תנו למות בשקט

רעוּת

New member
תנו למות בשקט

כששמעתי שנגמ"ש של צה"ל עלה על מטען בעזה ויש נפגעים כבר תארתי לעצמי שעוד כמה שעות יודיעו שהם בעצם הרוגים ושהם בטח מגבעתי, כי גבעתי בעזה. אחרי שיודיעו למשפחות, נדע גם אנחנו.. כל אחד לוקח את זה למקומות אחרים. אני רק חשבתי על המשפחות שלהם, על הדפיקה בדלת, על הבשורה הנוראית ואיך החיים שלהם ישתנו מעכשיו כמו ששלי השתנו לפני 5.5 שנים, כשדפקו לנו בדלת. ומן מחנק כזה, לא יודעת.. לא רוצה שיצטרכו לעבור את זה! זה לא פייר, היו להם בנים, יפים, מוכשרים כל אחד מהם היה הכל ועכשיו הם אינם ובחדשות מדברים על פעולה חשובה בעזה ומספרים על התגובה של שרון, ושל מופז אבל מה זה בעצם משנה? הם אינם. הם לא ישמעו את החדשות הם, הם החדשות! ומה זה משנה למשפחות אם זאת היתה פעולה חשובה? כי מה כבר יכול להיות יותר חשוב מהחיים של הבנים שלהם? ובחדשות מספרים על הגופות, וזה נורא ואני כ"כ כועסת... במדינה הזאת אפילו למות אי אפשר בשקט?! לא מספיק שהרגו אותם, עכשיו מתעללים בגופות? למה???? ואני לא יודעת איך הייתי עומדת בזה, אם הייתי במקום אותן משפחות. אני יודעת שבעצם יש לי מזל, בגופה של אח שלי לא התעללו. את הגופה של אח שלי ישר קברו באדמה...לפחות נתנו לו למות בשקט. איך אפשר, לדמיין את היקר לך מכל.. פתאום מת, וכאילו המוות אינו נורא מספיק, גם רוצחים אותו שוב אחרי המוות.. כל אחד לוקח את זה למקומות שלו, לעצב שלו ושוב אני נזכרת באח שלי ובדפיקה על הדלת והיום עוד 6 משפחות, קיבלו את הבשורה הנוראית הזאת.. איך החיים שלהם יראו מעכשיו?! אני יודעת יותר מדי טוב ואלוהים, כואב לי עליהם. והכי כואב, שבמדינה הזאת אפילו אי אפשר למות בשקט.
 

kevant

New member
מות שקט

אין מות שקט. יש את הדממה אחרי ההודעה. הנקישה בדלת אינה חרישית היא רועשת, הולמת בעור התוף. מבקשת בתקיפות הכניסיני! ולאחריה, שניות של שקט,קול אינו נשמע. ואז, זעקת אם קורעת את השקט חודרת מבעד החומות נכנסת לאוזני האורחים ומפלחת את הלב המחסיר פעימה. ולאחריה... דממה !!!
 

upanddown

New member
הוצאת לי את המילים מהפה

המילים שלך כאילו יצאו לי מהפה..גם לי עברו אותן המחשבות בראש..גם אני תמיד חושבת על כך שכל כך לא מאחלת את הרגשות האלו והסבל הזה לאף אחד...והדפיקה בדלת והמוות והאובדן - וכן - הם לא יכולים למות בשקט..וכן גם אי אפשר אפילו לקבור.. הלב ניקרע , המחנק בגרון...והכאב הזה כל כך צובט בלב. כל כך כואבת בשביל אותן משפחות הורים אחים אחיות בני דודים סבים.חברים.כולם נשארן מאחור סובלים. שלא ידעו עוד צער..איזה מן משפט... אבל כן - שלא ידעו עוד צער
 
למעלה