תנאים

[ענבים2]

תנאים

הגברת הראשונה, מרדנית לא קטנה. בזמן האחרון אני מרגישה שאני כל הזמן מתנה לה תנאים. אם לא תעשי ככה אז לא תקבלי ככה. אם תעשי ככה אז אני לא אתן לך בלה בלה. נמאס לי כבר מהלשון הזו. אני רוצה לסמוך עליה. אני רוצה לתת לה לבחור בלי שתחשוב שיקרה אסון גדול אם תטעה. מצד שני, לי אין כוח להחליף לה בגדים בפעם השלישית בבוקר, כי שפכה על עצמה את החלב (דווקא באזור שהסינר לא מכסה). אין לי כוח לרדוף אחריה עם סמרטוט כי מטפטפת ומפוררת בכל הבית (ההורס עוד זוחל, ועם השערות של הכלבים, הבגדים שלו כל הזמן מטונפים). ואני לא איזה חולת ניקיון וסדר. אבל רוצה שיהיה להם נקי ונעים. לא רוצה שיצאו פסיכיים וחרדים ויחשבו כל הזמן על ההשלכות של המעשים. מותר לטעות ולהיות סלחניים כלפי הטעות- לא? רוצה איזון. אני רוצה דינמיקה אחרת. עם ההורס זה שונה לגמרי. הדרישות ממנו נמוכות ביותר. אין לו מבחנים ואין ציפיות. כשהגברת היתה בגילו, מסכנה שלי.. שיגענו אותה בדרישות לא הוגנות. התפיסה שלי אותה שהיא או גדולה, או ממש תינוקת. צריכה איזון.

 

[h 3]

תזכירי בת כמה היא?

 

[ענבים2]

בת שנתיים ושמונה חודשים

 

[פישים]

בת כמה היא?

 

[גב פלפלת1]

כ"כ מוכר

גם אני מוצאת את עצמי מתנה, כל הזמן מתנה. לא נעים, אבל לעיתים אני חושבת שרק זה "עובד" עליו. אני בעיקר מנסה לעשות התניה עם קשר או עם הסבר, אבל האמת בלילה-בלילה כשכולם כבר ישנים ואני עם הנדודי שינה שלי אני מבינה כמה אני טועה... אבל...(כן, עוד אבל)... מגיע הבוקר ובלי התניה שום דבר לא זז. ותביני, אני ממש לא ממהרת בבוקר, אבל תמיד יש בכי קטנוני ולא מובן על מכונית צעצוע ועל כן בא לי ולא בא לי וכו' וכו'. בקיצור, אחרי כל זה, מה שרציתי לומר הוא שכשתדעי - ספרי לי.

 

[ענבים2]

אני מרגישה שנכון יהיה לוותר

ונניח שתלך עם בגד שהתלכלך בבוקר לגן, כי אכלה משהו נמרח קצת. זה אסון? זה משהו ששווה באמת את הנזיפה. הרי גבר מתלכלך כל הזמן. הוא לא מסוגל לחזור הביתה עם חולצה נקייה... אני לא רוצה להיות שטלתנית מדי. ויש לי תחושה, שגם אני זאת שיותר מציבה גבולות מאשר גבר. לכן במחיצתי זה פחות כיף. אני לא מרשה לקפוץ מספה לספה. לא מרשה לה לעשות שטויות. מצד שני אני גודלתי בבית, שכל דבר היה"מאוד מסוכן" כי ככה לימדו אותי: "אם תרכבי על אפניים למטה, את תמותי", או "אם תצאי לבלות ותחזרי לפנות בוקר נמצא אותך מתה בסמטה אפלה", או "אם לא תסיימי לאכול את כל ארוחת הבוקר המזינה שלך את תמותי מרעב בבית הספר ואם לא תמותי מזה, תהיה לך ירידה בסוכר, או הפרעות קשב וריכוז, לא תוציאי תעודת בגרות, וזה מה שאת רוצה בחיים שלך???". לא אני לא צוחקת... באמת ההורים שלי האמינו בזה, ולצערי הרבה, גם אני עד גיל גדול האמנתי, שבחוץ יש רק סכנות מוות וצריך לנשום במשנה זהירות.. אני רוצה שהיא תטעה בנחת ויהיה לה כיף איתי. בלי שאני אהיה חרדה. בלי שאני אצטרך כל הזמן להגיד לה אם לא תאכלי ארוחת ערב, אז אין דייגו. שתראה דייגו, ושלא תאכל ארוחת ערב. אני לא מאמינה שהיא מרעיבה את עצמה.. אבל הפחד שתרדם רעבה... לא נותן לי מנוח!! ואם לא תאכל מזין, אז היא לא תפתח כמו שצריך וזה יפגע במיומנויות הקוגנטיביות.. עם ההורס הכל פשוט קל יותר. לא רעב? לא צריך? לא הולך? ילך עוד חודש. אמר אמא? לא אמר אמא? אמממ... לא זוכרת (טוב אני מגזימה) אבל קל לי יותר להכיל אותו. איתה אני פשוט מתה מפחד.

 

[הססנית לייט]

לפני הכל, כל הכבוד על זה שיצאת שפויה

אחרי כזו ילדות. לא נעים לי להגיד, אבל זה נשמע פשוט נורא ואיום. נשמע שמתערבבים אצלך כל מיני דברים - משקעים מהעבר, וחרדות, ורצון מצד אחד לאפשר עצמאות ומצד שני להיות בשליטה, ועוד. הייתי שוקלת הדרכת הורים כדי למצוא את האיזון הנכון בין כל אלה. חיבוקים גדולים.

 

[שhira]

ואוו ענבים- הרגת אותי ועוד עלי אומרים שאני מג

מגזימה. יש דברים שאני כן מגזימה כמו מי שמטפס על מעקה במרפסת יכול ליפול ואפילו למות. כן בדברים כאלו אני הולכת עד הסוף אבל כל השאר שכתבת - וואוו ואני גם חושבת שהילדות שלי לא היו "קונות" את זה אולי עד גיל 4-5. (או שזה היה "משמש נגדי" כמו שתמיד אמרתי אסור לילדים להישאר לבד באוטו/בגינה וכשהן לא יוצאות מהרכב ומתחילות להתברבר ואני אומרת שאני הולכת מתחיל נאום של אסור לך להשאיר ילדים לבד ואנחנו יכולות להפגע ויבוא שוטר ו...") אני בטוחה שאת לא עושה לה תנאים והפחדות כאלו כמו שנעשו לך. אבל הרי בחיים אכן יש תנאים גם לנו כמבוגרים. אם תאכלי אוכל לא מאוזן תשמיני /לא תהי בריאה אם לא תצאי בזמן מהבית בבוקר תאחרי לעבודה .. (ינזפו בך/תרויחי פחות/ תשארי מאוחר) אם לא תסתרקי כל יום יהיה לך המון קשרים והשער יראה רע ועוד.. אני זוכרת בהחלט את התקופה הזו וכמה שנאתי את ההתנהלות אבל, פעם נפל לי האסימון למרות שנראה שלילדים אנחנו שמים יותר תנאים על מנת להניע אותם הרבה פעמים זה פשוט לתמלל להם את החיים. גם אני אם לא אתארגן בזמן בבוקר אאחר לעבודה אם לא אספיק להכין עבודה ללימודים בערב לא אראה תוכנית אהובה רק שאצלנו התנאים הם יותר בראש וכבר מובנים ולהם צריך להגיד. אני כן חושבת שיש פעמים שצריך לעזוב ולוותר ויש פעמים שאפשר ליידע אותם ולתת להם לטעות וללמוד אם לא נצא עכשיו נאחר ליום ההולדת ותפסידי את ההתחלה כלומר זה מסוג ההתניות שלא קשורות בי ואני לא "אחראית" עליהם לא אמרתי שאם לא תצא לא תלך. (כמובן שמבאס לגלות שהגעת 15 דק אחרי השעה היעודה ובכל זאת עוד לא התחילו, עובר לי בראש שיט רציתי שילמדו. עד היום הן זוכרות לי את זה : ) ולגבי ההתלכלכות- לדעתי כאן את באמת יכולה להרפות לא יקרה כלום אם ילדה בת רגע לשלוש תלך לגן עם חולצה עם כתם של חלב. ואת יכולה להודיע שיש חוק ואוכלים ושותים רק מעל השולחן אחרת הבית מתלכלך וזהו. בלי להתנות ובלי לרדוף או ליד השולחן או אין. מקווה שהיתי ברורה

 

[sharo 0]

בחרי את המלחמות שלך

לשנות טרמינולוגיה זה לא צריך להיות אם אז אלא למשל " אנחנו נורא מתעכבות הבוקר לא יהיה לנו זמן לעצור כרגי ללטף את החלזון ... " צריך להדגיש להם את הקשר בין המעשים לתוצאות תנסי לחשוב על משפט לפני שאת משתמשת בברירת המחדל של התנאי מאד עוזר להגיד להם הכל מראש כמה דקות לפני הארוחה להגיד "תיכף נאכל צהריים, היום נאכל כך וכך ואני מיד אשים לך סינר כדי שלא תתלכלכי (שזה בכלל קסם בעיני שהיא מוכנה לללבוש סינר בגיל 2.8 שלי בגיל חצי שנה כבר היה בלי) . פשוט לחשוב על איך את משנה את אופן הדיבור כדי שיהיה יותר אפקטיבי

 

[ענבים2]

אנחנו רבות על הסינר!!

היא שונאת אותו! זה עוד מוקד לעימות. אז מה עשית? זה יהיה נורא, אם היא תלכלך ממשהו בזמן הארוחת בוקר- ואשלח אותה עם אותה חולצה? כי אני די ממהרת בבוקר. ואין לי הרבה זמן להחלפות.

 

[הססנית לייט]

למה לא קודם לאכול ואז להתלבש?

ואם בלתי אפשרי, אז למה לא לאכול דברים שלא מלכלכים? (חצי כריך, מקלות גבינצ, שני קרקרים?)

 

[kokula12]

להציע 2 אופציות

או לאכול משהו מלכלך (יוגורט, קורנפלקס עם חלב וכו') עם סינר, או לאכול משהו לא מלכלך (בננה?) בלי סינר. (ואפילו מציעה את האתגר שאם תשתדל ותצליח לא ללכלך את הסינר בימים הקרובים, אז אולי נראה שבאמת אין צורך בו. אבל זה כבר תלוי בך)

 

[sharo 0]

אצלי הם אוכלים ומתלכלכים מנקה קצת עם מגבון

במילא הם הולכים לגן / בה"ס וישר מתלכלכים אז מכונת הכביסה עושה שעות נוספות אז מה על זה *לי* באופן אישי לא שווה לריב לכן אמרתי בחרי את המלחמות מה שאת יכולה לחיות איתו תחיי ותני לה עצמאות

 

[פישים]

היא קטנטונת

ובטח קטנטונת שמאד יכולה - לפי ההתייחסות שלך, מאד מבלבל. מה שאני מציעה - א. לא נורא להגיע עם קצת לכלוך מארוחת הבוקר. גם בגן מתלכלכים. ב. לא להגיש אוכל שמתלכלכים ממנו עד כדי כך בבוקר (סינר לא הלך אצלנו, עם אף אחד מהם). ג. לחנך שאוכלים רק ליד שולחן האוכל, או לפחות רק בסביבת המטבח. ככה לא מגיעים פירורים למקומות לא רצויים ויש סביבה הרבה יותר ממוקדת לנקות. תקלי על שתיכן ככה

 

[D X 9]

מה שהיא אמרה, ומוסיפה

אני משתדלת לא להתשמש במילים אם XXX אז YYY אלא - אחרי ארוחת ערב, אם יישאר זמן תוכלי לראות דייגו. או - אם תאכלי יפה - יישאר זמן לעשות אמבטיה (לעומת מקלחת זריזה) אצלנו מאד השתנה אחרי שקראנו את הספר מסדרת אלפונס - את זה על התארגנות הבוקר. מדובר על ילד (אלפונס) שגר עם אבא שלו (לא ברור איפה פה האמא), בסיפור הספציפי הזה אלפונס עסוק בהמון דברים ואבא שלו כל הזמן מזרז אותו (אסייק - גם בשביל), והתחלנו לשחק באלפונס, הייתי קוראת לו באותו טון שהקראתי את הסיפור - והוא היה עונה לי כמו אלפונס - רגע... אני רק.... ודיי מהר היה מגיע מאושר. ולגבי האוכל בבוקר - לבחור את זה שלא מלכלך ושאפשר לקחת לדרך אם אוכלים נורא לאט.

 

[ענבים2]

היא קצת נוקשה בעיניין הארוחת בוקר

קורנפלקס בלבד. אני יכולה להציע לה בננה וכאלו. אולי באמת זה יהיה יותר פשוט. פעם שיכנעתי אותה לאכול קורנפלקס בשקית- כלומר בלי חלב. זה היה באמת יורת פשוט. עכשיו לא מוכנה.

 

[D X 9]

אני חושבת שהיא מספיק גדולה כדי שתוכלי להושיב

אותה ולדבר על זה, את יכולה להחליט שאת מרשה קורנפלקס בבוקר - בלי חלב, או קורנפלקס עם חלב בערב. את יכולה לעשות תפריט שבועי ועל הדרך ללמד אותה את ימות השבוע ולגוון(למשל ביום א' קורנפלקס ביום ב' כריך ביום ג' ירקות חתוכים בשקית וכד') בימים הראשונים תזכירי לה שבגלל שנורא מלכלך ואתן ממהרות היא יכולה לאכול XY במקום הקורנפלקס הרגיל. אצלי למשל הוא יכול לאכול רק מה שאפשר לקחת בשקית לדרך: קורנפלקס לסוגיו, פירות יבשים, פירות טריים, ירקות חתוכים, עוגיות (לא כל יום) ולפעמים עוברים דרך מאפייה וקונים פחמימה משביעה

 

[ענבים2]

תודה

היא פעם נראית לי גדולה כזאת ומבינה. אתמול היא בכתה המון, פשוט בכתה. כשהיא בוכה היא צורחת. זה משגע אותי. לא היתה סיבה נראית לעין. אבל מרוב שהיא בכתה והשתוללה היא באמת קבלה מכה וזה גרם לה לצרוח הרבה יותר.היא היתה מסכנה כזאת. לא היתה לה סיבה לבכות ולצרוח אחרי שקיבלה מכה באצבע, כבר היתה לה וזה גרם לה לרחמים עצמיים עמוקים ביותר... גבר לכך אותה לחדר, היא בקשה להתכרבל בשמיכ שלה ועם המוצץ, ופשוט נחה שם. הוא השאיר אותה לבד. אז באתי אליה לחדר. והיא ככה, שטופת דמעות (זה לא היה עונש או טיים אאוט אנחנו לא מענישים אותה ואין טיימאאוט אצלנו), מכל הקריז הזה, וככה, ליטפתי לה את המצח. ואמרתי לה, שאני מצטערת שהיא ככה בוכה. שזה מעציב אותי שהיא בוכ.. ואני רוצה שהיא תשמח ותחייך ותרקוד. ולא תהיה עצבנית ותבכה. היא הסתכלה עלי ברצינות, והנהנה. ההורס תהחיל לבכות למטה. ואמרתי לה אולי נזמין אותו להשתתף איתנו. והיא הסכיהמ בשמחה גדולה (לפני כן, בזמן הטנטרום, היא רדפה אחריו וצרחה לו באזן. זה גורם לו לבכות גם...) והיא הזמינה אותו לחדר שלה, ונתנה לו לשחק בכל הצעצועים. לא היה שום משבר מאותו הרגע. כי היתה לי הרגשה שהיא הבינה, שאני רוצה בטובתה. והיא הרגישה מוכלת. זה הרגיע אותה. וכאן הרגשתי שהיא שהיא ילדה גדולה ומבינה. שתי דק' קודם לכן היא צרחה כמו שלא צרחה כשהיתה תינוקת וסבלה מגזים...

 

[D X 9]

במצבים כאלו

אני נותנת לו רסקיו. מנה אחת (לחיצה-שתיים לפה) ומניחה לו לנפשו. בדרך כלל אחרי גג 10 דקות הוא חוזר לעצמו כאילו לא היה טנטרום מעולם.

 

[ענבים2]

ואללה זה רעיון טוב!