תמימות
בס"ד "היה אוהב מאד את העבודות הפשוטות של סתם בני אדם האנשים הפשוטים הכשרים. והיה אוהב מאד מי שיכול לומר הרבה תחנות ובקשות בתוך הסידורים הגדולים כדרך ההמון עם הכשרים. והיה מזהיר ומוכיח אותנו כמה פעמים לזמר זמירות בשבת. והיה מקפיד וכועס מאד על מי שהוא חכם בעיניו ואינו מתאמץ לזמר זמירות שבשבת ובמוצאי שבת או שאר עבודות פשוטות, כי עקר היהדות הוא בפשיטות ובתמימות גמור בלי שום חכמות, כמבואר אצלנו כבר כמה פעמים, וגם הוא בעצמו כל ימיו, קודם שהגיעה לו החולאת הכבד שנסתלק על ידו, היה מזמר זמירות הרבה בכל שבת ושבת ובמוצאי שבת." (ליקוטי מוהר"ן סימן קד). כתוב שר' נחמן זצ"ל "היה מקפיד וכועס מאד על מי שהוא חכם בעיניו". חשוב להדגיש: חכם בעיניו. איש לא פסל את החכמה דקדושה. סתם חכמה- בודאי שיש להרחיק. אבל חכמה דקדושה היא יקרה וחשובה, אבל אסור שהיא תוביל אותנו ל"חכם בעיניו". אסור גם להתחיל את עבודת ה' איתה, אלא "ראשית חכמה יראת ה'", להקדים את היראה לחכמה. החכמה היא תפיסת הדברים על אמיתתן. לתפוס את הדבר מצד עצמו. החכמה היא איך שאני אוחז את הדבר ומבין אותו. החכמה מובילה לזלזל בכל מיני דברים, למשל בזמירות שבת כמו שכתוב בקטע, בגלל שהדברים נתפסים כלא חשובים. מחשבות של "בינינו, הרי זה הכל לפשוטי עם, אבל אני יכול ללמוד משהו בעיון גדול ובהבנה". על דברים כאלו ר' נחמן כעס. ולמה? כי אפשר לבוא לעבודת ה' מב' כיוונים. אפשר להחליט לבחור בעבודת ה', או להתקדם בה, מתוך נקודת המבט שלי. לפי הראיה שלי כעת, אני אוחז שכך צריך לעשות, בגלל שהדברים צריכים להיות כך. אני לומד את חשיבות התפילין, אז אני מניח אותן. אני מחפש שהמצוות יכנסו למערכת שלי, אבל הכל מתחיל בי. האופן השני, שהוא האופן היחיד שצריך ללכת בו, הוא התמימות. פירוש המילה "תמימה" על פי חז"ל הוא- מושלמת. כלומר, דבר זה מקיף את כל מהותה. ע"י התמימות אדם קובע שהוא אך ורק עם רצון ה', וכמו פרה אדומה שנאמר בה "פרה אדומה תמימה", כמה שערות מועטות פוסלות בה, כך התמימות צריכה להיות באופן מוחלט- אני פשוט בכל מהותי, נמצא עם הקב"ה. לכן כל דבר שהוא רצון ה' ממלא את כל מהותי. זה משנה לי אם זה הרבה או מעט? וכמה שזה נראה לי לא מובן, או לא חשוב- מה זה משנה?? זה רצון ה'? אז זהו. נגמר הספור. אני לא פנוי לשמוע דברים אחרים- כי אני תמים. שלם בכל מהותי עם רצון ה', בלי להשאיר כמה שערות מבחוץ. יהי רצון שנזכה.
בס"ד "היה אוהב מאד את העבודות הפשוטות של סתם בני אדם האנשים הפשוטים הכשרים. והיה אוהב מאד מי שיכול לומר הרבה תחנות ובקשות בתוך הסידורים הגדולים כדרך ההמון עם הכשרים. והיה מזהיר ומוכיח אותנו כמה פעמים לזמר זמירות בשבת. והיה מקפיד וכועס מאד על מי שהוא חכם בעיניו ואינו מתאמץ לזמר זמירות שבשבת ובמוצאי שבת או שאר עבודות פשוטות, כי עקר היהדות הוא בפשיטות ובתמימות גמור בלי שום חכמות, כמבואר אצלנו כבר כמה פעמים, וגם הוא בעצמו כל ימיו, קודם שהגיעה לו החולאת הכבד שנסתלק על ידו, היה מזמר זמירות הרבה בכל שבת ושבת ובמוצאי שבת." (ליקוטי מוהר"ן סימן קד). כתוב שר' נחמן זצ"ל "היה מקפיד וכועס מאד על מי שהוא חכם בעיניו". חשוב להדגיש: חכם בעיניו. איש לא פסל את החכמה דקדושה. סתם חכמה- בודאי שיש להרחיק. אבל חכמה דקדושה היא יקרה וחשובה, אבל אסור שהיא תוביל אותנו ל"חכם בעיניו". אסור גם להתחיל את עבודת ה' איתה, אלא "ראשית חכמה יראת ה'", להקדים את היראה לחכמה. החכמה היא תפיסת הדברים על אמיתתן. לתפוס את הדבר מצד עצמו. החכמה היא איך שאני אוחז את הדבר ומבין אותו. החכמה מובילה לזלזל בכל מיני דברים, למשל בזמירות שבת כמו שכתוב בקטע, בגלל שהדברים נתפסים כלא חשובים. מחשבות של "בינינו, הרי זה הכל לפשוטי עם, אבל אני יכול ללמוד משהו בעיון גדול ובהבנה". על דברים כאלו ר' נחמן כעס. ולמה? כי אפשר לבוא לעבודת ה' מב' כיוונים. אפשר להחליט לבחור בעבודת ה', או להתקדם בה, מתוך נקודת המבט שלי. לפי הראיה שלי כעת, אני אוחז שכך צריך לעשות, בגלל שהדברים צריכים להיות כך. אני לומד את חשיבות התפילין, אז אני מניח אותן. אני מחפש שהמצוות יכנסו למערכת שלי, אבל הכל מתחיל בי. האופן השני, שהוא האופן היחיד שצריך ללכת בו, הוא התמימות. פירוש המילה "תמימה" על פי חז"ל הוא- מושלמת. כלומר, דבר זה מקיף את כל מהותה. ע"י התמימות אדם קובע שהוא אך ורק עם רצון ה', וכמו פרה אדומה שנאמר בה "פרה אדומה תמימה", כמה שערות מועטות פוסלות בה, כך התמימות צריכה להיות באופן מוחלט- אני פשוט בכל מהותי, נמצא עם הקב"ה. לכן כל דבר שהוא רצון ה' ממלא את כל מהותי. זה משנה לי אם זה הרבה או מעט? וכמה שזה נראה לי לא מובן, או לא חשוב- מה זה משנה?? זה רצון ה'? אז זהו. נגמר הספור. אני לא פנוי לשמוע דברים אחרים- כי אני תמים. שלם בכל מהותי עם רצון ה', בלי להשאיר כמה שערות מבחוץ. יהי רצון שנזכה.