שני דברים.
1. מי זה אַתֶּם? יש בינינו כל מיני אנשים וכל מיני טקטיקות. אני מכיר לא-מעט טבעונים שנוקטים בגישה דומה לגישה שלך. וזה לגיטימי, אבל ממש אין אחדות-דעים לכאן או לכאן.
 
2. במקרה אינני צרכן של חלב סויה. אבל אני צרכן של ירקות קפואים, ויש לי חולשה לכרוב ניצנים. אז איפה הבעיה? ובכן, מתברר שברשתות שיווק רבות המותג היחיד (מונופול) שמציע כרוב ניצנים הוא סנפרוסט.
וסנפרוסט היא גם חברה-בת של תנובה. הנה, לא-רק מוצרי חלב/ביצים ובשר, אלא גם שוק הירקות נשלט במידה לא קטנה בידי תנובה. במקרה של סנפרוסט זה גלוי וידוע, אך אם אינני טועה יש לתנובה נגיעה גם בעוד חלקים לא-קטנים בכלל משוק הירקות והפירות.
עכשיו... מה אפשר לעשות? אפשר לברר כמובן מאין באה כל תוצרת, אפשר לרכוש דרך חקלאות מקומית/ישירה - אפשר לעשות הרבה דברים בימינו. השאלה שעולה, עם זאת, היא שאלת התועלת מול העלות.
על מנת להימנע טוטאלית ובמודע מכל מימון ישיר (ממימון עקיף אין לברוח, אלא באמצעות מרד מס והחרמת רשתות שיווק גדולות) של תנובה, יש צורך בעבודה רבה ובמאמץ ניכר, על מנת למצוא את הדרכים והיעדים החליפיים להשיג את הנחוץ לך.
וזה, בתורו, הופך טבעונות למאוד... לא נגישה. להרבה אנשים יש קושי לוותר על הרגלים ישנים (אכילה מן החי), אז אני תוהה כמה אנשים היו מוכנים לנסות טבעונות אילו היה צורך לוותר על נוחות במידה כה נרחבת.
 
Having said that - אני בהחלט דוגל בגישה צרכנית של קנייה מחברות קטנות ומקומיות יותר, כאשר הדבר אינו דורש ממך יותר מדי מאמץ (לדוגמה, כאשר יש לך אפשרות לבחור באותו מקום בין כמה אופציות שונות).
אבל אם בשביל להשיג את מצרכי הבסיס שלך יש צורך במאמץ לוגיסטי/כלכלי ניכר, לדעתי יוצא שכרנו בהפסדנו - נוצר רושם של ניכור וסגפנות, וכנראה גם אליטיזם צרכני. ומבחינתי זה חבל.
