תנאי קבלה לכיתה א'

[אמא של ילדה קוראת]

תנאי קבלה לכיתה א'

מי שקורא כאן כבר יודע מה דעתי על הקורסים למיניהם ועל התחלת הלימוד בגן חובה ולשמחתי אני רואה בכתבה הזו שגם ההנחיה לגננות היא לא להמליץ על קורסים שכאלה. אבל, כמו תמיד, המציאות בשטח כנראה, יותר חזקה מההנחיות.

 

[פנה קוטה]

אני מתנגדת נמרצות לכל ההכנות האלה

זו תעשייה שקמה בגלל הורים תחרותיים שלוחצים על הילדים שלהם להגיע להישגים לפני כולם ולא יודעים כמה נזק הם גורמים לילדים האלה . אצלנו הגננת לא המליצה וכשבתי הספר התחילו לשווק את עצמם בתחילת שנת החובה אני התעלמתי.

 

[אמא של ילדה קוראת]

מוכנה להסביר את המשפט האחרון?

מה זאת אומרת "בתי הספר התחילו לשווק את עצמם"?

 

[פנה קוטה]

באיזור בו אני גרה ישנם

3 בתי ספר שאפשר להרשם אליהם. איך שהתחילה השנה של גן החובה, החלו להגיע הפלאיירים עם כל מיני חוגים להכנה לכתה א' פעילויות שונות לילדי גני החובה, חלוקת חולצות וכובעים וכל מיני בנוסף לטלפונים אין סופיים עם שאלה: "לאן החלטתם לרשום את הילד"? וכו'....

 

[מאמי דבי]

גם אני מתנגדת

יש זמן למכינה לאוניברסיטה!

 

[נטלי22]

אצלנו הגננת ממש לא ממליצה ולא דוחפת,

וגם אני לא רואה צורך בכנה לכיתה א' אצל ילדים נורמטיביים. רק עבור ילדים שיש להם בעייה אובייקטיבית וצריכים עוד "פוש" קטן כדי להתחיל את כיתה א' מאותה נקודת מוצא של חבריהם. בינתיים העליתי 2 ילדים שלי לכיתה א' בלי הכנה לכיתה א' (חוץ מההכנה הטבעית שהם מקבלים בגן העירוני, שהרי זוהי בדיוק המטרה שלו), ושניהם הסתדרו נהדר ולא היו נחותים מאחרים שכן עברו קורס הכנה.

 

[פלג מים1]

בעיני מיותר אבל אין לי בעיה עם זה

לאחר ששוחחתי עם אמא חמודה ואכפתית, עולה חדשה שלא מרגישה נוח לעשות את כל הפעולות שאנחנו עושים בבית בלי לקרוא לזה הכנה לכיתה א' כמו לקרוא המון ספרים, לשחק משחקי קופ' רלוונטיים ולעבוד בחוברת עבודה (בעיקר כדי לתרגל את רעיון השיעורים). כידוע הביקוש הוא זה שיצר את ההיצע... אגב לנו מעולם לא הוצע קורס כזה בגן או משהו, למעשה אם הייתי רוצה כז קורס עכשיו לא לגמרי ברור לי איך למצוא אחד כזה.

 

[אמא של ילדה קוראת]

בקריאה שנייה ובמחשבה שלישית ../images/Emo8.gif

אני רוצה לעשות אבחנה בין שני דברים. ישנם דברים מסוימים שילד צריך לדעת או להיות "מוכן" בהם כדי להגיע לכיתה א' ולהצליח ללמוד בהצלחה. הדברים האלה יכולים להיות דברים כמו בטחון עצמי, בשלות רגשית, יכולות מוטריות מסוימות וגם הבנה פונולוגית, הבנה כמותית. ילדים שאין להם את היכולות האלה ואין באפשרות ההורים (מכל מיני סיבות) לעבוד איתם על חיזוק התחומים הללו כן יכולים לצאת נשכרים מקורס הכנה לכיתה א'. הבעיה שלי מתחילה ב"דרישות קדם" כמו הכרת כל האותיות (ואז נמצא ילדים מכירים בעל פה את שמות האותיות אך לא מסוגלים לבצע משימות פונולוגיות אחרות), ידיעת פעולות חיבור וחיסור עד 10 וכו'. אני רואה מסביבי, שזה פשוט לא נגמר פה. כשהילדים גדלים יותר ומגיעים לחטיבה / לתיכון, רואים בדיוק את אותו הדבר. המורה לא טורחת להסביר כמו שצריך, אף ילד לא שואל משום שממילא יסבירו לו טוב יותר בשיעור הפרטי. לצערי זה תקף גם לתלמידים חכמים ומצטיינים. מערכת החינוך מסתמכת יותר מדי על השלמות שהורים עושים בבית לילדים במקום ללמד בעצמה. ולכן, אם ילד צריך חיזוק, אני בעד. ללמד ילד כי המורה בכיתה א' לא תלמד כי היא תצא מנקודת הנחה שהוא יודעת, אני נגד.

 

[לקרא בין השורות]

תשתית לקראת קריאה וכתיבה

כבר כתבתי על כך מעט בפורום "הורים לאחר טיפולים". תכנית הלימודים לגן הילדים נקראת "תשתית לקראת קריאה וכתיבה" ועצם הבחירה בשם היא הכרזה ברורה שהמטרה אינה ללמד קרוא וכתוב אלא ליצור בסיס לרכישת קריאה וכתיבה. היעד (ושוב, יעד, להבדיל מדרישה. בעיני זה יותר מ"סתם" סמנטיקה) הוא הכרת חלק נכר משמות האותיות והכרות עם מספר צלילי אותיות. הדברים שאומרת בכתבה סימה חדד נבונים ונכונים בעיני. ואני חושבת שהיא מייצגת את תפיסת המערכת. עיוותי התפיסה מגיעים, לצערי, דווקא מהורים, גננות ובעלי אינטרסים כלכליים בתחום. תכנית הלימודים קיימת באתר משרחד החינוך, ואני ממליצה להורים שזה מעניין אותם להתעמק בה (לדעתי היא כתובה בצורה מאד נגישה, אם כי אני לא בטוחה שאני יכולה לשפוט את זה לאור ההכרות המעמיקה שלי עם החומר). בכל מקרה, איני תומכת בקורסי הכנה לכתה א'. אני חושבת שמרבית הילדים אינם זקוקים לקורסים כאלה, ומי שכן זקוק להתערבות כלשהי, זקוק בדרך כלל להתערבות פרטנית של איש מקצוע ספציפי (ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, טיפול רגשי ועוד). כן יש מקום לללמד הורים כיצד לעשות דברים כאלה. פעולות חיבור וחיסור אפשר לתרגל גם כשאופים עוגה ביחד (במתכון כתוב שצריך ארבע ביצים. כבר הוספנו לקערה שתי ביצים, כמה ביצים עוד צריך?) כך גם מודעות פונולוגית והכרת אותיות (משחקי חריזה וכד'), וכמובן לקרוא, לקרוא ועוד לקרוא ספרים. לאו דווקא ספרים מורכבים. לפעמים דווקא ספרי הפעוטות, על המלים החוזרות בהן שוב שוב, הם דרך מצויינת ליצור הכרות עם תבניות של מלים פשוטות.

 

[ליאתשלשחר]

כולם מיישרים קו בהתחלה

וכולם מסיימים את כיתה א' כשהם קוראים. בכיתה א' לא יתעכבו על איך נראית כל אות או על הצליל שהיא משמיעה.

 

[אתי77]

הכתבה מראה רק צד של המטבע...

יש דברים נכונים בכתבה. יש חוגי הכנה לכיתה א' שמטרתם ללמד ילדים לקרא, יש הורים שרושמים את ילדיהם לכאלו חוגים כדי לקדם אותם ללא צורך... אבל כתבות כאלו חד צדדיות ופוגעות בילדים שכן זקוקים להכנה לקראת כיתה א'. המעבר מגן לכיתה א' הוא משינוי מאד משמעותי לילד. הכניסה למסגרת מלווה בדרישות רבות וחדשות - ללמוד לקרא (והשיטות קריאה הפופולריות ביותר אינן מלמדות אותיות אלא לוקחות בחשבון שילדים כבר למדו אותיות בגן, וזה לא תמיד נכון) - ללמוד לכתוב - צורך במוטוריקה עדינה - צורך בחגורת כתפיים חזקה שתאפשר לילד לכתוב במשך - יכולת לדחות סיפוקים -יכולת לשבת לאורך זמן -התומדדות עם קשיים -התמודדות עם שינויים במפה החברתית... ועוד המון... אני אוהבת להשוות את המעבר לכיתה א' כאל מעבר למדיה אחרת... אף אחד מאיתנו לא יחשוב לטוס למדינה זרה לחלוטין בלי הכנה מראש... יש המון התרגשות ב"חדש". וחשוב לא לקלקל את החוויה המרגשת של כיתה, ילקוט, קלמר וכו' כמו שמי שיחקור יותר מידי את המדינה שאליה הוא יגיע יפסיד משהו...כי אחרי שהוא יראה תמונות, ידע את השפה, ויכיר את כל מסלולי הטיולים, לא ישאר לו לגלות שום דבר... זאת הסיבה שחבל לי על החוגים או ההורים שמלמדים את ילדיהם לקרא לפני הכניסה לא'. כי יש משהו מאד מרגש בלמידה קבוצתית, בגילוי הזה של "קמץ + ש = שָ" כמו שמרגש להחזיק בגט אמיתי ביד במאפיה בלב פריז וללמוד להגיד "בגט" בצרפתית... אבל גם לנחות למדינה זרה ללא שום הכנה לא מתאים לכל אחד. אני חושבת ששווה לעשות מחקר אצל צעירים שחוזרים מהודו. יש כאלו שמגיעים, והם ככ בהלם שהם עוזבים תוך יומיים... כשילד נכנס לכיתה א' לא מוכן, הוא עלול לחוות כישלון שילווה אותו לאורך כל תקופת הלימודים שלו. כשילד יושב על הכסא הכיתה, והמורה כותבת "שלום" על הלוח וכל התלמידים יודעים שהאות הראשונה זה ש והוא לא יודע, זה עלול לפגוע בביטחון העצמי שלו, בדימוי עצמי שלו... אני לא רואה שום דבר רע בלהכין ילדים למעבר לכיתה א' אני לא רואה שום דבר רע בלצייד אותם בכלים שיקלו עליהם את המעבר ויחזקו את הביטחון העצמי שלהם. ברור שלא כל ילד זקוק להכנה. אבל בגלל כתבות כאלו, יש הורים שנמנעים לרשום את ילדם לחוג שסך הכל יכול היה לעזור לו...

 

[טלטוש]

רוצה לחזק את מה שכתבת

הילדה שלי סיימה השנה כיתה א'. הגננת שלה מתוך עקרון לא עבדה עם הילדים בצורה ממשית על קריאה וכתיבה אלא רק על זיהוי אותיות. אני הייתי נגד הכנה לכיתה א' כי חשבתי שזה תפקיד בית ספר ללמד את הילדים. ואז האמת טפחה לי בפנים. הילדה שלי הגיעה לכיתה שבה חצי מהילדים הרשומים ידעו כבר קרוא וכתוב, ואני לא מדברת רק על זיהוי אותיות. היא היתה חוזרת מבית הספר עם דמעות בעיניים של אני "לא מוצלחת", "אני טיפשה" ולמה אני לא מסוגלת לעשות את מה שהם עושים. לקח לי המון זמן להסביר לה שזה תפקיד בית הספר ללמד אותה ושהנה המורה מתחילה ללמד מהאות הראשונה.... את כולם לא רק את הלא יודעים. בכל פעם היא היתה מספרת אנחנו למדנו היום לקרוא ולכתוב את האות ר' ק' או לא משנה וX סיימה כבר לקרוא את הספר השני שלה. התסכול שלה הפך להיות התסכול שלי, כי היה לוקח לה זמן לקרוא, לוקח לה זמן לזכור אותיות היא מתעייפת מכתיבה ולמרות הכל עדיין, בסוף כיתה א' - כל הילדים שלמדו טרום כיתה א' את המיומנויות הללו עדיין נחשבים בעיני המורה ובעיני התלמידים לילדים החזקים, והשאר לבינוניים. למזלי הילדה שלי הבריקה מההתחלה בתרגילי החשבון וזה מה שחיזק בה את הביטחון שהיא לא חסרת יכולות לגמרי. אני יודעת שהילדים הבאים שלי יעברו קורס הכנה לכתה א' - רק כדי למנוע את התסכול ואת ההשוואות בתוך הכיתה.