" החופש האמיתי מתחיל.